חפש מאמרים:
שלום אורח
17.06.2019
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

אברי הרבייה הגבריים במקרא

מאת: גדעון צורלימודי דתות23/11/20142505 צפיות שתף בטוויטר |   שתף בפייסבוק

סופרי המקרא, כאשר כתבו על האיברים המוצנעים בגוף האדם, השתמשו בדרך כלל בשלוש מילים - ערווה, חלצייםועורלה.המונח ערווה מתייחס הן לגברים והן לנשים. המושג חלציים עניינו בעיקר בגברים, כפי הכתוב - בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ (מלכים א, ח, יט). אם כי קיים לפחות מופע אחד במקרא, שביטוי זה מתייחס גם לנשים - חִרְדוּ, שַׁאֲנַנּוֹת, רְגָזָה, בֹּטְחוֹת; פְּשֹׁטָה וְעֹרָה, וַחֲגוֹרָה עַל-חֲלָצָיִם.  יב עַל-שָׁדַיִם, סֹפְדִים; עַל-שְׂדֵי-חֶמֶד, עַל-גֶּפֶן פֹּרִיָּה (ישעיהו לב, ט-י). העורלה נקשרת לברית המילה, כפי שהמקרא מספר לנו על בריתות המילה הראשונות - וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ, וְאֵת כָּל-יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל-מִקְנַת כַּסְפּוֹ--כָּל-זָכָר, בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם; וַיָּמָל אֶת-בְּשַׂר עָרְלָתָם, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ, אֱלֹהִים. וְאַבְרָהָם--בֶּן-תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע, שָׁנָה: בְּהִמֹּלוֹ, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ, בֶּן-שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה: בְּהִמֹּלוֹ--אֵת, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, נִמּוֹל אַבְרָהָם, וְיִשְׁמָעֵאל, בְּנוֹ. וְכָל-אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת, וּמִקְנַת-כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן-נֵכָר--נִמֹּלוּ, אִתּוֹ.(בראשית יז, כג-כז) מעבר למילים אלו קיימות במקרא מתי מעט של מילים הדנות באברי הרבייה הגבריים. מילים אלו כרוכות בעיקרן בציוויים -

במקרא קייםציווי אכזר וכפוי טובה , המוטל על הגברים. "לֹא-יָבֹא פְצוּעַ-דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, בִּקְהַל יְהוָה"(דברים כג, ב)פצוע דכא פירושו גבר שאשכיו נפגעו, ואילו כרות שופכה,גבר שאיבר-מינו נכרת, וכוונת מחוקק המקרא הייתה לדעתי, שגבר בישראל שלא יכול להוליד ילדים, שילך לחפש אלוהים אחרים. מפרשי המקרא לדורותיהם ישבו וליבנו את הפסוק, וחיפשו דרכים על מנת להקל על גברים הנמצאים בקטגוריה זו.

המשפט 'לא יבוא גבר בקהל יהוה' הוסב לנישואין. משמע, גבר שנפגע במבושיו על פי הפסוק, לא יוכל לשאת בת ישראל כשרה. כפי הכתוב בספר מצוות השם, מצווה לא תעשה תקנט – 'שלא ישא פצוע דכא וכרות שפכה בת ישראל'.במצווה שס, מתוך מצוות לא תעשה של הרמב"ם, נכתב – 'שלא יקח סריס בת ישראל'. וכאן אני מעלה טענה, ומה קורה עם בחור צעיר היוצא למלחמה בעת הקדומה בשם ישראל ואלוהים, ונפגע באיבריו על-פי הפסוק. במקום לקבל גמול על פציעתו, הוא מנוע מלשאת את אהובת ליבו, או כל בת ישראל אחרת.

אבל כאמור חכמינו מצאו הקלות לנפגעי הדכא והשופכה – הם יוכלו לשאת גיורת או שפחה משוחררת. וחלק מהחכמים מאפשרים גם נישואים לממזרה. וחוץ מזה האיסור חל רק על אלה שנפגעו על ידי אדם, או בעל חיים או צמחיה, ואילו כל אותם, שנפגעו ביד שמיים כשרים לנישואים.יד שמיים פירושו שנולדו ללא אחד האיברים, או שנפגעו ממחלה.

