תב"ע היא מסמך בעל תוקף חוקי, אשר נועד להסדיר את השימוש בקרקע, בשטח נתון כלשהו.
המונח תב"ע איננו מוכר בחוק, שם הוא מכונה תוכנית או תוכנית מתאר.
במדינת ישראל, הקביעה המשמעותית ביותר בחוק לגבי תוכנית, היא זאת אשר נקבעה בסעיף מספר 145 בחוק התכנון והבניה התשכ"ה 1965.
בסעיף זה נכתב כי אין לבצע (כמעט) כל פעולה במקרקעין, אלא אם כן נתנה הוועדה המקומית את ההיתר לכך, והוועדה עצמה לא תיתן את ההיתר, אלא על פי הקביעות שיש בתוכנית.
החוק הזה גם מבחין בין כמה סוגים שונים של תוכניות, וקובע את ההיררכיה שקיימת ביניהן: כאשר החשובה ביותר היא תוכנית המתאר הארצית, והאחרונה בהיררכיה היא תוכנית מפורטת בסמכות הוועדה המקומית.
כאשר תב"ע היא בעלת שני מסמכים עיקריים: האחד נקרא תשריט והשני נקרא תקנון, וגם ניתן לצרף אל תב"ע מסמכים נוספים שקרויים בשם נספחים.
התשריט של תב"ע
התשריט של תב"ע הוא מסמך גרפי (משורטט) שכולל, בחלקו העיקרי, מפה של המצב המוצע באותה התוכנית.
המפה ערוכה על רקע מפת מדידה ועליה מסומנת:
א. חלוקת הקרקע ליחידות קניין (של מגרשים, או תאי שטח).
ב.ייעודי הקרקע בכל אחת מיחידות הקניין השונות.
ג. התווית דרכי תחבורה ותשתיות אחרות.
ד. קביעת קווי הבניינים, ועוד.
כאשר כל הסימנים השונים אשר מסומנים על גבי המפה, מוגדרים במקרא שמשורטט מימין למפה, והמשמעות של כל אחד מהסימנים האלה, מובהרת בהוראות התוכנית.
יעודי הקרקע לפי תב"ע
בהתאם לשיטה שפותחה כבר בתחילתה של המאה ה-20 הנקראת אזור (Zoning), יש לסמן על גבי התשריט את האזורים השונים אשר בהם תותר בנייתם ו/או הפעלתם של ייעודים שונים, לפי קוד צבעוני שמזהה את היעודים.
למשל בתסריט של תב"ע: השטחים שייצבעו בתשריט בצבע צהוב, מסמנים לנו כי באותם שטחים, ניתן לבנות מבנים שישמשו למגורים, כלומר אפשר לבנות בהם שכונת מגורים.
כאשר שטחים שייצבעו בתשריט של תב"ע בצבע אדום, מראים כי בשטח הזה, אפשר יהיה לסלול דרכים וכבישים.
תב"ע מאפשרת לקבוע שטחים שבהם ניתן להפעיל או לבנות כמה וכמה ייעודים (כלומר ליצור תמהיל), ואזורים אלה יסומנו בדרך כלל בעזרת קווים שהם בצבעים שונים לסירוגין (בדומה לפיז'מה).
מחברי נוהל מבא"ת חישבו כי אם הם ירצו לאפשר כל תמהיל אפשרי, מכל שני ייעודים ומכל שלושה ייעודים אשר ישנם בנוהל מבא"ת, הם יצטרכו למצוא דרך לסמן כמה מאות אלפי תמהילים שונים שאפשריים.
כדי להימנע מזאת, בחרו מחברי הנוהל בשיטה משולבת: תמהילים פופולריים (כמו מסחר ומשרדים, לדוגמה) יקבלו סימון רגיל של פיז'מה, ואילו תמהילים שהנוהל לא מציע סימון עבורם, יסומנו ע"י עירוב (צביעה לסירוגין) של היעודים העיקריים באותה הקטגוריה.
כאשר הפירוט המלא של השימושים המותרים באותו תמהיל, מפורטים בהוראות התוכנית (התקנון).
לסיום, תב"ע מאפשרת למתכנני ערים להקצות שטחים נפרדים למגורים,למשרדים, ולתעשייה.
תב"ע מאפשרת לסלול כבישים ראשיים במרחק מה משכונות מגורים, על מנת להימנע ממטרדי רעש וזיהום אוויר, של האנשים שבשכונת המגורים.
כאשר יש חברות שונות, שמתמחות בניהול של פרויקטים הנדסיים לפי תב"ע.
למשל תוכנית של פרויקט הנחת צינור להובלת גז טבעי, אל תחנת כוח או אל מפעל תעשייתי.
כאשר תב"ע מפרטת התוויה של תשתיות שונות, כמו דרכי תחבורה או צינורות להולכת גז טבעי.