אם מעוניינים לעבור בשלום את החיים, יש צורך להחדיר ללב שהכול תלוי בגישתו של האדם עצמו לחיים. ככל שהוא ייטיב את דרכו ויתבונן בזולת בעין טובה, גם דרכו שלו תתנהל למישרין.
אם ראית אדם שאינו מוצא מקומו ברוחניות, שמשתעמם בשיעור תורה, שהתפילה עליו לטורח, הסיבה אחת: מעייניו במקום אחר, לבו בעולם אחר. "כי מן הנמנע שתתבסס אהבת הבורא בליבנו, עם התבסס אהבת העולם בנו", "וכבר אמר אחד מן החכמים: כאשר לא יתחברו בכלי אחד המים והאש, כן לא תתחבר בלב אחד אהבת העולם הזה ואהבת העולם הבא!"
אש התאוות הוא אש זרה, אש חיצונית, אש הורסת ואינה בונה. אש המותירה אחריה אדמה חרוכה. אבל אש התורה והמצוות בונה את האדם, מיישרת אורחותיו, ממלאתו תוכן, מזככת ומזככת וגודשת: "תלמידי חכמים, כל גופם אש!" המטרה, מטרת המורה וההורה ומטרת האדם משיפורו העצמי, אינה לדכא את האש, אלא להפנימה ולנתבה. להפכה לאש שעל המזבח, לאש קודש ושלהבת התקרבות לבורא!
"בלי חוכמת המוסיקה אי אפשר ללמוד סודות התורה". (הגר"א)
בזכות הרדיפות זכה ששני בניו ישובו לכור מחצבתם ("להתעדן באהבתך", גלון 202)
אל רבן של ישראל, ה"חפץ חיים" זצ"ל, נכנס רב בקהילה חשובה בישראל, וביכה את מר גורלו. 'בעיר בה אני רב', סיפר בעצב, 'נמנו וגמרו לרדת לחיי. העלילו עלי עלילה שפלה ובזויה, וכתוצאה מכך אני מושפל, רודפים אותי בכל מקום, ואין מנוחה לכפות רגלי. מה אעשה רבי, כי סגרו עלי מכל הצדדים בעלילה הנוראה שלא הייתה ולא נבראה, אך הפכה את חיי לגיהינום עלי אדמות ?' ה"חפץ חיים" הקשיב לו בהשתתפות, ואז השיב: 'ישמע נא כבוד הרב. אני יודע שאינך אשם, ואני מבין שרודפים אותך על לא עוול בכפך. אך זכור נא, שאין הקב"ה מביא רעה על יהודי, ובודאי תכלית אחרת, טובה ומתוקה, יש לכך שרודפים אותך. שמע לי, עזוב את העיר בה אתה נרדף, ברח לך מהקהילה הגומלת לך רע, וה' הטוב יהיה בעזרך'.
שמע הרב את דברי ה"חפץ חיים", חזר לעירו, ארז את מטלטליו, ובאישון ליל, בבושה ובחרפה, עזב את העיר שהיה רבה עד לא מכבר. למרות הקושי הרב, קיבל עליו את גזירת שמים באהבה, ונטל את מקל הנדודים. כך היה נודד בין ערים וקהילות בישראל, מחפש מקום שיוכל לשכון בו. בנדודיו, הגיע לעיר אחת, אשר לא היה בה רב באותה עת. סיפר להם הרב כי בתפקידו הוא רב ומורה הלכה, ויוכל לשמש להם כרועה נאמן. לאחר שבחנו את ידיעותיו וכישוריו, נערכה לו מסיבת הכתרה מפוארת, והוא הפך לרב העיר בכבוד וביקר... אלא שסיפורנו אינו מסתיים עדיין.
הימים ההם היו ימים קשים לבני הנעורים. רוח ההשכלה השתוללה בחוצות, וסחפה אחריה את טובי הבנים. גם לאותו רב היו שני בנים שנסחפו עם רוח הקדמה, עד שהפנו עורף למסורת בית אבא, ומובן כי הדבר גרם לעוגמת נפש וצער רב לאביהם ולכל המשפחה. לכל אורך הנדודים, הלכו עם הרב גם שני הבנים הללו, אשר לדאבון לב לא היה בהם אף ריח של יראת שמים. אלא שבעיר בה התמנה מחדש לרב, הייתה קהילה חסידית גדולה, חמה ותומכת, בראשות אחד מגדולי האדמו"רים, אשר קירבה את הבנים והעניקה להם חום חסידי, והתלהבות לוהטת לעשות רצון אביהם שבשמים. כך, מהביזיון הנורא של עלילת השקר על מעשי הרב, צמחה לו דווקא טובה גדולה: הוא הפך לרב אהוד ואהוב בעיר אחרת, ולא עוד - אלא ששני בניו חזרו לדרך התורה והוא רווה מהם רוב נחת דקדושה עד סוף ימיו! או אז הבין הרב את דברי ה"חפץ חיים", אשר חזה למרחוק: 'זכור נא, שאין הקב"ה מביא רעה על יהודי, ובודאי תכלית אחרת, טובה ומתוקה, יש לכך שרודפים אותך'. אז הבין, כי התכלית הטובה שנסתרה באותה עת מעיניו, בהחלט הייתה שווה וכדאית את הביזיון והרדיפה שעבר, כי בזכותם זכה ששני בניו ישובו לכור מחצבתם...
החוויה היהודית
http://h-y1.coi.co.il/
http://dosanova.co.il/