הרמב"ם בספרו משנה תורה הִלְכּוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה פֵּרֶק טז, בוחן אנטומית את מהות הפגיעות. האם הן כשרות או פסולות. ודרך אגב חכמינו הוסיפו איבר רבייה שלישי, שאיננו מופיע בפסוק במקרא. הצינורות המוליכים את הזרע,--

ב.  וְאֵיזֶה הוּא פְּצוּעַ דַּכָּא, כָּל שֶׁנִּפְצְעוּ הַבֵּיצִים שֶׁלּוֹ; וּכְרוּת שָׁפְכָה, כָּל שֶׁנִּכְרַת הַגִּיד שֶׁלּוֹ.  וּבִשְׁלוֹשָׁה אֵבָרִין אִפְשָׁר שֶׁיּוֹלִיד הַזָּכָר--בַּגִּיד, וּבַבֵּיצִים, וּבַשָּׁבִילִין שֶׁבָּהֶן תִּתְבַּשַׁל שִׁכְבַת זֶרַע, וְהֶן הַנִּקְרָאִין חוּטֵי בֵּיצִים; וְכֵיוָן שֶׁנִּפְצַע אֶחָד מִשְּׁלוֹשָׁה אֵבָרִין אֵלּוּ, אוֹ נִכְרַת, אוֹ נִדּוֹךְ--הֲרֵי זֶה פָּסוּל.

ג.  כֵּיצַד:  נִפְצַע הַגִּיד אוֹ נִדּוֹךְ, אוֹ שֶׁנִּכְרְתָה הָעֲטָרָה אוֹ לְמַעְלָה מֵעֲטָרָה--פָּסוּל.  וְאִם נִכְרַת מֵרֹאשׁ הָעֲטָרָה, וְנִשְׁתַּיַּר מִמֶּנָּה אַפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה מֻקָּף לְכָל הַגִּיד--הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר; נִכְרַת הַגִּיד לְמַעְלָה מֵעֲטָרָה כְּקֻלְמוֹס, אוֹ כְּמַרְזֵב--כָּשֵׁר.

ד.  נִקַּב לְמַטָּה מֵעֲטָרָה, כָּשֵׁר.  נִקְּבָה הָעֲטָרָה עַצְמָהּ--אִם כְּשֶׁיִּרְאֶה קֶרִי תֵּצֵא שִׁכְבַת זֶרַע מִן הַנֶּקֶב, פָּסוּל; נִסְתַּם הַנֶּקֶב, חָזַר לְהֶכְשֵׁרוֹ.  נִקַּב לְמַטָּה מֵעֲטָרָה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ לְמַעְלָה בְּתוֹךְ הָעֲטָרָה, פָּסוּל--שֶׁהָעֲטָרָה כֻּלָּהּ, מְעַכֶּבֶת.  נִסְתַּם שָׁבִיל שִׁכְבַת זֶרַע, וְחָזַר לִרְאוֹת שִׁכְבַת זֶרַע מִשָּׁבִיל שֶׁמַּשְׁתִּין בּוֹ--הֲרֵי זֶה פָּסוּל.

ה.  נִכְרְתוּ הַבֵּיצִים, אוֹ אֶחָד מֵהֶן, אוֹ שֶׁנִּפְצְעָה אַחַת מֵהֶן, אוֹ שֶׁנִּדּוֹכָה, אוֹ שֶׁחָסְרָה, אוֹ שֶׁנִּקְּבָה--הֲרֵי זֶה פָּסוּל; נִכְרְתוּ חוּטֵי הַבֵּיצִים, אוֹ אֶחָד מֵהֶן, אוֹ שֶׁנִּדּוֹךְ, אוֹ נִפְצַע--הֲרֵי זֶה פָּסוּל.  נִקַּב חוּט מִחוּטֵי הַבֵּיצִים לְשָׁבִיל מֵי רַגְלַיִם, וַהֲרֵי הוּא מַטִּיל מַיִם מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת, מִשָּׁבִיל הַמַּיִם וּמִשָּׁבִיל שִׁכְבַת זֶרַע--הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר.

