דבר ידוע הוא שבעולם המערבי משפחות רבות מחנכות את ילדיהן להחניק את רגשותיהן. אמירות כמו: "אסור לכעוס" או "למה אתה מרגיש ככה" יכולות להשמע במשפחות רבות. ילדים שאינם מסוגלים להכיל הרבה מורכבות, מקבלים את אמירות הוריהם כאמת צרופה וחיים על פי "אמת" זו. ברגע ש"אמת" מסוג זה משתרשת בנפש הילד, היא משפיעה על כל צורת החיים שלו. תחושותיו הגופניות, תבניות ההתנהגות שלו, מחשבותיו ורגשותיו - הופכות להיות תוצאה של "אמת" זו.
התוצאה של חינוך מסוג זה הוא שהילדים גדלים להיות נערים ולאחר מכן מבוגרים, עם ה"תובנה" שרגשות זה דבר שלא רצוי להפגין בחברה. עדיף שלא לדבר כל כך על רגשות פרטיים, לא לראות בהן כלי של הדרכה ובאופן כללי לא לייחס אליהם חשיבות יתרה.
חינוך כזה יכול להוביל גם "להחנקת" רגשות, או במילים אחרות לחוסר ברגשות מסויימים. אדם שגידלו אותו באוירה של "אסור לבכות" או "בכי מעיד על חולשה", יכול לחיות את כל שארית חייו עם חסימה מלבכות. אדם שטפטפו לו: "זה לא מספיק" או שלא העניקו לו מספיק אהבה שלא על תנאי, עלול לגדול כפרקציונליסט, שחש שכל מה שהוא עושה "לא מספיק".
אפשר להבחין באנשים שגדלו כך גם בהסתכלות במראה החיצוני שלהם. הם יפגינו פחות רגשות תוך כדי שיחה, באופן כללי יהיו עם פנים יותר "מאובנות" ולא ידברו כל כך בשפה של "אני מרגיש...", "ההרגשה שלי אומרת לי..." וכדומה. הסתכל על אנשים באירוע החברתי הבא שתהיה בו ותוכל לראות אנשים רבים שנראים כ"פחות מרגישים".
דבר זה עוד היה יכול להיות איכשהו "בסדר" ולא להגביל כל כך את האדם במהלך חייו. בעיה יכולה לצוץ כאשר אדם כזה עובר אירועים מסויימים שבעקבותיהם הוא מתחיל לחוש תחושות לא נעימות, לדוגמא את תחושת החרדה. במקרים רבים, אדם כזה לא "יגדיר" את התחושה אותה הוא חש בשמו: "חרדה".
זה אמנם קשה להאמין, אך ייתכן והאדם יחיה במציאות של הכחשה מהתחושה אותה הוא חש. ההוויה שלו פשוט תהיה חסרה את העובדה האובייקטיבית שהוא חש "חרדה". הוא עלול לחיות עם חרדות למשך חודשים רבים, ואולי אף שנים בלי שהנפש שלו בינה לבין עצמה "תודה" שהיא חשה חרדה.
ככל שמקדימים לטפל בחרדות, כך משך הזמן שיידרש לטיפול יתקצר. ככל שאדם מניח לחרדותיו להשאר עמו, כך הן יכולות "להשתרש" בו עוד ועוד, עד שלהוציא אותן יקח זמן רב הרבה יותר מהזמן שהיה לוקח לו היה מטפל בהן מיד כשהיו מופיעות. אם חרדות השתרשו בצורה חזקה, שיטת טיפול שתרצה להסיר את החרדות, תצטרך בפעמים רבות להתעסק עם הרבה "אמונות" ו"רווחי-משנה" הקשורים לאחיזה בחרדות. אמונות כמו: "החרדות עוזרות לי לשמור על עצמי", "קשה להאמין שאני יכול לחיות בלי החרדות" וכדומה.
חרדות הן לא תחושות שמלמדים עליהן בבית הספר. הן משהו שבדרך כלל רק בשלב מאוחר יחסית בחיים אדם יכול להתחיל להרגיש. על כן, אדם שגדל באוירה ה"אוסרת" רגשות, יקשה עליו להבין את התחושה שהוא חש. וכידוע, השלב הראשון בפתרון בעיה הוא בזיהוי שהיא קיימת.
לסיכום, אם אתה מזהה את עצמך כאדם שגדל בבית ה"אוסר" רגשות, אני ממליץ לך לבחון היטב את אמונות היסוד שלך בקשר להאם מותר / זה בסדר להרגיש. לאחר בחינת אמונות היסוד שלך, תוכל להחליט האם ברצונך לדבוק בהן או אולי לשנות אותן.
כמו כן, אם אתה חש תחושות קשות כלשהן כמו חרדות, למרות שייתכן וקשה לך להודות בקיום תחושות אלו, כדאי לך להכיר בהן, ולפנות לטיפול שיעזור לך להסיר אותן.
בהצלחה!
שמחה