פוסט טראומה הוא מצב שבו אדם חווה חוויה טראומטית, אך אותה חוויה לא מפסיקה להפריע לתפקוד היומיומי גם לאחר שלושה חודשים. ההפרעה יכולה להתבטא במספר היבטים: ברמה האישית, הזוגית, החברתית או המקצועית. כמובן שפוסט טראומה יכולה להתבטא בהפרעה בתחום אחד או במספר תחומים.
תגובה של פוסט טראומה יכולה להתבטא באופנים הבאים:
ישנו מי שחווה את הפוסט טראומה כחוויה חוזרת, מכאיבה על ידי דימויים, תחושות ומחשבות חוזרות בזמן שהם ישנים – בחלומותיהם ובזמן ערות. המצוקה תתרחש פעמים רבות כאשר ישנם נושאים, תחומים או חוויות המשיקים לחוויה הטראומטית ומזכירים אותה. אצל ילדים ניתן יהיה לראות התפתחות של היצמדות הורית ותלות. למעשה נסיגה בתהליך ההתפתחות שלהם. במצב כזה, בהחלט מומלץ לפנות לפסיכולוג/ית או למאמנת אישית על מנת שיוכלו להעצים בחזרה את הילד או המבוגר ולחזור להתנהלותם של חיים תקינים.
אנשים אחרים יכולים להגיב בהתרחקות או מניעה מכל מה שיזכיר להם את החוויה הטראומטית שחוו או שיחוו שיכחה של חלק מהאירועים בתוך הסיטואציה. הללו עשויים להתרחק ממקום האירוע או להימנע ממנו. זה יכול לבוא לידי ביטוי לסירוב בטיפול. בדיוק כפי שמי שחווה מערכת זוגית קלוקלת המלווה למשל באלימות פיזית, ירצה להימנע מלגשת למטפלת זוגית היות ולא ירצה לגעת בפצעים הנפשיים שהתפתחו כתוצאה מאותה מערכת זוגית.
תחושות נוספות שאנשים שחוו פוסט טראומה עלולים לחוש הן כעס או זעם, עוררות יתר או סף גירוי נמוך. תחושות אלו יוצרות הפרעות שינה, קשיי ריכוז, חשדנות, עצבנות, חרדה, התפרצויות כלפי הסובבים וכן הרס עצמי. יש מי שיחוש ניתוק ברמה הריגשית, אדישות עקב תחושת מצוקה פנימית וחוסר פניות לתקשורת עם אחרים.
אירועים אלו מתרחשים מכיון שאירוע טראומטי יצר עוררות פסיכולוגית ופיזיולוגית גבוהה. הגוף והנפש חוו גירויים שאינם מסוגלים לעכל ועל כן קיימת תחושת הצפה, שלא ניתן להתמודד עימה. על כן, לרוב אנשים שחווים פוסט טראומה נוטים לצמצם מגע עם הסביבה, חווים תלות, חוסר אונים ופאסיביות.
אדם במצב כזה מנסה לצאת ממעגל הפוסט טראומה, אך ללא הצלחה. ועל כן, בגלל התחושות הקשות וחוסר היכולת להתמודד עם הטראומה, מאוד מומלץ (ואולי אף חובה) לפנות לאיש מקצוע לקבלת טיפול.