חפש מאמרים:
שלום אורח
18.06.2019
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

הארכיאולוגיה לאן – האוסטרקון מחורבת קיאפה

מאת: גדעון צורארכאולוגיה29/07/20142613 צפיות שתף בטוויטר |   שתף בפייסבוק

אני עסקתי בחקר, מקור שמם העתיק של אותיות האלפבית העברי. במחקר, נעזרתי גם בכתובת הנקראת 'האוסטרקון מחורבת קיאפה'. כל המומחים התייחסו אל הכתב באוסטרקון ככתב עברי, ונקבע כי לשון הכתוב היא עברית. מכאן שזוהי הכתובת העברית הקדומה  בעולם -  לדעתי הניתוח האפיגרפי של הכתובת מקיאפה שגוי ביסודו, עקב פענוח לא נכון של האותיות. ולאור זאת, לא ניתן למצוא כל קשר בין הכתוב לבין השפה העברית.

ברכס ההררי שמצפון לעמק האלה קיימות חורבות של ישוב קדום, שמו של המקום במפות ערביות משנת 1880 חירבת קיאפה ((kiafa. באתר נערכו חפירות ארכיאולוגיות, שגולת הכותרת שלהם הייתה מציאת לוח חרס קטן, שעליו תכתובת דיו בכתב הכנעני, מה שנקרא בעגה המקצועית "אוסטרקון", בנוסף נמצאו בחפירות גם חרצני זיתים, על מנת לתארך את האתר נשלחו חרצני הזיתים לחו"ללבדיקת פחמן 14. החרצנים הצביעו על טווח גילים הנע בין 1052 ל- 974 לפני הספירה.

וראה זה פלא, דוד המלך על-פי הכרונולוגיה המקראית, החל את מלוכתו בשנת 1010 לפני ספירת הנוצרים. פחות או יותר במחצית טווח הגילים של הישוב הקדום. ומה נוח לחבק את דוד המלך ולקשור אותו למקום, כפי שעשו שלושה ארכיאולוגים, שכתבו ספר בשם "עקבות דוד המלך בעמק האלה". ספר שבלשון המעטה מלא סתירות כרימון, ודי להציץ בעמוד 43 בספר ולהיווכח במשפט המופיע בו – "דור המייסדים של המחקר הארכיאולוגי המודרני נהג לתארך שכבות או מבנים ארכיאולוגיים על פי התאמתם למסורות המקרא" – והנה שם הספר לבדו הותאם למסורת המקרא, שלא לדבר על תוכנו. והרי אין לנו שום שמץ של מושג מי היה דוד המלך, סיפורי המקרא בתקופתו שזורים בינות פנטזיה למציאות דלילה.

מציאת האוסטרקון עוררה התרגשות עצומה בקרב מרבית הארכיאולוגים, התרגשות שמחקה את ההיגיון הצרוף לממצא. ונוצר כורח עז לצרפו למסורת עם ישראל. האוסטרקון חובר באופן אוטומטי לתיארוך חרצני הזיתים, למאה ה-10 לפנה"ס, ולא כפי שכתוב בספר (אבל לא מיושם) "לשיטתנו יש לתארך את הממצא הארכיאולוגי באופן עצמאי". (עמוד 43) אבל ראה זה פלא, בחפירות נמצאו קמעות מצריות (חרפושיות), שנבדקו על-ידי מומחים בתחום, שקבעו להם תיארוך בסביבות שנת 1200 לפנה"ס, כלומר חפצים אלו היו בני כ-150 שנה (לפחות) כשהגיעו לחורבת קיאפה (עמוד 121 בספר). אזי נשאלת השאלה שוב, מדוע דבר דומה לא יכול להתרחש עם האוסטרקון, והתשובה היא, משום שיש בו רק אותיות, ללא תאריך יצור וכאשר רוצים לספחו לעם ישראל אפשר להוציא גם אותיות מדעתן.

חורבת קיאפה ממוקמת כ-5 ק"מ בקו אווירי דרומית לבית שמש. וכזכור על-פי המקרא בבית שמש ישב שבט דן ולאור זאת יתכן ושבט דן ישב בחורבת קיאפה. היות והישוב הקדום נמצא בקרבת תל עזקה, שהיה ישוב פלישתי, פרופ' נדב נאמן היסטוריון מאוניברסיטת ת"א הציע שאתר זה יושב על ידי אוכלוסייה פלישתית. (עמוד 46 בספר)

ושאלת מיליון הדולר היא – מי היה שבט דן. לפני כשישים שנה העלה פרופ' יגאל ידין ז"ל תיאוריה לגבי מוצאו של שבט דן. במאה ה-13 לפנה"ס פלשו "גויי הים" לארץ כנען, השבט הגדול מבניהם הפלישתים התיישב בדרום ארץ כנען, יחד אתם הגיעו גם ה"דנאים" או ה"דנונה". המקרא מייחס לשבט דן את השטחים שבין נהר הירקון לעיר יפו ומזרחה, המקרא מוסיף לכך חיזוק בשירת דבורה "וְדָן,  לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת" (שופטים ה,א), משמע שבט דן נמצא לחוף ים. בהמשך הפלישתים דוחקים את הדנאים לעבר ההרים, וגם לכך יש הסבר במקרא " וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת-בְּנֵי-דָן, הָהָרָה:  כִּי-לֹא נְתָנוֹ, לָרֶדֶת לָעֵמֶק" (שופטים א,לד). סופר המקרא טועה ומחליף בין הפלישתים לאמורי, אבל ברור מכאן שהדנאים עברו והתיישבו באזור צרעה, אשתאול ובית שמש, וסיפורי שמשון בספר שופטים על המאבקים בין הפלישתים לדנאים מאשרים זאת. ובסיום הדנאים, ככל הנראה בלחץ פלשתי, עוזבים את אזור בית שמש ומהגרים צפונה, לאזור תל דן.בלבנון נמצא ראש חץ עתיק ועליו הכתובת "(ח)ץ דני".לחיזוק טענתו מביא פרופ' ידין את המשפט בברכת יעקב בספר בראשית מט,טז"דָּן, יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד, שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל", כשהדגש הוא על המילה "כאחד".

במאמר הנושא את הכותרת "ממלכת דוד לאור הממצא בחורבת קיאפה" מאת פרופ' יוסף גרפינקל מהאוניברסיטה העברית, נאמר על אתר קיאפה –

"חורבת קיאפה נהרסה באופן פתאומי, תושבי המקום לא לקחו את רכושם עימם. כפי שמעידים מאות כלי חרס, עשרות כלי מתכת וממצאים אחרים שנגלו על רצפות המבנים. לאחר החורבן המקום ניטש ולא יושב מחדש".

סיפור המעשה בחורבת קיאפה תואם לסיפור המקראי בספר שופטים –

"וּבַיָּמִים הָהֵם, שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ-לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת - וַיִּסְעוּ מִשָּׁם מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל, שֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ, חָגוּר כְּלֵי מִלְחָמָה.- וַיִּפְנוּ, וַיֵּלֵכוּ; וַיָּשִׂימוּ אֶת-הַטַּף וְאֶת-הַמִּקְנֶה, וְאֶת-הַכְּבוּדָּה—לִפְנֵיהֶם - וַיָּבֹאוּ עַל-לַיִשׁ עַל-עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי-חָרֶב; וְאֶת-הָעִיר, שָׂרְפוּ בָאֵשׁ. -וַיִּבְנוּ אֶת-הָעִיר, וַיֵּשְׁבוּ בָהּוַיִּקְרְאוּ שֵׁם-הָעִיר, דָּן, בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם"

וכאמור בלחץ הפלישתים הדנאים מגויי הים, עוזבים את אזור בית שמש ועולים לצפונה של ארץ כנען. סביר להניח שלאור המסע הארוך הצפוי להם, מאזור בית שמש לאזור דן, הם לוקחים עמם כבודה מועטה. ולכן בחורבת קיאפה נשאר רכוש רב.

ניתן להניח שעם מעבר הדנאים צפונה, נוצר חלל ריק מכוחות במעלה ההר שנוצל על-ידי הפלישתים לתנועה מזרחה. כפי שהמקרא מספר לנו בספר שמואל – "וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים, כִּי-מָשְׁחוּ אֶת-דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ כָל-פְּלִשְׁתִּים, לְבַקֵּשׁ אֶת-דָּוִד; ...  וּפְלִשְׁתִּים, בָּאוּ; וַיִּנָּטְשׁוּ, בְּעֵמֶק רְפָאִים. - וַיֹּסִפוּ עוֹד פְּלִשְׁתִּים, לַעֲלוֹת; וַיִּנָּטְשׁוּ, בְּעֵמֶק רְפָאִים" כל זאת מסופר בתחילת ימי מלכותו של דוד המלך. ובערוב ימיו של דוד המלך, המקרא מספר סיפור דומה – " וְחַיַּת פְּלִשְׁתִּים, חֹנָה בְּעֵמֶק רְפָאִים... וּמַצַּב פְּלִשְׁתִּים, אָז בֵּית לָחֶם... וַיִּתְאַוֶּה דָוִד, וַיֹּאמַר:  מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם, מִבֹּאר בֵּית-לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר.  וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים, וַיִּשְׁאֲבוּ-מַיִם מִבֹּאר בֵּית-לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר, וַיִּשְׂאוּ, וַיָּבִאוּ אֶל-דָּוִד" ומקטע זה אנו למדים שבבית-לחם נמצא מושל פלישתי. ודרך הגב, בית-לחם נמצאת בדיוק 20 ק"מ מזרחית לחורבת קיאפה.

ואם אעשה שימוש בציר זמן תולדות עם ישראל, ניתן יהיה לקבוע פחות או יותר את מועד עזיבת קיאפה. בפעם האחרונה בו מוזכרים הדנאים במקרא, היה בתקופת שמשון הגיבור שחי משנת 1099 לפנה''ס ועד שנת 1059 לפנה''ס. בפעם הראשונה במקרא בו מוזכר הישוב דן בצפון, היה בתחילת ימיו של שמואל הנביא, "וַיֵּדַע, כָּל-יִשְׂרָאֵל, מִדָּן, וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע:  כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל" (שמואל א ג,כ). מבחינת ציר הזמן שמואל חי לאחר שמשון, משנת 1059 לפנה''ס ועד שנת 1007 לפנה''ס. כך שמועד עזיבת הישוב בקיאפה, היה אמור להתקיים, בין שנת 1059 לפנה''ס לבין שנת 1039 לפנה"ס בקירוב.

דוד המלך החל את מלוכתו בשנת 1010 לפנה"ס, משמע שבמועד זה הפלישתים שמעו שדוד נמשח למלך והם עולים מזרחה למלחמה, ומכאן ברור שחורבת קיאפה במועד זה כבר ננטשה מתושביה. בנקודה זו המקרא סותר את עצמו, הפלישתים עולים לעבר ירושלים, ואילו דוד נמשח למלך בחברון. אבל, מן האמור ברור שאין כל קשר בין דוד המלך לחורבת קיאפה, המקום נעזב עוד לפני הכתרתו של דוד למלך.

ובחזרה לאוסטרקון, וכפי שכתבתי קודם לכן, גויי הים הפולשים למישור החוף, לאזורי המחיה של הפניקים לומדים מהם ככל הנראה את רזי הכתב הכנעני, וכך עולה האפשרות שגם הדנאים למדו את הכתב מהפניקים.

וכאמור, הרצון לנכס את האוסטרקון למורשת עם ישראל, חצה את גבול הטעם הטוב, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במאמרים השונים שנכתבו עליו, אבל אני אתרכז רק בספר הנזכר לעיל (עמוד 1 במאמר) -

"והתגלתה בו כתובת עברית" (עמוד 44) -המשפט בא לאמת, ללא כחל ושרק, את גרסת המחבריםלמאה ה-10 לפנה"ס לימי דוד המלך.

"בשלב הראשוני של מציאת החרס נראתה תופעה ברורה לעין: צורת האותיות קדומה מאד, ומזכירה את סגנון הכתיבה הכנעני, של תקופות הברונזה התיכונה והמאוחרת" (עמוד 124) - ובקיצור מהמאה ה-20 ועד למאה ה-12 לפנה"ס. בדיוק כפי שאני טוען, אבל קטע זה עומד בסתירה מוחלטת למשפט הקודם, הכתב לא יכול להיות עדיין עברי.

"מי שכתב את הכתובת כתב אותה לתומו בשפה ובכתב שהיו מובנים לו ולבני זמנו" (עמוד 126) – משפט זה מוחק למעשה את שני הקטעים הקודמים, השפה הכנענית דוברה על-ידי כל עמי האזור. וממנה התפתח הכתב הכנעני, וגם אנחנו דוברים כיום מילים רבות שהיו בשימוש הכנענים לפני כ-4000 שנה. ואפילו המקרא מאשר ששפתנו הקדומה הייתה כנענית. "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן, וְנִשְׁבָּעוֹת, לַיהוָה צְבָאוֹת: " (ישעיהו עט,יח) על-פי המשתמע מן הספר כותב הכתובת היה גורם זר, ולא כנעני. וכאן עולות בליבי רק שתי אפשרויות לגורם שכתב את הכתובת: האחת גויי הים, בעת שהגיעו לאזור במאה ה-13 לפנה"ס, ועדיין לא דיברו כנענית אבל עברו לכתוב בכתב הכנעני בשפתם, יוונית מיקנית או שפה אירופאית ארכאית אחרת, כפי שעשו הארמים שכתבו ארמית בכתב הכנעני. והאפשרות השנייה היא חייזרים.

