עבודה מהבית הפכה בשנים האחרונות נחלת חלק נכבד משוק העבודה.
מעטים יודעים מה דעתו של בית המשפט על תאונה שקוראת במהלכה של עבודה מהבית, והאם ניתן להכיר בה כ"תאונת עבודה" לכל דבר ועניין.
המאמר מבחין בין ענינו של עובד שכיר, להבדיל מעובד עצמאי.
מסתבר שחבות המעביד כלפי עובד שכיר העובד מהבית – ומכאן גם זכאותו של העובד לתגמולי הביטוח הלאומי - , קיימת וחלה באותה מידה על עבודה מהבית כמו על עבודה מהמשרד, בכפוף לנטל ההוכחה החל על העובד להוכיח את שני הרכיבים הנדרשים על פי הפסיקה כפי שיפורט להלן:
1. "תוך כדי העבודה"
2. "עקב העבודה"
נטיית הפסיקה היא להרחיב את הכללת המושג "תאונת עבודה" גם על עבודה מהבית / עבודה מרחוק, וזאת נוכח השימוש הנפוץ בעבודה מסוג שכזה לאור ההתקדמות הטכנולוגית ויכולות התקשורת הנוחה והטובה יחסית למשרד באמצעות אינטרנט וכו'.
בשורה התחתונה, על המעסיקים והעובדים כאחד להקפיד על ניסוח הסכם העבודה באופן שיגדיר מפורשות את ההרשאה לעובד לעבוד מהבית / מרחוק, על מנת שלא יהיו חילוקי דעות בעניין זה (לטובת העובד).
נטל ההוכחה
נטל ההוכחה שהתאונה חלה תוך כדי עבודה ועקב העבודה - חלה על העובד.
על פי הפסיקה, אין להחזיק את שני המבחנים "תוך כדי" ו "עקב" במדורים נפרדים, ויש למזגם במושג אחד של "קשר לעבודה" (ראה: דב"ע לב/0-69 המוסד לביטוח לאומי נ' רבקה סימני פד"ע ג' 386; דב"ע נא/0-144ברונו שפירא נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד 283).
בבחינת השאלה האם התאונה היא בגדר "תאונת עבודה", ישאל בית המשפט את השאלות הבאות:
- האם השעות שבהן הנפגע רשאי להימצא בביתו או בכל מקום אחר - הינן שעות עבודה הכלולות במסגרת הזמן שרואים אותן "תוך כדי עבודה"?
- האם לפעולה שביצע הנפגע בשעה שנפגע או שגרמה לפגיעה, יש קשר ישיר או נלווה באופן סביר לעבודתו?
- האם התאונה הייתה מוכרת כתאונת עבודה אילו התרחשה במשרד / במקום העבודה. (ראה עב"ל 104/99 ברדה נגד המוסד לביטוח לאומי פורסם בנבו), שם נאמר בין היתר:
"הנה כי הן, בחינתנו את התאונה כ"תאונת עבודה" תיעשה, לא על פי זירת התרחשותה של התאונה או מיקומה, כי אם לנוכח נסיבותיו הספציפיות של המקרה הקונקרטי וקביעת קיומו - או אי קיומו - של הקשר הסיבתי בין אירוע התאונה לבין עיסוקו של המבוטח. "
במקרה לעיל דובר על עובד עצמאי, ובתי המשפט נוטים להחמיר יותר בנטל ההוכחה בדבר קשר הדוק בין העיסוקים שבמהלכם אירעה התאונה – לבין משלח היד. שהרי בין כתלי הבית הפרטי – לא אחת מתערבבים התחומים זה בזה ולא תמיד יהיה זה קל להציב את התחום בין עיסוק פרטי לבין עיסוק הקשור למשלח יד.
לעניין עובד שכיר:
ההלכה היא כי עובד אינו מבוטח בשעה שהוא מכין את עצמו לעבודה בביתו, ואין לפרש את המונח "ממעונו" שקבוע בסעיף 80(1) לחוק, ככולל את הכנות המבוטח לצאת מביתו. מטרת הסעיף אינה לבטח את העובד מהרגע שהוא קם בבוקר ומתחיל להכין את עצמו לצאת לעבודה, שכן בשעה זו קשה להבחין אם העובד הנמצא בביתו נפצע במהלך ההכנות ללכת לעבודה או במהלך ביצוע פעולה שאינה קשורה לעבודתו.
יחד עם זאת בתי משפט הכירו בתאונות הקורות לשכיר במתחם הביתי, בנסיבות מסוימות, כבתאונת עבודה.
כך בפסק דין עב"ל 376/03 יפה אלגרסי נ. המל"ל (פס"ד מיום 6.4.05) קבע כב' השופט צור, בדעת רוב, כי תאונה שארעה לעובדת שכירה בביתה בעת הליכתה אל עמדת העבודה בסלון הבית, תוכר כתאונת עבודה.
וכך נקבע שם:
"כך, למשל, תאונה שארעה בנקודת העבודה או בהליכה לקראת נקודת העבודה תחשב כתאונה בעבודה, בעוד שתאונה שארעה - באותו מקום - תוך כדי ביצוע פעולה "ביתית" (כגון- הכנת אוכל לילדים או תליית כביסה) לא תחשב כתאונת עבודה.
לדעתי, יש לבחון את אירוע התאונה בגישה גמישה ופונקציונלית ולא בגישה מקובעת ופורמליסטית."
לסוגיה זו כדאי לבחון את חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה 1995, סעיפים 79-81 ו 92(א)