בישראל הרצון הוא לשלב בין אמצעי תקשורת ודמוקרטיה. אבל רצון זה לא תמיד מתממש. לעיתים ערוצים מובילים בטלוויזיה ישראלית כגון ערוץ 10 וערוץ 2 מספקים אייטמים אשר חושפים שחיתויות בצמרת הממשל הישראלי, בחברות תעשיתיות גדולות או מעסיקים פרטיים אולם התגובות של ראשי ההנהגה במדינה מנסות להשתיק את אמצעי תקשורת במיוחד את תקשורת אלקטרונית כדוגמת אתרי חדשות ואקטואליה אשר מפרסמות ברצף ובאופן שוטף כתבות מתחומים רבים: פוליטיקה, תרבות, סביבה, חברה, משפט ופלילים, רשות שופטת ועוד.
כשמדברים על תקשורת המונים בישראל מתכוונים בין היתר גם לעיתונים מובילים בזירה הישראלית כגון: מעריב, ודה מרקר. אם מתייחסים למגזר החרדי העיתון הפופולרי ביותר הוא יתד נאמן. העיתונאים המובילים במדינה עמלים ימים ולילות על מנת להשיג את הסקופים והכותרות החמות ביותר לגבי סיפורים החשובים ביותר שקוראים מדי יום. מיליוני קוראים עוקבים יום יום אחר התפתחויות הקשורות לחברי כנסת, ברנז'ה בעולם הפופ והמוזיקה, הצמרת הפיננסית של ישראל ואנשי עניין מתחומים שונים אחרים. חקיקה אנטי דמוקרטית
העבודה של העיתונאים במגזינים וכתבים בתוכניות אקטואליה בטלוויזיה הינה קלה. הם עובדים מסביב לשעון ועושים הכל על מנת להשיג את האמת אותה מנסים להסתיר מהציבור. התקשורת היא בעצם הבמה של ישראל והיא זאת שאחראית על העלת נושאים שונים על סדר היום הציבורי. לאחר חשיפה של כתבות רבות, הציבור בישראל מתעורר למציאות אמיתית ולא מוכן לקבל את ההבטחות של פוליטיקאים, אנשי תעשייה, בנקים ותאגידים מסחריים אחרים. עיתונאים ואנשי תקשורת כגון לינוי בר גפן ורביב דרוקר עושים עבודת קודש כאשר מנסים להוציא את האמת לאור ולעיתים מקבלים על כך ביקורת רבה.