"לכן קבע האפיגרף חגי משגב כי לשון הכתוב היא עברית. מכאן שזוהי הכתובת העברית הקדומה בעולם. האוסטרקון מעיד על יכולת כתיבה בתחילת המאה ה-10 לפסה"נ ביהודה" (עמוד 130) – ושוב האדרת המקרא מנצחת את הארכיאולוגיה ומפילה אותה לקרשים, תוך כדי ביטול שני הקטעים הקודמים (עמודים 124,126). קטע זה מעורר תהיות. אני מחזיק בידי מאמר שכותרתו "האוסטרקון מחורבת קיאפה", שחגי משגב היה בין שלושת כותביו, שיצא לאור לקראת יום עיון של רשות העתיקות והמכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית ב- 15 אוקטובר 2009. ובו כתובים דברים אחרים מן הכתוב בקטע זה -"הכתב מזוהה בבירור ככתב שכונה עד כה כ 'פרוטו כנעני' " (עמוד 2)

"הכתב שבו נכתב האוסטרקון הוא 'פרוטו כנעני'. מונח זה מציין את השלב הקדום של האלפבית"(עמוד 3) "עתה בא האוסטרקון מחורבת קיאפה-שעריים, שגם הוא נושא כתובת כנענית מובהקת" (עמוד 6)"עדיין יש בו מאפיינים של הכתב הכנעני" (עמוד 6) כולי תקווה שיבוא מישהו, ויסביר לי את הניגודים התהומיים שבין הספר לבין המאמר.

ואת מעשה החלם הגדול מכולם עשה מוזיאון ישראל, כפי שמופיע באתרו על האוסטרקון מקיאפה -

תכתובת(?) בעברית בכתב פרוטו-כנעני
חורבת קיאפה
תקופת הברזל II המאה ה- 10 לפני הספירה
דיו על חרס
גובה 14.5 ס"מ, רוחב 16.5 ס"מ
רשות העתיקות
מספר ר"ע: 2010-149

אם הכתובת היא בעברית היא לא יכולה להיות בכתב פרוטו-כנעני, שהוא קדום יותר ושייך לתקופה הכנענית ואפילו השם אומר זאת, ואם הכתובת היא בכתב פרוטו-כנעני היא לא יכולה להיות תכתובת בעברית ולא להשתייך למאה ה-10 לפנה"ס. ולכן הציבו בכותרת (?) סימן שאלה, הוסיפו אותו כדי שיפתור את הבעייתיות בכותרת, וישמש כעלה תאנה למי שכתב את הכותרת.

לאחר והשלמת מרביתו של המחקר ונהירים לי כיום מקורות שמם של מרבית אותיות האלפבית. החלטתי לבחון את אשר עשיתי עד כה, לשם לכך הכנתי רשימה חלקית של אנשי האקדמיה בארץ שעניינם בארכיאולוגיה, ובתת המקצוע אפיגרפיה, המהווה ענף מתחום מדע הארכיאולוגיה, העוסק בחקר בלשני של כתובות ובניתוחם. ושלחתי להם דוגמאות של מספר אותיות שהמחקר לגביהן הסתיים. על מנת לעודד את האנשים לענות לי, שלחתי אותיות בעלות עניין לאותם האנשים. ואני מתמקד באותיות המציגות את הבעייתיות שבאוסטרקון מקיאפה מהיבט התיארוך.וכמובן תשובות האנשים היו מעניינות, אבל היה מעניין יותר לגבי אותה קבוצת מלומדים שלא ענתה ולא חזרה אלי, ולהלן שמותיהם –

מר ג'יימס סניידר – מנכ"ל מוזיאון ישראל __ גב' אוסנת מיש ברנדל – אוצרת לתקופות קדומות, מוזיאון ישראל __ מר סער גנור – רשות העתיקות __ גב' חנה הירשפלד – עורכת כתב העת חדשות ארכיאולוגיות מרשות העתיקות __ פרופ' שמואל אחיטוב – אוניברסיטת בן גוריון __ ד"ר עדה ירדני – האוניברסיטה העברית __ פרופ' איל רגב – אוניברסיטת בר אילן __ פרופ' עודד ליפשיץ – אוניברסיטת ת"א

ועתה אעבור לכל אותם האנשים שכן ענו לי, אם כי חלקם ענו שהם לא עוסקים התחום. אבל קודם לכן ניתן לומר שכל אלה שעניינם באוסטרקון, בלי יוצא מן הכלל, תומכים בתפיסה, שחרצני הזיתים מתארכים את זמנו של האוסטרקון. למרות שעד היום חלק מהאותיות לא זוהו, הכתב ברובו לא פוענח, ואוסיף עוד מצדי שחלק מזיהוי האותיות שגוי –

פרופ' ישראל פינקלשטיין – אוניברסיטת ת"א __ פרופ' זוהר ליבנת – אוניברסיטת בר אילן __ פרופ' בנימין זאס – אוניברסיטת ת"א __ פרופ' אשל אסתר – אוניברסיטת בר אילן __ ד"ר חיה כץ – האוניברסיטה הפתוחה __ פרופ' יוסף גרפינקל – האוניברסיטה העברית __ פרופ' נדב נאמן – אוניברסיטת ת"א __ ד"ר חגי משגב – האוניברסיטה העברית __ ד"ר חיים גיטלר – אוצר ראשי לארכיאולוגיה, מוזיאון ישראל __ ד"ר ערן אריה - אוצר לארכיאולוגיה של ימי הבית הראשון והתקופה הפרסית מוזיאון ישראל, ירושלים

כל שהתשובות שקיבלתי על האוסטרקון מקיאפה, קפואות בתיארוך הזיתים. הארכיאולוגיה כאילו שקעה במקומה ולא ניתן להזיזה. וכאשר אני קורא את שכתבו כל אותם מלומדים, בספר הנ"ל ובמאמרים נוספים העוסקים בכתובת, אני נוכח לדעת שהם לא השכילו לרדת לעומקו של הכתב הכנעני, או יותר נכון לתהליך התפתחותן של אותיות כתב זה. ואם אני חוזר למסמך מ- 15 אוקטובר 2009, לקראת יום העיון בארכיאולוגיה. אני מוצא משפטים שלדעתי שאינם נהירים לכותביהם –

"בתחילתו היה זה כתב תמונות (פיקטוגרפי), שכל תמונה בו ייצגה עיצור אחד מתוך שלושים." [עמוד 3 (112)] – אני הייתי כותב זאת אחרת – היו בו שלושים ציורים שייצגו בהדרגה 22 עיצורים.

"עדיין אין אנו יודעים באיזו שפה נכתבו אותן כתובות ראשונות, ואפשר שכתב זה היה בשימוש של דוברי מספר שפות שונות." [עמוד 3 (112)] – הכיצד דוברי שפות שונות? והרי אני יודע כיום את שמות האותיות כפי שקרא להן הכנעני לפני כארבעה אלפי שנים. ושמות אלו המשיכו מהשפה הכנענית לשפה העברית שאנו דוברים כיום. הכתב הכנעני נוצר על בסיס השפה הכנענית. ושוב אני חוזר את שכתבתי קודם לכן, בארצנו הקדומה דוברי שפות אחרות היו רק "גויי הים", כמובן כאשר הגיעו לכנען, אבל לאחר מכן הם עברו לכתוב בכתב הכנעני.

"האות טי"ת: ...וצורתה הקלסית: עיגול ובתוכו צלב..." [עמוד 9 (118)] – להלן ההסבר לציור האות הנ"ל, אם נחזור לאחור במכונת הזמן, ונהפוך לכנעני מלפני 4000 שנה, ונחפש במילון הכנעני שם לאות המתחילה ב-"ט", מתחום החי הצומח והדומם, נמצא את המילה "טבור" וכיצד מציירים טבור, לוקחים עגול ומציירים עליו שני ישרים הניצבים זה לזה (בצורת צלב). הנקודה בה שני הקווים מצטלבים, מציינת את טבורו (מרכזו) של המעגל.ו"טבור" היה שמה הראשון של האות "ט".

האות למ"ד: "...שבאחת מהופעותיה קצה אחד של הקו העגול מתלפף לתוך האות ויוצר כעין תחילת ספיראלה" [עמוד 9 (118)] – מי שכתב זאת הגיע למטרה אבל החטיא אותה, חסרה לו מילה בכנענית, "לולאה" – וזהו שמה הראשון של האות "ל".

