"החלום שלי שכל אישה בכל מקום תכיר את השמחה של לידה בטוחה ומספקת לה ולתינוקה – לידה שהיא לא תצטרך לשכוח" מארי מונגאן ,1999.
כשמארי מונגאן, מפתחת שיטת היפנובירתינג, הרתה לראשונה בשנות ה-50, היא סירבה ללדת כפי שהיה נהוג אז בארה"ב. היא לא רצתה ללדת תחת השפעה של משככי כאבים, ללא כל אפשרות להיות נוכחת בלידה שלה. היא שאלה את עצמה שתי שאלות שהובילו אותה, בסופו של דבר, לפתח את השיטה:
- איך יתכן שמערכת השרירים של הרחם היא מערכת השרירים היחידה בגוף שגורמת לכאב כשהיא מבצעת את תפקידה?
- איך יתכן שרק אצל בני האדם, "נזר הבריאה", קיים סבל בלידה, כשאצל החיות היונקות האחרות או אצל נשים בתרבויות מסורתיות, הלידה היא עדינה ושקטה?
השאלות האלו, שהיו שאלות מהפכניות מאוד במיוחד לתקופתה (שנות ה-50), הביאו אותה למסקנה אחת ויחידה – משהו ממש ממש לא בסדר באופן בו אנו, נשות העולם המערבי, יולדות את תינוקנו והיא התחילה לחקור שאלות אלה יותר לעומק. עיון בכתביו של דר' דיק ריד, מתחילת המאה לימד אותה על הקשר בין מתח-פחד-וכאב. כשבדקה בתרבויות המנותקות מהעולם המערבי למדה לדעת כי אכן הכאב אינו חלק בלתי נפרד מהלידה וכי בשבטים מרוחקים הלידה אינה נחשבת כלל לאירוע טראומטי מפחיד או כואב. הקשר בין מחשבות ואמונות לתגובות פיזיולוגיות הוא קשר עמוק וידוע, הנשען על מחקרים רבים ואינו מתיר מקום לספק: הפחד מוביל למתח והמתח מוביל לכאב.
היא המשיכה וחקרה את תהליכי הלידה של חיות יונקות אחרות. היא גילתה, למשל, שכאשר החתולה שלה המליטה, הדבר לא היה מלווה בשום דרמה נראית לעין. החתולה חיפשה מקום חבוי ושקט, והתכנסה לתוך עצמה. הדבר היחיד השונה שנראה לעין היה אופן הנשימה שלה (שעוד נחזור אליו בהמשך). לאחר מספר שעות הגורים החלו להיפלט מגופה, ו...זהו. ההמלטה היתה קצרה ולא לוותה בדימום, קרעים או בהתאוששות ארוכה.
כשחקרה את הנושא יותר לעומק גילתה דבר מעניין נוסף: בטבע, בזמן המלטה, חיות בר ממשפחת היונקים מחפשות מקום שקט ומוגן להמלטה. כשהן מוצאות את המקום המתאים עבורן להמלטה הן מתכנסות בעצמן, נושמות וממליטות. אך מה קורה לדוגמא לאיילה הכורעת ללדת ופתאום שומעת שאגת אריה קרובה? הלידה נעצרת. האיילה מחפשת מקום בטוח או מחכה עד חלוף הסכנה וברגע שהיא מרגישה שוב בטוחה הלידה מתחדשת.
עכשיו, עם הידע החדש הזה היא יכולה הייתה לעשות את ההקשר ולהבין מה קורה אצלנו. אנו מאמינות שהלידה כואבת. לא סתם כואבת, בתרבות שלנו זהו הכאב החזק ביותר שאדם יכול לסבול ולשרוד. עם הידע הזה אנו מגיעות ללידה. רובנו מגיעות ללידה מלוות בפחד גדול.
בנוסף אנו נוהגות ללדת בבתי חולים. בית חולים אינו מקום אינטימי או מקום הנותן תחושה של הגנה. להיפך, בביה"ח אנו חשופות מאוד, אין שום תחושה של אינטימיות ותחושת הביטחון מזויפת. זהו מקום של מחלות, פצועים, מקום של אווירת חירום.
מארי מונגאן הבינה שגם אנחנו (מה לעשות?!) חיות יונקות.
לידה מתוך פחד היא אכן מאוד כואבת ובמקום למצוא את הסיבה למתח ולהירגע אנחנו לוקחות משככי כאבים .
