איכות-חיים
מאת: סיון סניור, מורה ליוגה ולפילאטיס ומטפלת הוליסטית
www.sivansenior.com
פעם חשבתי, שאורח-חיים בריא, שווה איכות-חיים.
בעשור האחרון אני הולכת ומעמיקה ברפואה האלטרנטיבית, ורואה יותר ויותר גישות שונות ומגוונות למה זה אומר בעצם, אורח חיים בריא.
מכל הגישות והמורים,
אני מבינה שישנם פחות-או-יותר 3 פרמטרים שעליהם כולם מסכימים.
אורח חיים בריא מורכב מ:
- מזון *טרי, ו**מה שפחות מעובד.
- שינה טובה בלילה.
- פעילות גופנית סדירה.
אך מה שנהיה לי יותר ויותר ברור בשנים האחרונות, זה שכל אחד יוצר לעצמו את המציאות וזה כולל את הגוף הפיזי שלנו.
אנו מסוגלים, לברוא לעצמנו, גוף חדש לגמרי, בעזרת המחשבות שלנו.
אני מודעת לכך שזה לא ממש רעיון מהפכני,
לכן אני אחדד למה הכוונה כשאני אומרת שהמחשבות שלנו מעצבות לא רק את המציאות שלנו,
אלא גם את גופנו הפיזי.
לדוגמא:
לפי הרפלקסולוגיה, ניתן לראות כפות רגליים של אנשים,
שבאזור הריאות, נראה סימנים, שהאדם הזה הוא מעשן.
אותו אדם, מספר לנו בתשאול, שהוא, מעולם לא עישן.
ואז, בתור רפלקסולוגים, אנחנו ננסה לברר האם יש לו בעיות אחרות שקשורות באזור הזה.
האם הוא סובל או סבל בעבר מאסטמה, קשיים בנשימה, אלרגיות.
אם נקבל תשובה שלילית על כל הנ"ל, נלך להיגד הפנימי וננסה לברר או פשוט לחוש האם הוא סובל מעצב, מדיכאון.
האם יש בעיה בביטחון העצמי.
האם יש אמונה פנימית ש"לא מגיע לי לחיות".
או שיש כל הזמן "בכי פנימי" או כעס פנימי.
או שיש לאותו אדם עניין עם אמון (או יותר נכון: חוסר ביכולת לתת אמון).
לעומתו, אפשר לפגוש אנשים שמעשנים, ואצלם אין שום סימנים באזור שמראים על עישון!
זה מדהים, כשנתקלים בהם, ומדהים עוד יותר אם נתקלים בהם ומכירים אותם באמת,
כי אז, נגלה, שאותם אלו שכף הרגל שלהם נקייה מסימנים באזור הריאות,
הם אלו שאין להם שום בעיה עם איך שהם ועם מה שהם עושים,
לפחות באותו התחום הספציפי.
יש לי חברה טובה, שמעשנת מלא.
ובכל פעם שהיא מעשנת, אני ממש יכולה לשמוע את המחשבות שלה,
שהיא לפעמים אומרת אותן בקול:
"אח, איזה כיף לי!, איזה מגניב, איזה מצב-רוח טוב!"...
ואני נזכרת בעצמי,
שעישנתי שנים ועל כל סיגריה,
אמרתי לעצמי:
"איזה דפוקה את!, איזה סתומה! מה את עושה לעצמך?!"..
ככה, במשך שנים!
מה הפלא שהפסקתי?
– ההלקאה העצמית הייתה כל-כך גדולה..
וזאתי, שטוחנת סיגריות, אין לה שום עניין שקשור אפילו עם העישון:
היא לא משתעלת.
נושמת בסדר גמור.
אומרת תמיד את מה שבא לה,
ונראית יותר בריאה מרוב הבריאים שאני מכירה.
וזה מדהים לפגוש גוף-נפש שכל-כך מרוצה מעצמו...
זה בטח הרבה יותר בריא מלכעוס על עצמנו כל הזמן...
עוד דוגמא:
יש איזור ברגל, שמראה לנו את מצב הגרון ואת קנה הנשימה.
סימנים על האזור, יביאו אותנו לשאול האם יש נטייה לדלקות בגרון, אובדן-הקול, שקדים נפוחים, או בעיות במיתרי-הקול.
אם התשובה היא שלילית על כל אלו,
נוכל לשאול את האדם בפשטות:
מה אתה לא אומר ולמי?
כי מי שלא אומר את עצמו, עלול לסבול מכאבי צוואר או גרון.
וגם מי ש"מוריד את הראש" בפני כולם יסבול מהצוואר.
לפי עשר הספירות וחוכמת הקבלה, נאמר שהצוואר הוא אוצר. כי הוא מחבר בין הראש לגוף.
בעצם, בילדות, חשבתי שמחלות באות מבחוץ:
"אם תצאי החוצה בערב עם ראש רטוב, תצטנני!"
"אם תצאי בלי מעיל, תתקררי ותהיי חולה"
"מי הדביק אותך בגן?!"
"בכל מיני מקומות אפשר לתפוס כל מיני מחלות מאנשים אחרים, אז צריך להיות תמיד עם חלון פתוח ולא לבקר חולים!"..
אל דאגה, לא את כל אלו אמא אמרה לי.
למזלי, הייתי ילדה מאוד חזקה ולא ממש היה צריך לדאוג שאני "אתפוס" משהו,
אבל בטח חלק מהמשפטים האלו מוכרים לכל מי שהיה פעם ילד..
אחר-כך גדלתי, ואני מבינה, שהמחלות בעצם, באות מבפנים, ממני.
השבוע בשיעור ***סו-ג'וק, המורה אמרה לנו משהו שחידד לי את כל הסיפור.
היא אמרה משהו, כמו:
הרי אנחנו מקבלים את מה שממנו אנו פוחדים.
וזה הזכיר לי את :
דומה מושך דומה.
ואת:
אשר יגורתי מפניו – קיבלתי. או בא אליי.
לא זוכרת בדיוק איך כל אלו הולכים,
אבל אתמול בלילה,
התבהרה לי ההבנה,
שההיגד הפנימי הוא הקובע.
זה לא
אנשים אחרים
חיידקים
צירופי-מקרים
טעויות.
אנו חולים במה שאנו מזמנים לעצמנו.
אנו מקבלים את מה שממנו אנו חוששים.
זה לא אומר שזו אשמתנו.
וזה לא אומר שאין לזה תיקון.
זה רק אומר שאם אני מקשקשת לעצמי על משהו שהכי מפחיד אותי בעולם,
התת-מודע שלי עלול להקשיב לי ולקיים ולהגשים לי את זה במציאות.
התת-מודע שלנו, לא מבחין בין "כן" ל-"לא".
והוא גם לא מבחין בין "אני" ו-"את\ה".
זאת אומרת, שאם אני אומרת למישהי שהיא רעה, התת-מודע שלי משוכנע שדיברתי עלי.
ואם אני אומרת למישהו שאני לא שונאת אותו זה נשמע לתת-מודע שלי שאני שונאת אותי.
אכן, מתסכל..
לא סתם נאמר "חיים ומוות ביד הלשון", רק שהלשון הזאת, היא שלי!.
אני בעלת-הבית עליה!.
דמיינו את הסצנה הבאה:
שני חברים, יושבים בחוף הים.
שניהם מעשנים סיגריה.
אחד אומר לעצמו בלב: "אני חייב להפסיק כבר. זה ממש ממש לא בריא. גם אישתי תהיה הרבה יותר מאושרת".
השני אומר לעצמו: "אח, איזה כיף להיות בחוף-הים ולעשן סיגריה בסבבה. אני לוקח שאחטה והעשן עושה לי ממש טוב".
איזה הבדל בין שתי השיחות שכל שאחד מהם ניהל עם עצמו...
איזה הבדל בין מה שהגוף שמע על עצמו ובין מה שיכול לזרום עכשיו במציאות אל כל אחד מהם.
עוד נקודה:
להשתדל לדבר על עצמנו בגוף ראשון.
לדוגמא:
נניח, רק נניח, שאני הולכת ברחוב, ופוגשת חברה ואני אומרת לה:
"את מכירה את הדבר המעצבן הזה, שאת עומדת בתור בדואר,
ותמיד יהיה מישהו או מישהי שאיכשהוא יעקפו את התור ויגיעו לפני כל מי שהיה שם לפניהם??
את מכירה את זה? איך זה מעצבן?!"
למה לא להגיד:
"אני הייתי הבוקר בתור בדואר ומישהו נדחף לפני,
לא יודעת איך הוא עשה את זה, וזה ממש עיצבן אותי!". זה מה שקרה.
למה אנחנו תמיד מדברים בגוף שני או שלישי?
למה לא להגיד:
עליי
אני
אותי
אצלי
???
כי לדבר בגוף שני או שלישי – זה מרחיק אותי מעצמי.
זה יוצר מידת רוחק מעצמי.
וזה יוצר, גם, אשליה של קירבה לאחר.
הרי למה לשאול מישהו:
"אתה מכיר את זה שכך וכך קורה?"
זו צורה,
שמבקשת אמפטיה.
שרוצה הזדהות.
הנהון בראש. הד לקולנו.
שאנחנו לא לבד כאן.
שלא רק אנחנו סובלים משטויות.
דבר נוסף.
להגיד למישהו:
"אתה מעצבן אותי"
"אתה מרגיז אותי"
גיברת, אם לא שמת לב, את כרגע, מתרגזת.
ואף-אחד לא אחראי לך על הרגזנויות שלך.
תלמדי להתמודד איתן.
אין כזה דבר בעולם, בכלל, שמישהו או מישהי יכולים להעליב או להרגיז אותי.
זו אני שבוחרת להיעלב.
זו אני שבוחרת להתרגז.
הכול הוא אוסף של בחירות.
אם בתוך ליבי אני מאמינה שהכול בסדר איתי,
אני לא אעלב כי הערך שלי אינו תלוי בדבר.
אני לא אתרגז, כי מי יכול להרגיז אותי? – רק מי שאומר לי דברים שליליים עלי ואני מאמינה לו.
אם אני מאמינה לדברים שליליים עלי, סימן שאני חושבת אותם בעצמי.
אם אני נעלבת ממשהו, סימן שאני חושבת גם את הדבר הזה, עלי.
נכון,
לא בכל רגע בקיום שלנו,
אנו מודעים לכך שאנו נשמה טהורה, שלמה ומושלמת.
בחינוך החילוני שאני גדלתי בו,
לא קיים בכלל המושג הזה, של הפרדת הגוף מהנפש. או מהנשמה.
יש רק אותי ואת האחרים. וזהו.
כך שמבחינה "חילונית", אני לא ממש יודעת איך "לתרגם" את זה.
אני רק יודעת,
שאני מאמינה שיש בתוכי את החלק הזה,
השלם והמושלם,
כי זכיתי להתנסות בו,
ברגעים של שקט,
ברגעים של שלווה.
אני יודעת שהחלק הזה קיים,
ועדיין,
אני הרבה פעמים שוכחת אותו לגמריי!...
נחלשת ונופלת.
מאמינה לדברים שליליים בקשר אליי.
מאבדת את הביטחון שיש בי את החלק הזה, בכלל...
למרבה המזל, השירותים שלי נראים כמו שיעור בזן, כך שבכל פעם שאני נכנסת אליהם, הם מזכירים לי:
"תמיד, בכל רגע, להאמין שאת, כפי שאת, אהובה"
"אם זה לא קרה, סימן שמשהו אחר קרה. הכול לטובה"
"אני חיה וגרה בתוך מכלול האפשרויות. הכול אפשרי בכל רגע"
אמן שנלמד לומר לעצמנו דברים טובים ומחזקים. ובגוף ראשון J
----------------------------------------------------------------------------------------------------
*מזון טרי = לא מדובר בהכרח רק על ירקות ופירות טריים. שיטות שונות גורסות שיש להקפיץ או לחמם או לאדות את האוכל. אך מדובר עדיין בירקות ופירות, שהגיעו אלינו טריים.
**מזון מעובד = כן, ברור שכיום הרבה מהמזון "מועשר" באנטיביוטיקה ושאר חולרע'ס כמו הורמונים ושאר זוועות. אך אפשר לומר שחיטה היא צורה לא-מעובדת של פסטה. או שפסטה, היא חיטה שעברה תהליך עיבוד כלשהו.
דגנים וקטניות הם מזון לא-מעובד, ולמרות שהם מגיעים אלינו מיובשים, הם עדיין לא מעובדים (שזה חיובי!).
***סו=יד
ג'וק=רגל.
שיטת אבחון וטיפול קוריאנית.
המאמר נועד לספק אינפורמציה בלבד ואינו בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית, או תחליף להתייעצות עם מומחה.