"האות שי"ן: דמוית הספרה 3" [עמוד 10 (119)] – באם ניקח את הספרה 3 ונשכיב אותה בצורה אופקית, נקבל אנטומית ציור חזה של אישה.וזהו שמה הראשון של האות"ש" - "שדיים"

כל ההסברים שהצגתי כאן, וכמובן שקיימים נוספים, מחזקים את אשר אמרתי קודם לכן. שהארכיאולוגיה לוקה בחסר בשאלת התפתחותו של הכתב הכנעני. שכמובן מהווה את הבסיס לכתב העברי.

כפי שאני נוכח כל המומחים מתייחסים אל הכתב באוסטרקון מקיאפה ככתב עברי, ואזי נשאלת השאלה מהו הכתב העברי הקדום, ומתי הוא החל? והרי עדיין לפני שישראל קרם עור וגידים, השפה הכנענית כבר דוברה ונכתבה על-ידי כל עמי האזור.על דעת סופריהמקרא, הכתב והשפה העברית אינם קיימים, השפה נקראה בראשונה כנענית ולאחר מכן שפה יהודית, וזאת לאחר העלמות הכנענים (להוציא את הפניקים) וממלכת ישראל, והשארות מחוז יהודה לבדו.

הארכיאולוגיה מצמידה את תיארוך תחילתו של הכתב העברי, לסיפא של המאה ה-11 לפנה"ס, או לתחילת המאה ה-10 לפנה"ס, ועל-פי המקרא לתחילתה של הממלכה המאוחדת. היות ולא נמצאו כתבים, מתקופה זו, שניתן לשייכם בוודאות לכתב העברי, בא האוסטרקון מקיאפה לתת מענה לכך. אתר קיאפה הוכר כאתר יהודאי ממספר טעמים שאחד מהם היה, היעדר עצמות חזיר, כפי נמצאו באתרים פלשתיים, ולא נמצאו באתרים המוכרים כיהודאים.

הנקודה הזאת מעלה בליבי תהיות, האם מישהו בחלד יודע, מה היו מנהגי הדת היהוית במאה ה-10 לפנה"ס. ואני קורא לה כך, משום שממצאים ארכאולוגיים (לפחות שלושה) מצביעים על-כך שיהוה היה השם היחידי של האל, בעת ההיא וגם שלוש מאות שנה מאוחר יותר. מעבר לכך, קיימים שני ממצאים ארכאולוגיים נוספים, המצביעים על-כך שמאתיים שנה מאוחר יותר, יהוה היה נשוי עדיין באושר לאשרה. ובמרחב שבין בית-אל לבאר שבע, הידוע כאזור יהודה, נמצאו כ-850 צלמיות (פסלונים) של האשרה, המשויכות למאות ה-8 עד ה-6 לפנה"ס . כך שלא ניתן לקחת מנהגים המופיעים במקרא, ולהקדימם מאות שנים קודם לכן, כאילו היו כבר שם.

ולסיום הייתי מוסיף את דעתי לכתובת מחורבת קיאפה -

הניתוח האפיגרפי של הכתובת מקיאפה שגוי ביסודו, עקב פענוח לא נכון של האותיות. ולאור זאת, לא ניתן למצוא כל קשר בין הכתוב לבין השפה העברית, בניגוד לדעת המומחים שעסקו בכך.

הכתובת שורטטה על-ידי ארבעה מומחים מהתחום – ד"ר חגי משגב מהאוניברסיטה העברית, ד"ר עדה ירדני מהאוניברסיטה העברית, פרופ' גרשון גליל מאוניברסיטת חיפה ופרופ' אמיל פוך.

הכתובת כתובה בחמש שורות, שביניהן נמתחים קווי הפרדה. האות הראשונה בשורה החמישית זוהתה על-ידי כל המומחים כ-"ס" או כ-"ח". לצערי אף אחד מהם לא קלע למטרה, אין מדובר כלל באות אלא בכתם דיו. הכותב הקדום לאחר שטבל את המכחול בדיו, הניח אותו בקצה החרס על מנת ליצור את קו ההפרדה בין השורה הרביעית לחמישית. ובכך נוצר הכתם שממנו ממשיך קו ההפרדה. תופעה דומה קיימת גם באות הראשונה של השורה השלישית, לאחר שחלק מהמומחים זיהו כתם דיו זה כאות. האות ה-11 או ה-12 או ה-13 בשורה השנייה, מותנה במומחה ששרטט זאת, או בצורה אחרת, האות הנמצאת כביכול בין ה-שי"ן לבין ה-טי"ת - איננה כלל אות, אלא קטע מקו ההפרדה בין השורה השנייה לשלישית.

הכתובת עברה ניתוח פליאוגראפי לפענוח הכתוב בה, על-מנת לזהות את זמנו של הטקסט. את המחקר הראשוני ערך חגי משגב, ובהמשך עדה ירדני, פרופ' אהרון דמסקי מאוניברסיטת בר אילן ופרופ' שמואל אחיטוב מאוניברסיטת בן גוריון. כתוצאה מפענוח שגוי של חלק מהאותיות, לניתוח הטקסט אין כל קשר לכתוב בכתובת.

השורה הראשונה של הכתובת פוענחה כ- "אלתעש?ועבדא?" או בעברית "אל תעש ועבד א(ת)". אבל עם אתקן את פיענוח האותיות כהווייתן, נקבל את המשפט הבא "אטתעאהטח?א" משפט בג'יבריש ולא בעברית. וגם אם אני טועה באות אחת או שתיים, ניתן לומר בוודאות שהאות המזוהה על ידי המומחים כ-שי"ן היא למעשה האות אל"ף, כך שהמלה "תעש" איננה קיימת בכתובת."לדעת האפיגרף חגי משגב, בהסתמך על המילה 'תעש' (לעשות), לשון הכתובת היא עברית" (מאמר של יוסף גרפינקל – הקמת ממלכת יהודה). וגם המילה 'עבד' איננה קיימת בכתובת.

השורה השנייה נפתחת על דעת המומחים במילה 'שפט', היות ואות המרכזית במילה עשויה להיות גם גימ"ל ולא פ"ה, כך שהמילה תיכתב כ-'שגט', מילה חסרת משמעות בעברית. המומחים חלוקים על המילה בסופה של השורה 'שפט' או 'אלט'. כפי שהסברתי קודם לכן, האות במרכזה של המילה איננה כלל אות, אלא קו הפרדה בין השורות, כך שהאות שי"ן הינה האות האחרונה בשורה, ואילו האות טי"ת שייכת לשורה השלישית.

בשורה השלישית המומחים מאתרים את המילה 'בעל', אבל לצערי במקום כתובה מילה אחרת, '?לח'. האות הראשונה אינה מזוהה, האות השנייה הינה למ"ד ולא עי"ן ואילו האות השלישית היא חי"ת ולא למ"ד.

בסופה של השורה הרביעית נמצאת לדעת המומחים המילה 'מלך', האות המרכזית איננה ברורה, אבל היא איננה דומה כלל לאותיות ה-למ"ד האחרות שבכתובת. האות השלישית דומה יותר לאות צד"י הארכאית מאשר לאות כ"ף.

המילה הראשונה בשורה החמישית חלוקה בין המומחים, 'סרן' או 'חרם', וכפי שציינתי קודם לכן, האות הראשונה בשורה זו איננה כלל אות אלא כתם דיו. האות השנייה שהיא למעשה הראשונה, עשויה להיות האות בי"ת ולא האות רי"ש, כך שגם מילים אלו אינן קיימות בכתובת.

אחרית דבר.

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:
 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת גדעון צור

מאת: גדעון צורארכאולוגיה01/10/164639 צפיות
כאשר אנו קוראים מאמרים או מחקרים או מעיינים בספרי לימוד, שעיסוקם בשפות השמיות העתיקות, נפגוש לרוב את המונח 'הכתב הפיניקי' או 'האלפבית הפיניקי'. לעניות דעתי מושג זה שגוי מיסודו, והשימוש בו טועה ומטעה. כתב זה הינו למעשה 'כתב כנעני', כתב שהיה בשימושם של כל העמים במרחב הלבנט. ושמו של 'הכתב הפיניקי' נולד עקב העובדה, שהוא נמצא גיאוגרפית במרחב הפיניקי. ואין לו כל ייחוד שיקרא כך. הכתב הפיניקי איננו עומד לבדו בסוגיה זו, ניתן לצרף אליו גם את הכתב העברי עד למאה ה-6 או ה-5 לפנה"ס בקירוב, הכתב האדומי, הכתב המואבי, הכתב העמוני, הכתב הפלישתי והכתב הארמי עד המאה ה-8 לפנה"ס בקירוב. רשימת כתבים זו, מהווה למעשה כתב אחד - 'הכתב הכנעני'.

מאת: גדעון צורהיסטוריה04/07/154316 צפיות
מסורת המקרא מציגה את נחלת שבט גד מעבר לירדן, ממזרח לארץ כנען. ביינות לשבט ראובן מדרום וחצי שבט מנשה מצפון. גבולות השבטים מסתמכים על הכתוב בספר יהושע. ומנגד, קיימות במקרא סתירות לגבי מיקומה של נחלת שבט גד, שטח נחלה זו משתנה בספר במדבר (במדבר לב) ומשתנה שוב בספר דברי הימים (דברי הימים א, ה). נתונים אלה מעלים את הסברה שנחלת שבט גד, מקורה ביצירה ספרותית דמיונית.

מאת: גדעון צורלימודי דתות23/11/142506 צפיות
סופרי המקרא, כאשר כתבו על האיברים המוצנעים בגוף האדם, השתמשו בדרך כלל בשלוש מילים - ערווה, חלציים ועורלה. מעבר למילים אלו קיימות במקרא מתי מעט של מילים הדנות באברי הרבייה הגבריים. מילים אלו כרוכות בעיקרן בציוויים -

מאת: גדעון צורהיסטוריה22/09/142287 צפיות
פסוק אחד במקרא – כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר, מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה, בְּכָל מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר, (מלכים א, ה,ד) עורר תיאבון בקרב מלומדים רבים בחלד, להרחיב את שטחי ממלכתו של שלמה המלך

מאת: גדעון צורהיסטוריה13/05/144953 צפיות
חלקו השני של המאמר, בא לספר את מקור שמן הקדום של אותיות האלפבית הכנעני. השם הראשוני של כל אות ואות, כפי שנתנו לו הכנענים, ולאחר מכן שינוים שחלו בשמות האותיות, עקב שינוים בציורי האותיות, או מנת להקל על הגיית השמות. חלק משמות אותיות האלפבית שלנו נושאות את שמן מזה כ- 4000 שנה.

מאת: גדעון צורצדק חברתי24/02/148028 צפיות
בחודש מרץ שנת 2000 נפטרה לילי ז"ל, רעייתו של אריאל שרון. על–פי בקשתה היא נקברה על גבעת הכלניות. במסגרת קבורה זו, עושה שרון כל עבירה אפשרית מתחום המקרקעין. קבורה בקרקע חקלאית, שהיא גם אתר עתיקות מוכרז, וכל זאת ללא רישיון קבורה במקום, וללא היתר כנדרש בחוק. ומעל הכל הוא איננו בעל זכות בקרקע. כחמש שנים לאחר הקבורה, פונה נעם פדרמן, ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, בדרישה להעתיק את הקבר של המנוחה לבית עלמין. ולאחר מכן, פדרמן מגיש עתירה לבג"ץ, נגד ראש הממשלה אריאל שרון ונגד היועץ מזוז. בית המשפט בפסק דין זה, נתן ידו לפגיעה קשה בשלטון החוק ולפגיעה באינטרס הציבורי. וקיימת האפשרות - שאריק שנלחם את מרבית חייו בערבים, במותו נקבר בבית קברות מוסלמי.

מאת: גדעון צורחוק ומשפט - כללי09/12/111066 צפיות
פסקי הדין של ועדות הערעור לפי חוק הנכים, שנפסקו נגד נכי צה"ל, אינם מתיישבים עם תכלית החוק, חורגים ממתחם הסבירות ושגויים בלשון המעטה. הם מתנהלים על-פי הלכות בית המשפט העליון בלבד, ובניגוד גמור להוראות החוק, ועל כן הם בגדר עורבא פרח.

מאמרים נוספים בנושא ארכאולוגיה

מאת: גדעון צורארכאולוגיה01/10/164639 צפיות
כאשר אנו קוראים מאמרים או מחקרים או מעיינים בספרי לימוד, שעיסוקם בשפות השמיות העתיקות, נפגוש לרוב את המונח 'הכתב הפיניקי' או 'האלפבית הפיניקי'. לעניות דעתי מושג זה שגוי מיסודו, והשימוש בו טועה ומטעה. כתב זה הינו למעשה 'כתב כנעני', כתב שהיה בשימושם של כל העמים במרחב הלבנט. ושמו של 'הכתב הפיניקי' נולד עקב העובדה, שהוא נמצא גיאוגרפית במרחב הפיניקי. ואין לו כל ייחוד שיקרא כך. הכתב הפיניקי איננו עומד לבדו בסוגיה זו, ניתן לצרף אליו גם את הכתב העברי עד למאה ה-6 או ה-5 לפנה"ס בקירוב, הכתב האדומי, הכתב המואבי, הכתב העמוני, הכתב הפלישתי והכתב הארמי עד המאה ה-8 לפנה"ס בקירוב. רשימת כתבים זו, מהווה למעשה כתב אחד - 'הכתב הכנעני'.

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica