בפרשת השבוע, פרשת "שמיני", אנו קוראים על אחד האירועים הטראומתיים שעברו על עם ישראל.
יום חנוכת המשכן, יום שמח. קדושה אופפת את כל המחנה ואז הכול משתבש. שני בניו של אהרון, נדב ואביהוא מקריבים אש זרה במשכן וה' שלח אליהם אש שאכלה אותם והם מתו מיד במקום.
ההלם היה עצום. הכאב היה גדול אך תגובתו של אהרון אביהם הייתה המפתיעה ביותר: "וידם אהרון" - אהרון פשוט שתק.
על אף האירוע הטרגי, על כך שמדובר פה בשני אחים, מנהגי העם שחווים כעת מקרה קשה ביותר עבורם שמן הסתם הבטן מתהפכת, הרגשות עולים, והנה דווקא במצב הרגיש הזה כל כך רואים את שתי הדמויות המיוחדות האלה כאילו מעל הכול.
עוד באותו היום, משה ואהרון נחלקו בעניין אחד הקורבנות: "ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה והנה שרף ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרון הנותרים לאמור, מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש ... וידבר אהרון אל משה הן היום הקריבו חטאתם ואת עולתם לפני ה' ותיקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה'?, וישמע משה וייטב בעיניו" - משה קצף על אהרון ובניו ורצה להבין מדוע נהגו בניגוד למצווה ושרפו את הבשר הקורבן ולא אכלו אותו? ולעומתו אהרון טען שבמקרה הספציפי הזה וביום המיוחד הזה לא הייתה לו ברירה אלא לשרוף מפני שהיה זה לו יום אבל קשה על מות שני בניו ואסור לכהן שנמצא ביום הראשון לאבלו לאכול מבשר הקורבן.
שני הענקים האלה נמצאים בשעה קשה עבורם ומצליחים לשלוט על רגשותיהם במצב שאנשים רגילים היו יכולים בקלות לאבד את שלוותם בגלל אירוע שכזה.
האיפוק המדהים הזה של שניהם מעיד כל כך על החינוך האישי ועל השליטה ברגשות שלהם. אמנם משה קצף אך הוא ידע שלא להפנות את הכעס לאהרון שכואב אלא על בניו.
ומדוע? מפני שאהרון היה השותף המלא שלו להנהגה. הוא היה חייב לשמור על כללי נימוס נאותים בזמן הויכוח ההלכתי הזה ובשביל הכבוד של אהרון.
גם בני אהרון שידעו את ההלכה היטב שלטו ברוחם ולא העמידו את משה על טעותו והכעס לא הוציא אותם משלוותם. הם שתקו ואהרון שכלל לא הותקף הוא זה שענה ישירות למשה.
אהרון ידע להקשיב. הוא חיכה על תום דברי משה ורק אז ענה לו.
היתה לו מידת הקשבה גבוהה מאוד. יכולת להאזין ולהקשיב לדברי משה עד תומם.
באבות דברי נתן כתוב: "חכם אינו נכנס לתוך דברי חברו. זה אהרון ששתק,עד שסיים משה את דבריו ולא אמר לו: קצר דבריך, ואחר כך אמר אל משה: הן היום הקריבו ואוננים אנחנו" - בהתנהגות זו הפגין אהרון לא רק נימוס ותרבות שיחה אלא גם חכמה. זו דוגמא אישית שעל כולנו ללמוד ממנה.
לדעת להקשיב לזולת. לשמוע את כל דברי המדבר עד סופם. להאזין בכובד ראש,וכמובן לנהוג בכבוד לזולתנו.
רק אחרי שאהרון נהג בחכמה אז שמע משה את דבריו והגיע למצב של: "וייטב בעיניו".
שבת שלום ומבורך!
חוויית השבוע שלי
http://h-y.xwx.co.il/
תודות : לצחי מיכאלי
לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם