כיצד נהיה בטוחים שיש אלוקים?

כיצד נהיה בטוחים שיש אלוקים?

מאת דניאל בלס

- הגיוני, הגיוני, אבל מה עם הוכחה?

אנשים רבים התחזקו ב"ה הודות לתיאוריה שהצעתי. אף על פי כן היו ששאלו "תיאורית המושכלים בוחנת עובדות במציאות אך מסיקה מסקנות על פי ההגיון, דווקא היכן שאין עובדות. הרי אתה לא מוכיח מהי האמת אלא מוכיח את האמת שבה עלינו להאמין, לפי המציאות שנקלענו לתוכה".

אני מאמין שהשאלה מוטעית ביסודה, מכיוון שאת המסקנה שיש בורא לעולם איננו מסיקים מתוך חוסר הידע אלא דווקא מתוך הידע הקיים - המורכבות של היקום והחיים. דווקא כשיש לנו ידע על מורכבות התא החי וכח הגרביטציה, המסקנה על קיום בורא מוצקה ומדעית מאי פעם.

אך מכיוון שהשאלה היתה פילוסופית מעיקרה, נענה עליה גם כן, באופן פילוסופי ולא באופן התאולוגי המקובל.

השאלה שאנו נשאל תהיה בסיסית אפילו יותר: "כיצד אנו בכלל מחליטים שדבר מסויים הינו נכון?"

מאמר זה נכתב בעקבות שיחות שהיו לי עם כמה בני נוער שטענו כי לא יוכלו לקבל את מציאות הבורא ולהיות דתיים, כל עוד הם אינם בטוחים בכל מיליון האחוזים שיש אלוקים.

ומכיון שקיימת הסתברות מינימאלית כלשהי לכך שאין אלוקים, והכל נוצר אכשהו במקרה, הם לא יהיו מוכנים לקבל את מציאות האלוקים. "לא משנה כמה סביר והגיוני זה יהיה, פשוט מכיון שאין הדבר בטוח בתכלית הבטחון".

- אין מה להפסיד!

בדרך כלל הסברתי לאותם חילונים, שאין להם מה להפסיד, שהרי דוקא בחיים חילונים ניתן להפסיד ואילו בחיי דת, מוסר וערכים יש סיכוי רב להנצל.

עוד הסברתי להם, שהם מקבלים אמיתות רבות כנכונות, גם כאשר הן מעולם לא הוכחו, וניתחתי מדוע זה כך, עד שהגעתי למשווה הלוגית הבאה, עליה אפשר להציב כל מסקנה כדי לבחון את המניעים לקבלה:

- המשוואה: זה הגיוני יותר!

המשוואה:

א. זה הגיוני יותר.

ב. זה מסתבר יותר.

ג. ואין סיבה להאמין שזה אחרת.

דוגמה: האם אתה -יודע- שאביך שלך הוא באמת אביך (הביולוגי)

ואינך מאומץ ללא ידיעתך?

- אתה לא יודע מיהו אבא שלך!

לא תוכל לדעת בוודאות. הרי מי מאיתנו עשה בדיקת רקמות עם אביו, כדי לבדוק ולברר זאת סתם כך? ובכל זאת, עדיין תקרא לאביך "אבא" ולא תבדוק לעולם האם קיים איסור יחוד עם אמך.

מדוע זאת? הרי אינך בטוח לגמרי, אך בכל זאת תנהג כאילו היה הדבר ברור בתכלית הבטחון.

הבה נציב את הדוגמה לתוך המשוואה שלעיל, כדי להבין מאין הבטחון הזה, בדבר שאינו מוחלט, נובע:

- הגיוני שזה אבא שלי...!

א. הגיוני יותר שאבא שלי הוא אכן אבא שלי, פשוט מכיוון שמאז שנולדתי, הנני זוכר אותו בתור אבי ולא אחר. כמו כן, יתכן שאנו דומים בכמה פרטים, גם פיסיים וגם נפשיים. כגון תחביבים דומים, תחומי שיחה משותפים, ופיסית, כגון שיערו או עיניים באותו הצבע או צורת פנים דומה. לא אוכל לשער שבמקרה אני דומה לאבי, לכן הגיוני יותר לקבל שאבי הוא אכן אבי. פשוט מכיוון שכך זה הגיוני יותר.

ב. זה מסתבר יותר. רוב הילדים בעולם, ובארצנו, אינם מאומצים. לכן הסיכוי שדוקא אני אהיה מאומץ מתוך הסתברות כל כך נמוכה לא תתיישב סתם כך על דעתנו.

ג. אין לנו סיבה להאמין שזה אחרת. דהיינו, מעולם לא סיפרו לי שהמצב שונה, או ששמעתי איזה לחשוש מקרוב משפחה על אפשרות שכזאת, או שבדיקה כלשהי הראתה את ההיפך.

- הגיוני, הגיוני, ולא צריך הוכחה!

שלושת הסעיפים הללו לא הפכו את התשובה למוחלטת. עדיין איני יכול להיות בטוח, שמא ישנו סיכוי הקטן שבקטנים שאינני הבן של הורי, אך כל עוד אין סיבה לשער אחרת, לא אעשה כן. כל עוד לא אשמע מפורשות מהורי כדבר הזה, או מקרוב משפחה, או מרופא מיילד המעיד על כך, או מתוצאה של בדיקה, לא אתייחס לאפשרות שכזאת כאל אפשרות הגיונית או סבירה ואנהג כאילו אבי הוא אכן אבי ואמי היא אכן אמי ואסמוך על כך בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי, ואעשה הכל למענם.

עכשיו נוסיף גורם נוסף למשוואה ונבחון אותו:

- אתה מאומץ, אני אומר לך שאתה מאומץ!

תארו לעצמכם אדם לא מוכר המגיע אליכם ומודיע לכם שאתם מאומצים!

"כיצד?" תשאלו בספקנות.

יסביר לכם אותו אדם "כשאמך ילדה אותך בחדר המיון, אשה אחרת ילדה גם היא תינוק במיטה שלידה, בלי שאמך תשים לב לכך. כמו כן, שני הרופאים המיילדים היו מעט עייפים. האחות התעטשה לרגע, בעת שאותו הדבר קרה באופן זהה במיטה השניה, כך קפצו להם שני התינוקות באויר ונחתו זה בידי האחר, בעת שאימך אבדה לאותו רגע את הכרתה ולא שמה לב למתרחש, כנ"ל האם במיטה השניה, ובמקרה היו שני התינוקות דומים, וכך דומה אתה להוריך. לכן אימך אינה באמת אימך"!

"התינוקות קפצו באויר ממיטה למיטה..." - משול לטענה שכל החומר והאנרגיה הופיעו לפתע מהאין עם חוקי טבע מתמטיים ופרמטרים מדוייקים של חוקי הטבע, כמו גם קיום אטומים, עד ברירת מיליוני צירופי מקרים וטעויות שיכפול מאצה עד לאדם החושב.

אתה לבטח תתהה על שפיותו של המספר, ובכל זאת תשאל "ומאין אתה יודע כל זאת?" ואילו הוא יענה לך שהוא לא יודע, כך נדמה לו, וזהו התירוץ הראשון שהוא הצליח להמציא לשאלה "מיהם הוריך".

המשווה שלעיל תשאר כפי שהיא, ועדיין יהיה הגיוני יותר לקבל שאתה הבן של הוריך, מאשר שהוחלפת עם תינוק אחר באופן מקרי ולא סביר בעליל.

- אותה משוואה, רק השאלה שונה: האם יש בורא לעולם?

כעת, נציב באותה משוואה שאלה אחרת, והיא: האם אתה יודע שאלוקים ברא את העולם?

לא תוכל לדעת בוודאות, הרי לא אתה ולא חבר הייתם כשהעולם נברא, כדי שתוכלו להעיד. הבה נציב את השאלה במשוואה שלעיל:

א. זה הגיוני יותר. העולם מורכב מאין כמוהו כדי שיוכל להחזיק בו חיים (חוקי הטבע, חגורת ואן הלן וכדו'). אנו רואים עשרות פרטים בעולם, המעידים יותר מאלף עדים, כי חייב להיות בורא לעולם ומצב כל כך עדין ומורכב לא יכול היה להיות פרי המקרה העיוור.

ב. זה מסתבר יותר. מסתבר יותר שהחיים יווצרו על ידי אינטלגנציה מאשר המקרה העיוור. ההסתברויות המנסות להעריך את התפתחותם של חיים במקרה, לא עומדים בקנה מידה שיכול בכלל לעמוד לפני דיון. המצב שחיים יווצרו במקרה, הינו כל כך בלתי סביר מבחינה הסתברותית, שאין מקום רציונאלי לדון באפשרות שכזאת.

- זה הגיוני, ואין סיבה להאמין שזה אחרת!

ג. אין לנו כל סיבה להאמין שזה אחרת. העולם וכל אשר בו מעיד על כך שיש בורא שברא כל אלה, ואין לנו סיבה להאמין שהמקרה העיוור הוא שהביא לעולם מורכב כל כך, ויצורים מפליאים בתכנונם. בקיצור, אין לנו כל כל סיבה להאמין שאין אלוקים.

כעת, נוסיף גורם דומה למשוואה...

- אין בורא לעולם, אני אומר לך שאין!

תארו לעצמכם אדם המגיע אליכם, ואפילו יהיה הוא מוכר, ויודיע לכם שאין אלוקים ואין בורא לעולם.

"כיצד?" תשאלו בספקנות. ואותו אדם יסביר לכם כך: "קודם כל לא היה כלום, אולי חלקיק אחד קטן מאוד, שסתם היה שם, ולא נברא. מרוב הצפיפות שבמקרה היתה באותו חלקיק, גרמה לו להתפוצץ. מהפיצוץ המקרי נוצר היקום שלנו.

שורה של תופעות מקריות יצרו שמשות ועולמות. חוקי טבע מקריים שהיו עצורים באותו חלקיק תפסו את מקומם ביקום ויצרו סדר שבו ירח מסתובב סביב העולם כמו לווין והעולם מסתובב סביב השמש במרחק מסויים, וכל זאת כאשר הכוכבים נעים במסילותיהם ולא מתנגשים אלה באלה.

- הרבה מקרים, זה הכל...

מים נוצרו גם הם בתהליך מקרי בעולמנו, וכך גם האוזון והאטמוספירה. זמן רב מאוד הביא לכך שחומר דומם, באופן מקרי, יהפוך לחי שצורך חומרים ומשתמש בהם בתור אנרגיה ואז פולט אותם וגם מתרבה, ואותו יצור התפתח במשך פרקי זמן שלא יתוארו במילים לכדי יצורים שנלחמו על שטחי מחיה ומזון, ובכך בררו את המובחרים שבהם לכדי האדם החושב שאתה רואה היום".

אם אתה אדם רציונאלי, אתה תתהה על שפיותו של המספר ותשאל אותו "ומאין אתה יודע כל זאת?" הוא יענה לך שכך הוא סובר. הוא יספר לך שהוא לא יודע כיצד חיים יכולים להווצר מדומם אך זה ודאי יתכן.

הוא יסביר לכם שאין כל שלבי מעבר נצפים, לא כיום ולא מאובנים מהעבר, של דג-זוחל עם רגלים, זוחל-ציפור עם כנפיים או קוף-אדם, ובכל זאת הוא מאמין שהללו התפתחו זה מזה על ידי מוטציות מקריות בלי להשאיר כל עקבות מאחוריהם.

הכל מבינים שהמשוואה שלעיל תשאר גם היא כפי שהיא, והשהתופעות הנצפות אך יוכיחו שלעולם היתה התחלה ובורא, והעולם אינו קדמון.

מסתבר שעדיין יהיה הגיוני יותר ומסתבר יותר, לקבל שאלוקים הוא שיצר את העולם והאדם המורכבים כל כך, מאשר שהכל התרחש כתוצאה מכאוס מקרי וחסר מחשבה, שיצר את האדם בעל המחשבה...

- אתה לא אבא שלי!

תארו לעצמכם ילד המפסיק לקרוא לאביו "אבא" ולאמו "אמא" ומתייחס אליהם כאל בני דודים ותו לא, רק מכיוון שהוא המציא תיאוריה לא הגיונית ולא סבירה בה הוא לא באמת הבן של הוריו. מה הוריו ירגישו כלפי אותו בן סורר ומורד?

הבה נעז לשאול באותה מידה

"מה צריך להיות יחסו של האל לכופר בו?"

מה יהיה דינו של אדם שכזה?

דומה הדבר לסיפור זהבה ושלושת הדובים, סיפור שבו ילדה בשם זהבה מבקרת ביער ומוצאת בו בקתה שאין בה איש.

מכיוון שהבקטה ריקה, זהבה "מבינה" שהבקתה נוצרה מעצמה ואין לה בעל בית. זהבה אכלה מן הצלחות שהיו על שולחן האורחים, ולבסוף ישנה על המיטה בחדר השינה. זאת כשלמעשה, הבקטה הייתה שייכת לשלשה דובים, שבסיפור הילדים הזה, התגלו כנחמדים ובלתי מזיקים.

מה נוכל לומר כשאנו רואים בימינו אנשים מבוגרים המתבוננים על עולמנו המורכב ומכיוון שאינם רואים את בעל הבית שבו, הם טוענים שהוא כלל אינו קיים?

- אוכל ושותה ולא אומר תודה!

הללו אוכלים ושותים וחיים בעולם בלי להוקיר תודה לבוראם. הם מעיזים להתכחש למציאותו יתברך מכיוון שהם אינם רואים אותו. ממש כמו בסיפור של זהבה, אלא שבסיפור של זהבה ושלשת הדובים, הדובים נתגלו נחמדים...

האם גם על האתיאיסטים לקוות שאלוקים יהיה נחמד אליהם במותם? הרי היתה להם בחירה ושכל והגיון להכיר בקיומו, הם לא ילדים! היה לאותם אנשים שכל והגיון שהאלוקים בעצמו נתן בהם! וכיצד העזו להתכחש למציאותו וללחוץ ידם ליצרם הרע?

מי שכופר בכל גרוע פי כמה ממי שעובד אלילים! הרי מי שעובד אלילים, עדיין ניתן להסביר לו שיש רק אל אחד השולט בכל ו"מדוע לא יכול להיות מצב אחר", אך מי שכופר בכל מציאות רוחנית, לא נותר מה להסביר לו.

- הכופר באלוקים גרוע יותר מעובד אלילים!

מי שעובד אלילים נכנס לבית שלא שלו, אוכל ושותה בו ללא רשות וגם לא מברר מיהו בעל הבית. הוא רק סיים את הארוחה ואומר לכולם "תודה". הוא לא יודע למי להודות, לכן הוא מודה לכל דבר. הוא מודה לשולחן שהוא אכל עליו, הוא מודה לצלחת, הוא מודה לאויר, הוא מודה לרוח, הוא מודה לכולם על הארוחה שאכל. כך הוא עובד האלילים המודה לכל מצבי הצבירה וגרמי השמיים על מה שניתן לו.

אבל הכופר שכופר בכל גרוע מכל. הוא אוכל ושותה בבית שמצא בלב יער, ולאחר מכן אינו מודה לאף אחד, לא עוצר לחשוב למי הכל שייך. אותו כופר פשוט ממשיך הלאה כמו בעל חי שנכנס לבית במקרה ואכל מכל מה שראה. הכופר הוא כאוכל חינם, כגנב וכפושע! הרי הוא גם אוכל ושותה ללא רשות הבעלים, גם לא מברר מיהם הבעלים וגם אינו מודה להם.

אותו כופר מעז לטעון שהאוכל נמצא כאן מעצמו, שאין למי להודות?! היש חוצפה גדולה מזאת? בגלל זה מי שכופר בכל יותר גרוע ממי שמאמין באלילים.

הבה נלמד מכל אלה. נתרחק מאותם אנשים מסכנים שבחרו ברע, או שננסה להסביר להם את טעותם בבחירת דרך חייהם. על הכל לדעת שעל ידי השימוש בחוש האמת וההגיון שאלוקים טבע בכולנו, ניתן להגיע לאמת האבסולוטית.

בברכה,

דניאל בלס.

מאמר זה הוגש בחסות פורום תורה