רוב הפסילות אינן תקפות לימינו אלה, יש להן פתרונות רפואיים.

בספרי המקרא גלומות תרי"ג (613) מצוות, מתוכן 365 (שס"ה) הן מצוות לא תעשה. עניינו נסוב סביב מצוות לא תעשה 39 (לט), שמקורה בפסוק הבא במקרא - לֹא-יִהְיֶה כְלִי-גֶבֶר עַל-אִשָּׁה, וְלֹא-יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה:  כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה. (דברים כב, ה). המצווה שבה עסקינן, עוסקת רק בחלקו הראשון של הפסוק, לא-יהיה כלי-גבר על אשה. וכאן לצערי מתקיים דיון ארוך ממושך בן מאות שנים, שמשתתפים בו גדולי הפוסקים ומפרשי התנ"ך, דרך רש"י, הרמב"ם, אונקולוס, אדמורים, תנאים וכל חכמי התנ"ך לדורותיהם., וכולם לא הבינו את שאומרות צמד המילים 'כלי-גבר'. (ראה: נשים למטבח ???מאת דודי לפיד)ולעניות דעתי קיים לפסוק זה פתרון מעשי, שאציג אותו בהמשך.

חכמי המקרא לדורותיהם, הצמידו כל דבר אפשרי למונח כלי-גבר - שלאשה לא יהיה כלי זיין, שלא תצא למלחמה, שלא תענוד תכשיטי גברים ושלא תלבש בגדי גברים ועוד. היות ולדעתם התוצאות של מעשים אלה, הן ניאוף וזנות.רש"י בפירושו על התורה, אמר שטעם האיסור הוא מחשש'שתהא דומה לאיש כדי שתלך בין האנשים, שאין זו אלא לשם ניאוף',ובדמיונו כי רב, הוא מוסיף בפירושו,שמסיבה זו לא הרגה יעל אשת חבר הקיני את סיסרא בכלי זין אלא ביתד האוהל, כפי שכתוב במקרא - וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת-חֶבֶר אֶת-יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת-הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ, וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט, וַתִּתְקַע אֶת-הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ, וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ; וְהוּא-נִרְדָּם וַיָּעַף, וַיָּמֹת. (שופטים ד, כא) מכיוון שיעל לא רצתה לעבור על המצווה, היא לא הרגה את סיסרא בעזרת חרב אלא בעזרת יתד האוהל.הרמב"ם בספר המצוות כותב על מצווה לט -שהזהירנו מהמשך אחר חקות העכו''ם, שתהיינה הנשים לובשות בגדי האנשים ושיתקשטו בתכשיטיהם. וכל אשה שתתקשט באחד מתכשיטי האנשים המפורסמים בעיר ההיא שזה הוא תכשיט מיוחד לאנשים לוקה.ובהלכות עבודה זרה, פרק יב, הוא מוסיף -לא תעדה אישה עדי האיש, כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע, או שתלבוש שריון וכיוצא בו, או שתגלח ראשה כאיש.בספר החינוך המיוחס להרא"ה (הרבי אהרן הלוי) נכתב על המצווה -שלא ילבשו הנשים מלבושי האנשים ולא יזדיינו בזיונם, ועל זה נאמר "לא יהיה כלי גבר על אישה", ותרגם אנקלוס: לא יהא תקון זין דגבר על אתתא. ומן הדומה כי מפני כן פרש הכתוב בכלי זין, לפי שהם הכלים המיוחדים לגמרי לאנשים, שאין דרך אישה בעולם לצאת בכלי זין; אבל הוא הדין שאסור להם מדאורייתא לצאת במלבושים שדרך האנשים באותו מקום להשתמש בהם, כגון : שתשים בראשה מצנפת או שאר כלים המיחדים לאיש. משרשי המצוה : להרחיק מאומתנו הקדושה דבר-ערוה וכל-ענין וכל-צד שיהיה הכשלון באותו דבר מצוי מתוכו, וכענין שיאמרו זכרונם לברכה על דרך משל שאלהינו שונא זמה הוא, כלומר : שלאהבתנו - הרחיקנו מן הזמה, שהיא דבר מכוער ביותר, ויקח לב האדם, ומדיחו מדרך טובה ומחשבה רצויה לדרך רעה ומחשבה של שטות; ואין ספק כי אם יהיו מלבושי האנשים והנשים שוים - יתערבו אלו עם אלו תמיד ומלאה הארץ זמה. ועוד אמרו בטעם מצוה זו : שהיא להרחיק כל ענין עבודה זרה, שדרכם של עובדי עבודה זרה היה בכך. ואלה שני הטעמים - מצאתים בספרי הרמב"ם זכרו לברכה, אחר כתבי אותם. דיני המצוה - קצרים, בפשט הכתוב הם נכללים. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בנקבות. ואשה העוברת על זה ולבשה המלבושים המיוחדים באנשים לבד באותו המקום שהיא בו חייבת מלקות.