גם אצלנו, כשאנו מריחות סכנה, הלידה שלנו נעצרת או נתקעת, אבל בניגוד לחיות הפועלות ממקום אינטואיטיבי ומחכות לחלוף הסכנה או מחפשות מקום אחר ללידה, מקום שבו ירגישו בטוחות, אנו מתעלמות מהאינטואיציה שלנו והולכות לבי"ח.
כיוון שאנו לא יודעות ללדת ממקום אחר, מקום מושכל, אין לנו ברירה אלה למסור את האחריות על הלידה שלנו למישהו אחר שיודע איך ליילד ממקום כזה, לצוות הרפואי. כיוון שאנו לא מקשיבות לאינטואיציה שלנו ולא יודעות מה קורה בגוף שלנו הצוות הרפואי זקוק למכשירים על מנת לדעת ולקבל תשובות. עכשיו הם אומרים לנו מה לעשות, מה אנו מרגישות, מתי יש לנו ציר, עכשיו הם יולדים במקומנו.
הנחת העבודה הבסיסית של ההיפנובירתינג היא לקיחת אחריות. לשוב ולקחת את האחריות ללידה שלנו. זה לא אומר שלא נגיע לבי"ח, אם זה מה שירגיע אותנו. זה לא אומר שלא נשתמש ברפואה הקונבנציונלית, אם יהיה בזה צורך, זה רק אומר שניקח על עצמנו את האחריות להבין מה קורה. מה קורה בגופנו בזמן ההיריון והלידה. נלמד איך להימנע מתחושה של מתח, שעלולה לעצור את הלידה ואיך להתמודד עם הפחד. נלמד להקשיב שוב לאינטואיציות שלנו. להתחבר למקום האינטואיטיבי, כיון שלאינטואיציה יש שני תפקידים מרכזיים בלידה:
- להימנע מפחד וכאב מיותרים אשר עלולים לגרום לנו לכאב מיותר ולעצור את הלידה.
- להקשיב לתינוק שלנו, להקשיב לגוף שלנו. מתוך ההקשבה נוכל לדעת איך לעבוד נכון ביחד איתם בזמן הלידה ולא כנגדם. הקשבה לאינטואיציה מאפשרת לנו לדעת מה באמת קורה בגוף שלנו ועם התינוק שלנו. הקשבה אמיתית מאפשרת לנו לדעת גם כשמשהו לא בסדר ומכאן שהיא מאפשרת לנו להתמודד גם עם מצבים לא צפויים.
אישה שרוצה לקחת אחריות על הלידה שלה יכולה ללמוד, דרך שיטת ההיפנובירתינג, את הדרך לידע הפנימי, הקדום שטמון בה ללא ספק. היא יודעת איך ללדת. היא יודעת איך להקשיב לתינוק. היא יודעת איך לזוז הצידה ולתת לגוף ולתינוק שלה לעשות את שלהם, איך לחזור למצב של חוסר פחד מהלידה.
בקורס הכנה ללידה בשיטת ההיפנובירתינג לומדות המשתתפות איך לשחרר פחדים קיימים. אם עדיין עולים פחדים בלידה איך לזהות אותם לפני שהם הופכים לכאב ואם הם הופכים לכאב, איך להתמודד איתם ולשכך את הכאב.
את התוצאות ללידה שכזו אנו יכולים לראות בשלושה מישורים:
- בלידה עדינה הסיכויים לחתך חייץ או לכל הסתבכות אחרת קטנים הרבה יותר מאשר בלידה בה היולדת מוסרת את האחריות למשהו אחר וההתאוששות מלידה עדינה מהירה מאוד.
- הלידה היא לידה עדינה גם לתינוק. ההקשבה לתינוק פירושה שאנו לא מזרזות את הלידה ללא צורך אלא מכבדות את הזמן לו זקוק התינוק על מנת להיוולד. הלידה לא מלווה בדחיפת התינוק החוצה אלא ביציאה עדינה מאוד של התינוק. התוצאה היא תינוקות רגועים מאוד.
- הלידה היא רק תחילתה של היווצרות המשפחה וההורות. הורות שמתחילה מצד אחד בלידה טובה לאם והתאוששות מהירה ומצד שני בכבוד לתינוק שמאפשר לו להיות רגוע בעצמו – הורות כזו מתחילה ברגל ימין.
זהו קורס הכנה ללידה אחרת...