לפני כשבוע בערך נזכרה ליאת (שם בדוי) שבקרוב, עליה לחדש את פוליסת הביטוח המקיף לרכב רנו מגאן מודל 2002 שברשותה. כהרגלה, היא ביצעה את סקר המחירים הרגיל מול חברות הביטוח השונות, שכלל מספר שיחות טלפון, אולם נדהמה לגלות לראשונה, שחלק מחברות הביטוח מסרבות למכור לה פוליסת ביטוח מקיף עבור הרכב לעומת ביטוח חובה שהוא כשמו חובה. מספרת ליאת: "..לפחות שתי חברות, הודיעו לי שאינן יכולות לבטח את הרכב באופן מקיף והציעו לי במקום זאת ביטוח צד ג'". כאשר נשאלה ליאת מדוע בכלל רצתה להשקיע כסף רב בפוליסת ביטוח מקיף, עבור רכב מתיישן, היא ענתה בפשטות: "נכון, הרכב שלי כבר לגמרי לא חדש, ואם אנסה למכור אותו היום, אקבל עבורו אולי 11,000 ₪, אך עדיין מדובר ב 11,000 ₪ שיחסרו לי מאוד אם הוא ייגנב או יגיע למצב של Total Loss בתאונת דרכים חלילה.."
כמו ליאת, ישנם רבים שמעדיפים להמשיך ולבטח את רכבם באופן מקיף, גם כאשר גילו כבר לא מצדיק לכאורה את עלות ההשקעה בפוליסה שכזו, והם מוצאים עצמם נבוכים כאשר חברות הביטוח, שאמורות להתחרות בינן לבין עצמן על כל פוליסה ופוליסה, מסרבות לכך משום מה. הם שומעים מנציגי השירות בטלפון הסבר על כך שלא כדאי ללקוח כלכלית להשקיע ברכב שממילא כבר אינו שווה הרבה, ושאם היה בכל זאת צורך לבטח את הרכב, אז הפרמיה הייתה יוצאת יקרה מאוד. מה מסתתר מאחורי חוסר הרצון של חברות הביטוח למכור פוליסות ביטוח מקיף לרכבים בני 12 שנה ויותר הרי כולם צריכים ביטוח רכב?
מתברר שההוצאה העיקרית של חברות הביטוח מתבטאת בתשלום עבור תיקון הרכבים שניזוקו בתאונה. עלויות התיקון כוללות כמובן את עלותם של חלקי החילוף לרכבים. כאשר מדובר ברכבים וותיקים מאוד, קשה למצוא להם חלקים תחליפים במקום מקוריים (כאלה הנחשבים לזולים יותר), ובכלל, ככל שהרכב ישן יותר, כך גם קשה למצוא עבורו חלקי חילוף משומשים. במקרה כזה, לא תהיה לחברת הביטוח ברירה, אלא לרכוש במסגרת התיקון, חלקי חילוף חדשים יקרים בהרבה. מעבר לכך, יוצא שבמקרים רבים, בגלל מחירו הנמוך של הרכב, כל תאונה קלה, גורמת לכך שעלות התיקון הינה מעל 60% מערכו, והוא מוכרז כ ToTal Loss. משמעות הדבר היא שחברת הביטוח נאלצת לספוג זאת ולשלם לבעל הרכב את מלוא עלות שוויו.
זוהי הסיבה לכך שחברות הביטוח לא מסכימות היום כמעט בשום מצב למכור פוליסות ביטוח מקיף לרכבים שגילם עולה על 12 שנים, עסקה שככל הנראה פחות משתלמת לשני הצדדים.