לבעלי החיים הלא-אנושיים, שבני-אדם אוכלים, מבצעים עליהם ניסויים מדעיים, צדים, לוכדים ומנצלים בדרכים שונות, יש חיים משל עצמם, חיים אשר חשובים להם בנפרד מהתועלת שלהם עבורנו. הם לא רק קיימים בעולם, הם גם מודעים לו, וגם למה שקורה להם. ומה שקורה להם הוא משמעותי עבורם. לכל אחד מהם יש חיים אשר מתפתחים באופן אישי לטוב או לרע.
חיים אלה כוללים מגוון של צרכים ביולוגיים, אישיים וחברתיים. מילוי הצרכים הללו מהווה מקור להנאה, מניעתם או שיבושם - מקור לכאב. במובנים מהותיים אלו, בעלי החיים הלא-אנושיים שנמצאים במעבדות ובמשקים, למשל, הם כמו בני-אדם. וכיוון שכך, כללי האתיקה ביחס שלנו אליהם, וביחס שלנו אחד כלפי השני, חייבים להכיר באותם עקרונות מוסר בסיסיים.
ברמתם העמוקה ביותר, כללי האתיקה האנושיים מבוססים על ערכו הבלתי-תלוי של הפרט: ערכו המוסרי של כל אדם לא נמדד במידת היעילות של אותו אדם בקידום האינטרסים של אנשים אחרים. להתייחס אל בני-אדם בדרכים שלא מכבדות את ערכם הבלתי-תלוי זה להפר את הרובד הכי בסיסי של זכויות אדם: הזכות לכבוד.
כל מה שהפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים דורשת זה שנחשוב בהיגיון. מפני שמכל טיעון המסביר באופן מתקבל על הדעת את ערכם הבלתי-תלוי של בני-אדם, משתמע שבעלי-חיים לא-אנושיים אוחזים באותו ערך, ואוחזים בו באופן שווה. ושמכל טיעון המסביר באופן מתקבל על הדעת את הזכות של בני-אדם לכבוד, משתמע שגם בעלי-חיים לא-אנושיים אוחזים באותה זכות, ואוחזים בה באופן שווה.
לכן, זו אמת שנשים לא קיימות בשביל לשרת גברים, שחורים בשביל לשרת לבנים, העני לשרת את העשיר, או שהחלש לשרת את החזק. הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים, לא רק שמקבלת את האמיתות הללו, אלא היא אף מתעקשת עליהן ומצדיקה אותן.
אך הפילוסופיה הזו הולכת רחוק יותר. בהתעקשותה על הערך הבלתי-תלוי של בעלי-חיים לא-אנושיים והצדקתו, היא נותנת הסברים אינפורמטיביים מבחינה מדעית ולא משוחדים מבחינה מוסרית על-מנת לדחות את הקביעה שבעלי החיים האלה קיימים כדי לשרת אותנו.
ברגע שמכירים באמת הזו, קל להבין מדוע הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים הינה בלתי-מתפשרת במענה שלה לכל אחד ואחד מן העוולות שעל בעלי-חיים לא-אנושיים לסבול.
אלו לא כלובים גדולים יותר, נקיים יותר, שהצדק דורש במקרה של שימוש בבעלי-חיים לצורך מחקר, למשל, אלא כלובים ריקים; לא משקים "מסורתיים", אלא חיסול טוטאלי של כל מסחר בבשר של חיות מתות; לא ציד ומלכודות "הומאניים יותר", אלא הכחדה טוטאלית של המנהגים הברבריים האלה.
מפני שכאשר אי-צדק הוא מוחלט, על אדם להתנגד לו באופן מוחלט. לא הייתה זו עבדות "מתוקנת" שהצדק דרש, לא העסקת ילדים "מתוקנת", לא דיכוי נשים "מתוקן". בכל המקרים הללו, ביטול טוטאלי היה הפתרון המוסרי היחיד. להסדיר אי-צדק בחוק זה להאריך אי-צדק.
הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים דורשת את אותו פתרון - ביטול טוטאלי - כמענה לניצול הלא צודק של בעלי-חיים לא-אנושיים. אלו לא הפרטים של הניצול הלא צודק שצריכים להשתנות. זה הניצול הלא צודק עצמו שחייב להסתיים, בין אם זה בחווה, במעבדה או בשטחי הבר, למשל. הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים דורשת שום דבר מעבר לזה, אך גם לא תסתפק בשום דבר פחות מזה.