קיימים פירושים רבים נוספים לפסוק, ומאמרים רבים שנכתבו בעניין, כך שאין טעם לפרטם ולהלאות את הקוראים, היות והם אינם מוסיפים הרבה לאשר נכתב עד כה.וכל שנותר להסביר לקהל הקוראים מהו המושג כלי-גבר.הפתרון לכך נמצא בארכיאולוגיה, במאמר מאת דני הרמן, ב- ynet מיום 10.3.2008, נכתב על מציאת כלים טקסיים בחפירות הארכיאולוגיות בתל צאפי, היא גת הפלישתית. כלים אלה מחקים את איבר המין הגברי,הכלים מעוצבים כגליל באורך 18 ס"מ, בצידי כל כלי שני תפסים המיועדים לקשירתו על-ידי נשים, בעת טקסי הפולחן.סופר המקרא ידע על טקסים פולחניים אלה, המתקיימים בפלשת, במצרים וביוון.ועל כן איסור זה, שלא יהיה כלי-גבר על אישה, מצא את מקומו במקרא כתועבת אלוהים על-מנת להרחיק את הנשים מפולחני עבודה זרה.הנביא יחזקאל, יודע לקרוא לילד בשמו, כפי הכתוב -"וַתַּעֲשִׂי-לָךְ, צַלְמֵי זָכָר; וַתִּזְנִי-בָם" (יחזקאל טז, יז). הנביא יחזקאל קורא לכלי הגבר - צלם זכר.

ולסיום, הייתי רוצה לשלוח מכאן אזהרה לאשה היהודייה באשר היא. כאשר את רואה איזה שהוא גברתן המכה את בעלך, על לך לעזור לו, פן יבולה לך, אליבא דה חוקי התורה. ואני מוליך אותך לפסוקים הבאים במקרא - כִּי-יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו, אִישׁ וְאָחִיו, וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד, לְהַצִּיל אֶת-אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ; וְשָׁלְחָה יָדָהּ, וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו.  וְקַצֹּתָה, אֶת-כַּפָּהּ:  לֹא תָחוֹס, עֵינֶךָ. (דברים כה,יא-יב) ומה עושה האישה על מנת לעזור לבעלה, היא תופסת במבושיו של הגבר המכה את בעלה.אולי היא הצילה את בעלה, אבל לא את עצמה. מעשה זה איננו מקובל על מחוקק המקרא. והוא מצווה לקצוץ את כף ידה של האישה, ללא הנד עפעף. ואני מלא תהיות, ומה היה קורה אם האישה תבעט במקום המוצנע, האם יכרתו את רגלה?או אם האישה תנשוך את מבושיו, האם יסירו את ראשה?

