תוקפנות כלבים

מהי בכלל תוקפנות ? על פי הגדרת המילון - תוקפנות היא גילוי של אלימות בניגוד לחוק.מאחר וקצת קשה ללמד את הכלב אזרחות, ההגדרה המדויקת יותר בשפת הכלב היא: ביטוי של סימנים מגבירי מרחק, אשר יכולים להתבטא באופן- ווקאלי, ויזואלי, ריחני. ההתנהגות התוקפנית יכולה להופיע בכל כלב ובכל גיל- ללא קשר לגזע ומין.

מקורות ההתנהגות התוקפנית: לכל פעולה שהכלב מבצע יש סיבה. ההתנהגות התוקפנית היא למעשה תוצר של השפעות הסביבה (למעט במקרים חריגים). הגורמים לגילוי התוקפנות בכלבים רבים ובניהם ניתן למצוא- פחד, כאב, עצבנות, רעב,הגנה על משאבים/רכוש/טריטוריה ועוד. סביבת המחייה של הכלב, יכולה לעודד או לדכא גילוי של התנהגות לא רצויה. במקרהשל תוקפנות, ניתן למצוא כי הניסיון שהכלב רוכש, בריאותו ותזונתו משפיעים רבות על חריפות התוקפנות.

סימנים מקדימים לתוקפנות - "סימנים מגבירי מרחק" : בעולם החי (ובעצם ממש כמו בעולמנו), התקיפה (שלא לציד) היא פעולה המסכנת את עצם קיום הפרט. לכן (למעט במקרים חריגים), נמנעים בעלי החיים מגילוי של התנהגות תוקפנית. התקשורת הכלבית שופעת סימנים המעידים על כך שהכלב יתקוף אם לא תהיה לו ברירה. סימנים מגבירי מרחק- הם למעשה ביטוי של תקשורת כלבית, הנועדה להרחיק את הגורם המאיים או לחלופין להבהיר לו שהוא לא רוצה להתעסק עם הכלב שממולו. 1. נהמה, גרגור ונביחה - הם הסימנים שרובנו מכרים ויודעים לזהות. על ידי השמעת הצלילים הללו הכלב מנסה לומר: "תתרחק, אני לא רוצה לפגוע בך אני מזהיר אותך מראש". מושג חביב המוכר לכולנו הוא- "כלב נובח אינו נושך", זה אומנם נכון- משום שהוא קצת עסוק בלנבוח ולהזהיר אותנו שלא נתקרב, אבל הצרה מתחיל כשהכלב משתתק. השתיקה היא הסימן שהכלב יתקוף ממש בעוד מספר שניות. 2. חשיפת שיניים- לא תמיד מגיעה עם הנביחה, אך ללא ספק אחד מהסימנים המגברי מרחק החשובים ביותר. פעולה זו מתבצעת על ידי כיווץ השפתיים העליונות כלפי מעלה, וגילוי איטי של ניבי הכלב. על ידי חשיפת השיניים, מציג הכלב את נשקו. 3. הגדלת הגוף- בטבע ככל שתהיה גדול יותר כך סיכוייך לשרוד גבוהים יותר. פילים לדוגמה-מנפחים את האוזניים שלהם ליצירת אשליה של גודל יותר גדול. כלבים יוצרים את אותה אשליה על ידי סימרת הפרווה שלהם (פרווה מנופחת תופסת יותר נפח), ניפוח פרוות הזנב והעברת משקל הגוף לרגליים הקדמיות. כל אלו יוצרים את האשליה כי הכלב קצת יותר גדול ממה שהוא נראה בהתחלה. 4. ריכוז באובייקט- ראייה: התמקדות של העיניים בגורם המאיים- לבחון כל תנועה. המבט הישיר בעיניים הינו סימן לקריאת תיגר על הכלב. (אם ניתן לראות את הלבן בעיניים של הכלב- זהו עוד סימן נוסף) שמיעה: העלאת האוזניים וכיוונם כלפי האיום. 5. זנב- הזנב הוא כלי התקשורת השני בחשיבותו אצל הכלבים (הראשון הוא הפה). מלבד ניפוח הזנב (סעיף 3) הכלב ימתח אותו ככל יכולתו כלפי מעלה (פעולה המציינת דומיננטיות על המצב הנוכחי) וביחד עם כשכוש איטי מאוד של קצה הזנב הוא מבהיר שהסיטואציה היא לא של בירור מעמדות - אלא של קרב. הסימנים הללו אינם מהווים בעיה כאשר הם מופיעים בנפרד- כלומר, כאשר הכלב מגרגר מהנה, או נובח בשביל להשיג תשומת לב, כשהוא מרוכז בכדור או כשהוא הולך ברחוב עם הזנב למעלה והסיטואציות עוד רבות. סימנים אלו מהווים סימנים מגבירי מרחק כאשר הם באים לידי ביטוי ביחד. כאשר תראו כלב אשר נוהם, חושף שיניים, פרוותו סומרת, הוא מרוכז באובייקט אחד וזנבו מכשכש באיטיות- תמצאו מקום בטוח להיות בו- משום שכלב זה עומד לפני תקיפה. למעט מקרים חריגים- נוכל לראות את הסימנים בכל כלב.

אז מה הם המקרים החריגים, האם כלבים יכולים לתקוף מבלי להפגין סמנים מגבירי מרחק? התשובה לכך היא כן. כלבים אשר בתקופות הקריטיות שלהם בתור גור לא נחשפו מספיק לכלבים אחרים או שבצורה כזו או אחרת נפגמה התקשורת הכלבית שלהם, לא יודעים כיצד להפגין את הסימנים האלו. בנוסף, ישנם כלבים פגועי מוחין (נוירולוגית), אשר יתקפו גם ללא סיבה וזאת בשל בעיה חשמלית/עצבית במוח.

סוגי תוקפנות:  סוג תוקפנות הוא למעשה קטרוג של שורש הבעית התוקפנות. כפי שנאמר בתחילת המאמר כלבים לא יתקפו ללא סיבה, אם נצליח לגלות מהי סיבת התוקפנות- נוכל לטפל בה ובכך להכחיד את גילוי ההתנהגות התוקפנית. באופן כללי סוגי תוקפנויות המוכרים לנו כיום הם: 1. תוקפנות דומיננטית- כאשר המשאב עליו "מגן" הכלב הוא יכולת השליטה שלו על המצב. דוגמה- בעלים הקמים מהסלון למטבח, והכלב מושך אותם בקצה המכנסיים. בשפתו: "לא אמרתי לכם ללכת, תחזרו למקום שבו הייתם- אני לא יכול ככה לשלוט במצב". 2 . תוקפנות מפחד- כאשר הכלב חש במצוקה או בחוסר נוחות עקב גירוי לא נעים הנכנס לתחום הקריטי שלו. (תחום קריטי- כאשר לכלב כבר אין לאן לברוח והוא חייב להגן על עצמו על מנת לשרוד) 3. תוקפנות בין כלבים- גם כלבים רבים בניהם, בשל בירור מעמדות, משאבים ועוד. לרוב סוג  התוקפנות הזו מסתיימת בכך שהכלב הנחות יותר מוותר. 4 . תוקפנות הגנתית- תוקפנות המתבטאת יותר בהגנת על משאבים/טריטוריה או בעלים. ולרוב באה לידי ביטוי אצל כלבים אשר המעמד ההיררכי שלהם במשפחה אינו ברור או לחלופין מאוד גבוה. 5 . תוקפנות טרפה - התנהגות טורפת - כאשר הכלב צד/תוקף על מנת לאכול. למעשה ההתנהגות הזו נורמאלית לחלוטין- בסיטואציות נכונות.  6. תוקפנות רכושנית/משאב- כאשר הכלב משייך משאב מסוים לשלו (מלבד מזון וטריטוריה) - כמו צעצוע, ומפתח אליו התנהגות תוקפנית כשמירה עליו. 7 . תוקפנות הקשורה למזון (רעב)- נובעת ביטחון עצמי גבוה או מפחד, ונגרמת בעיקר אם הכלב לא יקבל את כמות המזון הדרושה לו ביום (באופן קבוע). 8 . תוקפנות טריטוריאלית- מתפתחת לרוב מתוקפנות רכושנית/משאב כאשר המשאב במקרה הזה הוא הטריטוריה. התנהגות זו מתחילה להוות בעיה רצינית כאשר הכלב שומר על טריטוריה לא רלוונטית כמו חדר מסוים בבית או שהוא שומר באופן קיצוני מידי. 9 . תוקפנות מועתקת- כאשר הכלב פורק את הלחץ שלו על הגורם הקרוב ביותר אליו. לדוגמה- כאשר הכלב באקסטזה אבל לא יכול להגיע לגירוי משום שהוא נמצא מאחורי גדר- אז הוא יתקוף את הגורם הקרוב ביותר אליו. 10. תוקפנות משחק- המשחק הוא למעשה כלי לבירור מעמדות אצל כלבים, ולכן תוקפנות זו חשובה מאוד בזמן זה. אך היא מתחילה להוות בעיה כאשר המשחק הוא עם הבעלים עצמם... 11. תוקפנות אימהית- כל ביטוי תוקפנות הקשורה בהגנת הגורים/ "דור ההמשך" ואין זה רלוונטי אם הגורים שייכים לאותה כלבה. 12. תוקפנות אדיופטית- תוקפנות שמקורה אינו ידוע, אופיינית לרוב בכלבים נוירוטיים/פסיכוטיים. 13. קונפליקט מיני- כאשר ההורמון המופרש מכלבה מיוחמת מוביל למתח ותוקפנות אצל זכרים (ולעיתים אף אצל אותה הכלבה). 14. תוקפנות כאב- כל גירוי כאב המוביל לגילוי תוקפנות באופן רפלקסיבי ובסופו של דבר מוביל לתוקפנות מתוך מניעת כאב- כאשר הכלב יתקוף מתוך הצורך למנוע את הכאב העתידי (לפני הרגשת הכאב). 15. עצבנות- כאשר הכלב נכנס למתחים עקב אי קבלת תנאים מתאימים למחייה כמו הצקות של ילדים, ובכלבים מסוימים אף הגבלת מרחב המחיה בתצורת גדר. ניתן להבין כי ישנם סיבות רבות לגילוי ההתנהגות התוקפנית אצל כלבים, ולכל סיבת תוקפנות דרך פיתרון משלה. לא יהיה נכון לטפל בסימפטום ההתנהגות התוקפנית בלבד שכן המתח או הלחץ שגרמו לגילוי התוקפנות מלכתחילה יצאו כתצורת התנהגות אחרת כמו- כרסומים,חפירות, נביחות ועוד.   

ומה עם סירוס? השפעת הסירוס על ההתנהגות התוקפנית היא בעוצמת התוקפנות בלבד. כלומר, יתכן כי אחרי הסירוס תוצאות ההתנהגות התוקפנית של הכלב יהיו חמורות פחות מאשר לפני הסירוס   ולכן - סירוס הכלב אינו פתרון חלופי לאילוף נגד תוקפנות ! ! ! תוכלו לקרוא עוד על הנושא במאמר: "הקשר בין תוקפנות כלבים וסירוס"

לסיכום: ניתן לזהות את הסימנים המקדימים לתוקפנות , ולנסות להימנע מכך אולם יש לזכור- לעולם לא לנסות לגשת לכלב המפגין סימני תוקפנות, ולא לנסות להפריד במריבות בין כלבים- בטיחות האדם חשובה יותר מכל, ובכל מקרה לא לנסות לפתור את בעיית התוקפנות ללא עזרה מקצועית. בניסיון שכזה תסכנו לא רק את חייכם אלא גם את חיי הסביבה ואת חיי הכלב. (כלבים התוקפים בני אדם - מועמדים להרדמה על פי חוק)

מידע נוסף על בעיות התנהגות של כלבים ניתן למצוא באתר שלי www.dogsm.co.il