ב"ה.
שולחן-השבת
מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע,
לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות
לאור תורת חב"ד
מאת
הרב יוסף קרסיק
שליח הרבי
ורב אזורי בת חפר - עמק חפר
פרשת תשא
ארבעים יום בהר סיני
למחרת מעמד מתן תורה, עלה משה רבנו ״למרום", להר סיני, לקבל את עשרת הדברות כתובות על שני לוחות אבנים, וכן ללמוד את שאר כל תרי״ג מצוות התורה הקדושה - הוא שהה שם ארבעים יום וארבעים לילה, וכל רגע ורגע היה עסוק בתורה, בלי לבזבז אפילו רגע על שינה ובלי לאכול ולשתות, "לחם לא אכל ומים לא שתה", הוא היה שקוע בתורה בלבד. בתום ארבעים הימים ירד מההר עם לוחות הברית ואז שבר אותם, כמסופר באריכות פרטי השתלשלות העניינים בפרשתנו.
איך משה יכל לחיות 40 יום בלי לאכול ולשתות? משך הזמן המרבי שאדם יכול לשרוד בלי מזון ומים זה שבעה ימים, ואיך משה התקיים ארבעים יום בצום גמור, בלי טיפת מזון ומים?
כמובן שהיה זה נס אלוקי, יד ה' שמרה עליו שיחיה למרות שלא אכל ושתה; אבל השאילה היא מדוע עשה ה' נס כזה: מה התועלת בנס זה – משה היה יכול להביא איתו להר מזון ומים לאותם 40 הימים?!
אלא הנס הזה הוא לימוד ולקח לכל יהודי לאיזה מצב אישי אפשר להגיע כשעוסקים בתורה – להיות מונחים בקדושה הרוחנית עד שלא ירגישו שום צורך גשמי!
כשמשה עלה להר לקבל את התורה הוא התמסר והתרכז בצורה מלאה ומוחלטת בתורה האלוקית, בקדושתה וחוכמתה, וזה גרם לו להתרוממות רוח והתעלות נפשית עצומה, הוא היה שרוי בשמחה גדולה ומיוחדת, וכוחותיו הרוחניים התחזקו והתרבו עד שהם הזינו וקיימו אותו. הגוף הגשמי אכן היה רעב וצמא למזון ומים גשמיים - אך הוא 'שכח' וכלל לא חש את הצרכים הגשמיים, מחמת התלהבותו מהתורה, הוא ניזון ממנה, מזונו וקיומו היו מהמזון הרוחני.
אכן הטבע הגשמי מחייב לאכול מזון גשמי בכדי להתקיים – אך מי שמרחף בעולמות התורה העליונים והוא שקוע בהם בצורה מוחלטת, יכול להביא את עצמו למצב בלתי נתפס – שגופו הגשמי והצרכים הגשמיים יהיו ניזונים מהעולם הרוחני!
זהו שאמרו מפרשי התורה שכשמשה רבנו עלה להר סיני השתנה טבעו הגשמי והוא הפך למעין מלאך רוחני, וכשם שמלאכים אינם זקוקים למזון גשמי כדי להתקיים – גם גופו התעלה להיות כמו מלאך, הוא לא חש רעב ועייפות, משום שהתעלה לעולמות רוחניים – שאין בהם מושגים שכאלו. שם הכל קדושה ורוחניות אלוקית.
לכן לאחר שמשה רבנו ירד מהר סיני "קרן עור פניו", כלומר שהאור הפנימי של הנשמה קרני ההוד הללו נראו על פניו ממש! זה מעיד על מצב נפלא של הזדככות הגוף הגשמי, עד שפניו האירו מתוך הקדושה הפנימית של הנשמה. לא היה לו מעצורים וכיסויים של הגוף על הנשמה הפנימית, היא האירה וזרחה על פניו הגשמיים בצורה גלויה. כל אדם ואדם שהביט על פניו של משה – ראה את כוחותיו הרוחניים של נשמתו!
כמו משה גם כל יהודי הלומד תורה יכול להתדמות במשהו למשה רבנו. התורה הקדושה יכולה להשפיע עליו לרומם אותו ולקדש אותו.
לא אחת אנשים מחפשים פתרונות למצוקות וקשיים שונים הקיימים בחייהם, והפתרונות הרגילים ככל שהם עוזרים - אינם פותרים ומעלימים את הבעיה מן השורש;
רק התורה היא התרופה האמיתית והמושלמת למצוקות ומחלות הנפש, היא פתרון מוחלט ונצחי, חז"ל אומרים "החש בראשו – יעסוק בתורה", כלומר אם אדם חש במצוקה נפשית פנימית והוא מחפש כוח וחיזוק אישי, הפתרון והתרופה המוצלחת ביותר, אינה בריחה ושכיחת המציאות הגשמית הכואבת על ידי סמי מרפא, אלא התעלות מעל המצוקה הגשמית לרחף בעולמות עליונים בכוח התורה שהיא מעלה ומרוממת את האדם לפסגות אלוקיות נשגבות, או אז הוא שוכח על המצוקות האחרות הקיימות.
כמו משה רבנו שהצליח להביא את גופו למצב שהתורה אלוקית תהיה מזון ומנוחה לנפשו - כך ומעין זה יכול לפעול כל יהודי בשקידתו בלימוד התורה.
הפיתרון לרדיפה אחרי המותרות ולהגיע למצב נפשי של רוגע ושלווה פנימיים הוא רק על-ידי העליה אל ההר. לטפס אל התורה ולהיות מונח בה. כל רגע ורגע שלומדים תורה שוכחים על כל קשיי העולם ומגיעים למנוחה ושלווה.
מקורות: לקוטי שיחות חלק לו, עמוד 172.
לקבלת המייל ישירות ולתגובות והערות-הארות שיתקבלו בשמחה, מייל [email protected]
www.h-y1.coi.co.il