אבל גברתי הנכבדה הסירי דאגה מליבך, והרי כידוע היהודים הם רחמנים בני רחמנים, ובסוגיה זו, גדולי הפוסקים הלכו לקראתך. פסק ההלכה בעניין "עין תחת עין" הוסב לתשלום ממון, וכותב על כך הרמב"ם בספרו "משנה תורה" בהִלְכּוֹת חוֹבֵל וּמַזִּיק פֵּרֶק א - הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ, חַיָּב לְשַׁלַּם לוֹ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים--נֶזֶק, וְצַעַר, וְרִפּוּי, וְשֶׁבֶת, וּבֹשֶׁת.  וַחֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵלּוּ, כֻּלָּן מִשְׁתַּלְּמִים מִן הַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו כְּדִין כָּל הַמַּזִּיקִין. ושם בהמשך כתוב -  זֶה שֶׁנֶּאֱמָר בַּתּוֹרָה "כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם, כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ" --אֵינוּ לַחְבֹּל בְּזֶה כְּמוֹ שֶׁחָבַל בַּחֲבֵרוֹ, אֵלָא שְׁהוּא רָאוּי לְחַסְּרוֹ אֵבֶר אוֹ לַחְבֹּל בּוֹ כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה; וּלְפִיכָּךְ מְשַׁלֵּם נִזְקוֹ.  וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר "וְלֹא-תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ",לָרוֹצֵחַ בִּלְבָד הוּא שְׁאֵין כֹּפֵר; אֲבָל לְחֶסְרוֹן אֵבָרִים אוֹ לְחַבְלוֹת, יֵשׁ כֹּפֶר. ובכן, ההלכה היא שאת צריכה לשלם כופר או קנס על מעשיך. ומה קורה עם אין לך כסף. על כך אומר הרמב"ם לא ניתן לוותר, ככתוב בהמשך -  וְכֵן זֶה שֶׁנֶּאֱמָר בַּחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ וּמַזִּיקוֹ "לֹא תָחוֹס, עֵינֶךָ", שֶׁלֹּא תָחוֹס בַּתַּשְׁלוּמִין:  שֶׁמֶּא תֹּאמַר עָנִי הוּא זֶה, וְשֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה חָבַל בּוֹ; אֲרַחֲמֶנּוּ.  לְכָּךְ נֶאֱמָר "לֹא תָחוֹס, עֵינֶךָ".ועל מה את אמורה לשלם את הקנס, על הבושה שגרמת לאותו אדם שהכה את בעלך. את תופסת לו במבושיו באמצע הרחוב וכל החברה רואים. וכותב על כך הרמב"ם בהמשך - וּמְנַיִן שְׁהוּא חַיָּב בַּבֹּשֶׁת בִּפְנֵי עַצְמָהּ:  שֶׁהֲרֵי נֶאֱמָר "וְשָׁלְחָה יָדָהּ, וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו.  וְקַצֹּתָה, אֶת-כַּפָּהּ"; בִּכְלַל דִּין זֶה, קְנַס הַמְּבַיֵּשׁ.אבל בכל זאת קיים שביב של תקווה, שלא תצטרכי לשלם את הקנס, ככתוב בהמשך - אֵינוּ חַיָּב עַל הַבֹּשֶׁת עַד שֶׁיִּהְיֶה מִתְכַּוֵּן, שֶׁנֶּאֱמָר "וְשָׁלְחָה יָדָהּ".  אֲבָל הַמְּבַיֵּשׁ חֲבֵרוֹ בְּלֹא כַּוָּנָה, פָּטוּר; לְפִיכָּךְ יָשֵׁן וְכַיּוֹצֶא בּוֹ שֶׁבִּיַּשׁ, פָּטוּר. עם תפשת אבל לא התכוונת, או תפשת שלא בכוונה, את פטורה מתשלום הקנס.

