האמנם אנו חייבים לילדינו הכל? האם יש קשר בין חובתנו כהורים להתנהגות ילדינו ? האם הילד כלל אחראי למעשיו ומשכך עליו לשאת בהשלכות התנהגותו כלפי הוריו או שלא משנה עד כמה מחפירה התנהגותו תהיה, חובתנו אליו תעמוד בעינה?
לדעת עו"ד אירית רייכמן , כהורים, חייבים אנו לפי המוסר הפנימי שלנו כמו גם לפי החוק, להעניק לילדנו כר גדילה והתפתחות נאות. אין הכוונה לחובה בלתי מוגבלת עתירת מותרות כי אם לחובה לגדל את הילד בכבוד.
כאשר בני זוג מתגרשים, זכאי ה"הורה המשמורן" (ההורה אצלו שוהים הילדים רוב הימים) לקבל דמי מזונות מההורה השני עבור גידול הילדים- מגוריהם, לימודיהם, בגדיהם, מזונם וכ'ו. ההורה השני, שע"פ רוב הוא האב, חייב בתשלום זה עד הגיע הילדים לגיל 18 או עד גיוסם לצה"ל (לפי המוקדם מביניהם). מאז ועד הגיעם לגיל 21 או שחרורם מצה"ל (לפי המוקדם מביניהם) חייב הוא בשליש הסכום.
אך מה קורה במצב בו הקטין מסרב להפגש עם אחד מהוריו, להגיע אליו כחלק מהסדר משמורת שנקבע ע"י ביהמ"ש או אף מדבר אליו בשפה גסה ולועגת.
התשובה היא שע"פ רוב- לאור עיקרון "טובת הילד"- חובתו של ההורה לשלם עובר מזונותיו אינה קשורה להתנהגותו של הקטין. עם זאת, במקרים קיצוניים של ילדים הנוהגים כלפי אחד מהוריהם בניכור , התעלמות ובהתנהגות קשה ונמשכת , רשאי בית המשפט להגדירם כ"מורדים" דבר שיאפשר את צמצום ואף את ביטול חובת המזונות ובלבד שהילד לא יגיע לחרפת רעב.
עו"ד אירית רייכמן מציינת כי כל שנאמר עד כה נכון בעיקר למערכת השפיטה האזרחית, בעוד אלו שייבחרו להתדיין בפני בית דין רבני- צפויים להחמרה עם הילדים החצופים ויד קלה יותר על הדק שלילת המזונות.
לאחרונה, שלל בית המשפט למשפחה מזונות מילדה בת 17 שסירבה לראות את אביה במשך 3 שנים מאז עזב את בית המגורים. לעומתה, אחיה בן ה-13 שנוהג באותו אופן, ימשיך לקבל את מזונותיו אך בסכום מצומצם יותר.
שיקול חשוב בשאלה האם לשלול או לצמצם את חובת המזונות הינו שאלת האחריות על ניתוק הקשר- במצב בו מדובר בילדים בוגרים, בעלי דעה עצמאית אשר מתנהגים באופן לא ראוי – יאפשר ביה"מש פגיעה במזונותיהם עד כדי שלילתם המוחלטת, לאור "אחריותם" על המצב והעובדה כי ניתן לצפות מהם להבין כי להתנהגותם השלכה כלכלית. לעומתם, על ילדים קטנים המסרבים לקשר, לא יטיל ביהמ"ש עונש שכזה, בוודאי שלא באופן מוחלט לאור האשמת ההורה המשמורן ב"שטיפת המוח" של הילד, דבר שאין הילד אחראי לו. בנוסף, מקפיד ביהמ"ש לבחון את המאמצים הכנים שעושה ההורה השני למען שיקום וחידוש הקשר עם ילדיו- ככל שהוא לא עושה כן לא יפגעו במזונות הילדים.
ע"פ רוב, לדעת עורכת דין אירית רייכמן, שלילת המזונות הינו הליך ארוך ומדורג הבוחן את ניסיונות הצדדים לגשר על הפער. בית המשפט מעוניין לראות תחילה את התנהגות הצדדים ותגובותיהם לסנקציות קלות יחסית ועל כן עד אשר יוכרז ילד כמורד, עשויות לעבור כמה שנים טובות מרגע התחלת התנהגותו המבזה.
ישאל השואל מדוע רק בסנקציות כלכליות דן בית המשפט למשפחה ולא בניסיונות שיקום היחסים. לדברי עו"ד אירית רייכמן התשובה לכך הינה שראשית, אין בית המשפט יכול לחייב את הצדדים ללכת לטיפול אלא רק להציע זאת. בנוסף, משכו הארוך של התהליך הוא הדרך בה בית המשפט מאפשר לצדדים שוב ושוב לשפר דרכיהם טרם יגיע העונש. בית המשפט מודע לכך שפגיעה במזונות הילד לא תשפר את היחסים בתוך המשפחה ולכן זהו המוצא האחרון.