פרשת "וירא" - מילים סמויות
לפניכם הסבר על פרשת"וירא". עליכם לאתר 14 מילים סמויות המוזכרות בפרשה.
(ניתן למצוא את המילים הסמויות בתוך מילה או בצרוף סוף והתחלה של מלים סמוכות)
המילים סמויות:
לוט, סדום, עמורה, הכצעקתה, צדיק, רשע, מצער, נציב מלח, מואב, עמון,
יצחק, הגר, עקדה.
א. חטאי סדום על פי המקורות
סדום מוזכרת לאחר שהמלאכים מבקרים אצל אברהם והולכים להפוך את הערים. הסיבה הניתנת לאברהם מופיעה בבראשית יח, כב. אמרו לו טוב לא יהיה לך אם תלך לסדום. ענה להם מצדי קולכם לא נשמע. הערים נוסדו מיד עם בריאת העולם. והעם שהיו עמו רהבים וגאוותנים ללא תקנה. ולוט לא הציץ חקר את מעשי שכניו.:
בהתבוננות נוספת במקרא, ניתן לגלות עוונות נוספים. במלחמת ארבעת המלכים עד החמישה (בראשית יד), אברהם מציל את אנשי סדום ורכושם, מלך סדום יוצא לקראתו ותובע ממנו לקבל את הנפש:
דמותו של מלך סדום מתוארת כגאוותנית וחוצפנית, כאשר מלך סדום משמש כנציג הערים, ודמותו באה לתאר את אנשי כיכר הירדן כולה חטא נוסף המובא במדרשים הוא הרשע.( במדרש בראשית רבה (וירא, מט)
מסופר על שתי נערות שירדו לשתות מים אמרה אחת לחברתה: למה פניך חולניות?
אמרה לה: כלו מזונותיה, וכבר היא נטויה למות מה עשתה? מלאה את הכד קמח והחליפו, נטלה זו מה שביד זו וכיוון שהרגישו בה - נטלוה ושרפו אותה.
ניתן לסווג את חטאי סדום לשלוש קטגוריות:
א. גילוי עריות
ב. רשע
ג. גאווה
השוואה בין סיפור אברהם (בראשית יח) לסיפור סדום (בראשית יט)
· והוא ישב פתה האהל כחום היום ויצא אליהם לוט הפתחה...
· וירא וירץ לקראתם מפתח האהל ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנוורים
ואקחה פת להם וסעדו לבכם, רק לאנשים האל, אל תעשו דבר,
אחר תעבורו, כי על כן עברתם כי על כן באו בצל קורתי.
על עבדכם.
· ויאמרו אליו: איה שרה אשתך ויקראו אל לוט, ויאמרו לו: איה האנשים
אשר באו אליך הלילה? הוציאם אלינו
ונדעה אותם.
· כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ויאמרו: גש הלאה. ויאמרו: האחד
ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות בא לגור וישפוט שפוט?!
צדקה ומשפט...ארדה נא ואראה
הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה,
ואם לא אדעה... ויגש אברהם, ויאמר:
האף תספה צדיק עם רשע?... חלילה לך!
השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!
אנשי סדום דוחים את הצדק והמשפט. אברהם משתמש בפתח כמקום קבלת אורחים,
ואילו אנשי סדום נלחמים בפתח למען הכרתת אורחים מעירם. אברהם משכנע את האורחים. אברהם משכנע את האורחים בלשון "כי על כן", לוט מנסה לשכנע את אנשי סדום שלא יפגעו באורחיו באותה הלשון. כאשר אברהם עומד לפני ה' הוא ניגש למען השגת הצדק, אולם, אנשי סדום דוחים את צעד אברהם באומרם ללוט. אברהם נהג ראשון להוכיחם אך לא עזר:
אברהם מצווה את בניו לשמור את דרך ה' ולעשות משפט וצדקה, ואילו אנשי סדום דוחים באגרופיהם את הצדק והמשפט, באומרם ללוט שהיה שמו אבל ניצל בזכות אברהם.:
רשעה של סדום, השולל ודוחה כל זיקה לצדק ומשפט, מביא במהירות השחתה וכיליון על סדום ועל שאר ערי הכיכר. לוט ראשון מצמץ ערב הגיע ולמחרת נס מהעיר..
המסר העולה מהקבלת הסיפורים , שרק אברהם הקורא לעשיית צדק ומשפט, זכאי לכך שבניו יירשו נחלת ה'. אנשי סדום ועמורה, הדוחים קריאה זו, מוקאים כבר עתה מנחלת ה'.
ב. רשע
המדרשים מדגישים במיוחד את עוון הרשעות, וכבר במלחמת ארבעת המלכים כנגד החמישה מובא מדרש תנחומא (לך לך, ח), הדורש את שמות המלכים:
במדרש רבה (וירא, נ) מסופר על אותה ריבה שנתנה פת לעני, וכשגילו זאת תושבי העיר, הביאו את הנערה לשופטים, ופסקו השופטים, שיש לנערה משפט מוות על אשר עזרה לעני. נפסק דינה, שימשחו אותה בדבש מכף רגלה ועד קודקודה, ובאו הדבורים ועקצו את כל בשרה, ותעל צעקתה השמיימה. אכן אמרו:"נצנצי בם לחות של הבוקר הביאה למותה האכזרי.
במקרה שזה נהנה וזה לא חסר, ומתוך רשעות אדם אינו מאפשר לחברו להנות לעיתים אף מנסה לנצל את המצב ולסחוט כסף) - "כופין על מידת סדום". מכאן, שמידת סדום הייתה:
ומידה זו נחשבת רשעות, עד כדי שכופין עליה בבית דין. גם עשיית המשפט בסדום לקתה במידת הרשעות, והטיית הדין והצדק. מובא במדרש וספר הישר8 פרשת וירא, עמוד סא) שד' דיינים יש בסדום.
ג. גאווה
כנזכר לעיל, עוון הגאווה נרמז במלחמת ארבעת המלכים כנגד החמישה, כאשר מלך סדום מייצג את אנשי הערים. מהתנהגותו הגאוותנית ניתן להסיק, שכך התנהגו כל תושבי הערים.
מקור נוסף לגאוות סדום מוצאים אנו במקרא, על פי הפרשנים, בדברים לב, לב:
מסביר הספורנו מפני שהם מתגאים ברב שלוותם, ונותנים כל מחשבתם להשיג תענוגי הגוף בלבד, כמו שעשו אנשי סדום, ולהשיג זה היו מאוסים בגמילות חסדים.
ובמדרש במדבר רבה, ט אנשי סדום לא נתגאו לפני המקום, אלא בשביל טובה שהשפיע עליהם. וכן במדרש פרקי דרבי אליעזר כה מובא, שעשירי עולם היו בסדום, לא בטחו בצל יוצרם, אלא על רוב עושרם לכן לא חסו על כבוד קונם. כל מי שהיה עני ורש עזב את העיר".
ד. חטאים נוספים שנתלו בסדום
במרוצת הדורות נתלו בסדום חטאים נוספים. מדי פעם נוסף עוון עבודה זרה, כאשר לדוגמה: העם עובד עבודה זרה והנביא רוצה לזעזע את העם, הוא משווה את מעשיהם למעשי סדום כאשר העם מורד בה' עקב גאוותו, הוא מושווה במעשיו לסדום. אולם, בכל המקורות ניתן לראות, כי שלושת העוונות שהובאו לעיל, חוזרים שוב ושוב . מלך סדום קבע שעמו נבחן בשרעותו.
בתוספתא סנהדרין יג מוזכר ש"אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא, מפני שהיו רעים איש אל חברו וחטאים בגילוי עריות לה', וכן בעבודה זרה מאד ושפיכות דמים
באליהו רבה, כט מוזכר ש"אנשי סדום גסות רוח הייתה בהן, ובה נעקרו מן העולם... ד"א: רעים - בגול, וחטאים - בגילוי עריות, לה' - בחילול ה', מאד - שהיו מתכוונין וחוטאין
ה. סיכום
על פי דברים אלו נראה, שסדום מבטאת את החטא, הרוע והשחתת המידות. אנשים שכתוצאה מברכה ושפע כלכלי רב זלזלו בעניים וחסרי הישע. מתוך שהגיעו על ידי עושרם לידי גאווה, כהו חושיהם בכל תחומי החברה והמוסר הכללי, שאמורים לנהוג על פיו.
למעשה, העונש שקיבלו אנשי סדום בהפיכת העיר והשמדתה, נבע מכך, שהמצב כבר לא ניתן היה לתיקון. הארץ לא מסוגלת להחזיק מעשים כאלה, ולכן היא מקיאה את כל עושי המעשים, כפי שכתוב.
דבר דומה אנו מוצאים בנסיבות שהביאו להפיכת העולם במבול, כפי שכתוב בבראשית ו, ה:
דור סדום הוא למעשה, הקטנה של דור המבול. המכנה המשותף בין החטאים, הוא השתלטות היצרים אפלים על האדם. אחרי שלוט שמע מה ששמע קד היטב קידה לפני הקב"ה. ולוט אחרי שבמקל הך צעק תהיי זהירה ואל תסתובבי ולא עזר ואשתו הפכה לפסל... -
דור סדום מייצג את השלילה הצרופה. כמו שדור המבול מייצג את השחיתות
פורקן היצרים, ירידת האדם מרמתו האנושית לרמה בהמית של אדם כבשר, כגוף ללא רוח, כשהיצרים והתאוות משתלטים ללא כוח מרסן ומאפק. כך גם סדום מייצגת בחז"ל, בפסוקים ובמדרשים (ואף בלשון ימינו - מעשה סדום) רשע וסטיות מיניות בלתי נשלטות.
ההחלטה להפוך את העולם במבול, באה כתגובה לכך, שכל האנשים שהיו באותו דור התנהגו בצורה כזו, ולא ניתן היה לשנות את המצב, וכך גם בהפיכת סדום. גם במעשה פילגש בגבעה, המעשים הגיעו כמעט לרמה כזו, אבל רק מספר בני בלייעל השתתפו במעשה, ולכן לא נגזרה כליה כללית על כולם.
לגבי המדרשים והסיפורים המובאים בחז"ל, ניתן לומר, שאפשר להבין את סיפורי סדום בשני אופנים.
האופן האחד הוא, שכך באמת נהגו כל אנשי הערים, והדברים הם כפשוטם. לכן, הוחלט להפוך את הערים שהרי המצב לא היה ניתן לתיקון, והארץ הקיאה את החוטאים.
אך אפשר לומר, שהסיפורים אינם כפשוטם ממש, והם באים לסמל ולאפיין תכונות מסוימות של חברה, אשר לא הסכימה לארח עניים בעירה. סיפורי הזימה הם תיאור מצב מוסרי ירוד, כפי שמתואר בהמשך לאורך ההיסטוריה, כאשר העם שוכח את אלוקיו ולומד ממעשי הגויים (מעשי הגויים אופיינו בעוונות כגון אלה שנמנו).
אולם, אם נאמר כך, צריך לנסות להבין מדוע נחרבה העיר עד היסוד, שהרי ניתן היה להענישם בעונש אחר, אשר היה מביא אותם לידי חזרה ממעשיהם. כמו כן, צריך להבין מהו הייחוד של חטאי סדום, שהרי לא שמענו שלאורך ההיסטוריה נענש עוד עם בעונש דומה על מעשים שכאלה.
הכין: ד"ר אמיר שוורץ
אתר "החוויה היהודית" - www.h-y1.coi.co.il