ובהבזק של הרגע האחרון, הוספתי עוד דבר מה,שרבים בחלד עושים בו שימוש. אבל המקרא והפרשנים, מייעדים אותו לגברים בלבד. מדוע אנחנו מאוננים,כמובן שלא במעשה אלה בשם. והאשם נופל על אונן, בנו השני של יהודה ונכדו של יעקב. וספור המעשה המקראי התרחש כדלקמן: ער בנו בכורו של יהודה נישא לתמר, ככתוב - וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה, לְעֵר בְּכוֹרוֹ; וּשְׁמָהּ, תָּמָר (בראשית לח, ו) מן הכתוב ברור שיהודה כפה על בנו ער את הנישואים עם תמר. וככל הנראה פרק זמן קצר לאחר הנישואין, ער מת. למה מת?כי הוא עשה הרע בעיני אלוהים והלה המיתו. יהודה הרוצה בכל מחיר נכד מבנו ער, מאלץ את אונן לעבר את תמר האלמנה, ככתוב - וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן, בֹּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ; וְהָקֵם זֶרַע, לְאָחִיךָ (בראשית לח, ח) אבל בציווי זה ישקאץ', הילד שייוולד יהיה בנו של ער,ואונן לא יחשב כאביו. אונן איננו מסכים לכך כפי הכתוב - וַיֵּדַע אוֹנָן, כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע; וְהָיָה אִם-בָּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אַרְצָה, לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע, לְאָחִיו. (בראשית לח, ט)אונן החייב למלא את הוראת אביו, הטיל את זרעו על הארץ, ומכאן המעשה נקרא אוננות. את המעשה של אונן מתארים פרשני המקרא רש"י ואבן עזרא (בראשית רבה פה) – 'היה דש מבפנים וזורה מבחוץ' ובמילים אחרות ניתן לתאר זאת כמשגל נסוג. כמובן שאלוהים לא רואה מעשים אלו בעין יפה, והוא ממית את ער.

ודרך אגב לסיפור זה סוף מעניין, תמר חוזרת לבית אביה ואילו יהודה מתאלמן. וכאשר נודע לתמר שיהודה מגיע לאזור מגוריה, היא מתחפשת לזונה ומפתה את יהודה. מיחסים אלו נולדו לתמר תאומים, פרץ וזרח. הפסוקים הבאים מציגים את שושלת פרץ - וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן. וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב. וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָה. וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד (רות ד, יח-כב) בועז היה בעלה של רות המואבייה, היא רות מהמגילה. הנצרות ממשיכה את שושלת בית דוד עד לישו.



 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:
 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת גדעון צור

מאת: גדעון צורארכאולוגיה01/10/164638 צפיות
כאשר אנו קוראים מאמרים או מחקרים או מעיינים בספרי לימוד, שעיסוקם בשפות השמיות העתיקות, נפגוש לרוב את המונח 'הכתב הפיניקי' או 'האלפבית הפיניקי'. לעניות דעתי מושג זה שגוי מיסודו, והשימוש בו טועה ומטעה. כתב זה הינו למעשה 'כתב כנעני', כתב שהיה בשימושם של כל העמים במרחב הלבנט. ושמו של 'הכתב הפיניקי' נולד עקב העובדה, שהוא נמצא גיאוגרפית במרחב הפיניקי. ואין לו כל ייחוד שיקרא כך. הכתב הפיניקי איננו עומד לבדו בסוגיה זו, ניתן לצרף אליו גם את הכתב העברי עד למאה ה-6 או ה-5 לפנה"ס בקירוב, הכתב האדומי, הכתב המואבי, הכתב העמוני, הכתב הפלישתי והכתב הארמי עד המאה ה-8 לפנה"ס בקירוב. רשימת כתבים זו, מהווה למעשה כתב אחד - 'הכתב הכנעני'.

מאת: גדעון צורהיסטוריה04/07/154315 צפיות
מסורת המקרא מציגה את נחלת שבט גד מעבר לירדן, ממזרח לארץ כנען. ביינות לשבט ראובן מדרום וחצי שבט מנשה מצפון. גבולות השבטים מסתמכים על הכתוב בספר יהושע. ומנגד, קיימות במקרא סתירות לגבי מיקומה של נחלת שבט גד, שטח נחלה זו משתנה בספר במדבר (במדבר לב) ומשתנה שוב בספר דברי הימים (דברי הימים א, ה). נתונים אלה מעלים את הסברה שנחלת שבט גד, מקורה ביצירה ספרותית דמיונית.

מאת: גדעון צורהיסטוריה22/09/142287 צפיות
פסוק אחד במקרא – כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר, מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה, בְּכָל מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר, (מלכים א, ה,ד) עורר תיאבון בקרב מלומדים רבים בחלד, להרחיב את שטחי ממלכתו של שלמה המלך

מאת: גדעון צורארכאולוגיה29/07/142613 צפיות
אני עסקתי בחקר, מקור שמם העתיק של אותיות האלפבית העברי. במחקר, נעזרתי גם בכתובת הנקראת 'האוסטרקון מחורבת קיאפה'. כל המומחים התייחסו אל הכתב באוסטרקון ככתב עברי, ונקבע כי לשון הכתוב היא עברית. מכאן שזוהי הכתובת העברית הקדומה בעולם - לדעתי הניתוח האפיגרפי של הכתובת מקיאפה שגוי ביסודו, עקב פענוח לא נכון של האותיות. ולאור זאת, לא ניתן למצוא כל קשר בין הכתוב לבין השפה העברית.

מאת: גדעון צורהיסטוריה13/05/144953 צפיות
חלקו השני של המאמר, בא לספר את מקור שמן הקדום של אותיות האלפבית הכנעני. השם הראשוני של כל אות ואות, כפי שנתנו לו הכנענים, ולאחר מכן שינוים שחלו בשמות האותיות, עקב שינוים בציורי האותיות, או מנת להקל על הגיית השמות. חלק משמות אותיות האלפבית שלנו נושאות את שמן מזה כ- 4000 שנה.

מאת: גדעון צורצדק חברתי24/02/148027 צפיות
בחודש מרץ שנת 2000 נפטרה לילי ז"ל, רעייתו של אריאל שרון. על–פי בקשתה היא נקברה על גבעת הכלניות. במסגרת קבורה זו, עושה שרון כל עבירה אפשרית מתחום המקרקעין. קבורה בקרקע חקלאית, שהיא גם אתר עתיקות מוכרז, וכל זאת ללא רישיון קבורה במקום, וללא היתר כנדרש בחוק. ומעל הכל הוא איננו בעל זכות בקרקע. כחמש שנים לאחר הקבורה, פונה נעם פדרמן, ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, בדרישה להעתיק את הקבר של המנוחה לבית עלמין. ולאחר מכן, פדרמן מגיש עתירה לבג"ץ, נגד ראש הממשלה אריאל שרון ונגד היועץ מזוז. בית המשפט בפסק דין זה, נתן ידו לפגיעה קשה בשלטון החוק ולפגיעה באינטרס הציבורי. וקיימת האפשרות - שאריק שנלחם את מרבית חייו בערבים, במותו נקבר בבית קברות מוסלמי.

מאת: גדעון צורחוק ומשפט - כללי09/12/111064 צפיות
פסקי הדין של ועדות הערעור לפי חוק הנכים, שנפסקו נגד נכי צה"ל, אינם מתיישבים עם תכלית החוק, חורגים ממתחם הסבירות ושגויים בלשון המעטה. הם מתנהלים על-פי הלכות בית המשפט העליון בלבד, ובניגוד גמור להוראות החוק, ועל כן הם בגדר עורבא פרח.

מאמרים נוספים בנושא לימודי דתות

מאת: ד"ר אורנה ליברמןלימודי דתות30/12/129042 צפיות
המילה מַיִם את זכרון פילוגם בצורת ריבויה הזוגי -יִם שבא מ-יָם, אותו אוקינוס קדמוני ברגע פיצולו בו נפתח פתח תקווה טובה ונבנה שביל מעבר במערבולות המים הרעים. מִיָּם (מֵהַיָּם), שמקורו בים, בהיפוך תנועות, נותן מַיִם. ריבוי זוגי זה המנציח את היטהרות הבריאה ואופייה הכפול מאפיין גם את אברי הגוף הזוגיים - עֵינַיִם, אָזְנַיִם, יָדַיִם, רַגְלַיִם, שָׁדַיִם, קְרָבַיִם - החתומים, גם הם, בסימן ההיכר הקוסמוגני. הריבוי הזוגי של אברי הגוף המסמל את המים העליונים והתחתונים שבהתפצלותם לשמים וארץ יצרו מרחב מחייה במעמקי ים המוות מהווה תזכורת מתמדת הקוראת לדובר השפה לחקות את מעשה הבריאה ולסכור סכר לגאות יצריו.

מאת: ד"ר אורנה ליברמןלימודי דתות30/12/129125 צפיות
שני השלבים במפגש שמשון עם האריה, שלב הכנעתו בכוח ושלב הפיכתו לישות מיטיבה, משחזרים בזעיר אנפין את מסלול הליכתו של ים התוהו שאחרי שבותר בידו ורוחו של האל, חזר בו ממריו, הכיר בגדולת מעשה הבריאה ותרם לה מטובו תוך שהוא נפלג לפלגים ומובל ביובלים כדי להרוות את כל היקום כולו (ראו מאמר קודם – מגערה לערגה). הַמֵּצִיק, אחד מכינויו של שטן - המזיק, הרודף, הצורר, הפך לְמַּצִּיק - היוצק, המשקה, המרווה. מהבולע (הנוגש) יצא משקה כשם שמהאוכל (הנוגס) יצא מאכל.

מאת: ד"ר אורנה ליברמןלימודי דתות30/12/129195 צפיות
שני עמודי התווך של מקדש דגון הפלשתי עליהם עמד המבנה כולו לא היו אלא סמל להשקפת עולם מעוותת המאדירה כוחנות ומעלימה כל חמלה ולכן קרסו. שני העמודים שהתנוססו בקדמת מקדש שלמה, בכניסה, יכין ובועז, מייצגים, לעומת זאת, את סיפור הבריאה בבראשית שעניינו מעבר מאלימות ומאכזריות לחסד ולאהבה. על הבנת מסר זה ויישומו עומד העולם.

מאת: ד"ר אורנה ליברמןלימודי דתות30/12/128764 צפיות
בעוד שבספר בראשית אין כל רמז להתנגדות המים המצייתים לכאורה מייד למאמר הבורא, מתפצלים לשמים ולארץ ומתכנסים אל תוך גבולות ללא כל שמץ של מחאה, כבסיפור אגדה, גרסאות רבות בספרים אחרים בתנ"ך מאזכרות מרד מצד ים התהום הקדמוני, המכונה גם רהב ותנין. מהן קורות אותה התקוממות?

מאת: ד"ר אורנה ליברמןלימודי דתות30/12/128553 צפיות
כל מילה ומילה במקרא מכילה כפיל ניגודי: רע (ההיפך של טוב)/רע, רעות, רעיה, און (כוח)/און (חולשה, עצב), חיל (גבורה)/חיל (פחד), חלש/חלש על, שר (שריר, שררה)/רש, עמד/מעד, פרה/רפה, שואה/ישועה, ציון Tsiyon(ארץ פוריה)/צָיון Tsayon (צייה), חופה (הגנה)/פח, פחת (מלכודת), ברא (יצר, הוליד)/ בֵּרֵא (חתך, דקר, הרס, הרג), תם/טמא, נגע/עונג, שֵׁדִים/שדי, אל/לא ועוד הרשימה ארוכה. מהן הסיבות לכפילות מפתיעה זו?

מאת: דורון מוסנזוןלימודי דתות25/02/118809 צפיות
במאמר זה מתוארת השוואה בין חייהם של מוחמד ובודהה, מייסדי שתיים מהדתות המשפיעות ביותר בעולם. דרך ניתוח ההבדל והדמיון בחייהם של שני הנביאים, מוצגות מסקנות על ההבדל והשוני בין שתי הדתות באופן כללי.

מאת: דורון מוסנזוןלימודי דתות25/02/118476 צפיות
נאו-פגאניזם היא תופעה חדשה וגדלה במהירות של דתות חדשות, ובה ישנן דתות המבקשות להחיות דתות עבר מיוון, מצרים, וסקנדינביה. אציג סקירה של דתות אלו.

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica