בזמנו... שלושה יזמים נפסדים הקימו את מה שנקרא לכשהיום - הפאב. הראשון ידע לדבר יפה מאד עם נשים אבל היה ממש מכוער אז החליט שהמקום יהיה חשוך, השני היה נראה טוב אבל כלל לא ידע לדבר עם בנות לכן קבע שהמוסיקה במקום תהיה מחרישת אוזניים. השלישי לא ניחן ביכולת שיחה טובה עם נשים וגם לא בחן על כן החליט שבמקום יחולקו (ימכרו) משקאות אלכוהוליים אשר יטשטשו את הנמצאים במקום. הבנות הילכו בגנים, בשווקים וברחובות והנה כל הגברים אינם. היכן הם שאלו הנשים את עצמן. במקום שהם הכינו רמז להן עובר אורח. נואשו הבנות מלמצוא אהבה בחוצות ובראש נפול וכנוע נכנסו אל מאורת הנפסדים אשר הייתה לא אלא מלכודת עלובה ללכידת נשים שנוצרה על ידי גברים פחדנים.
אז למה לא כדאי להכיר בני זוג בפאבים:
1) לבחורה מאד חשוב להאזין לקולו של הגבר בכדי לדעת אם הוא ימצא חן בעיניה. הטון, הגוון, אוצר המילים, האינטונציה (הרגש שהדיבור מבטא) ועוד, עוזרים לאישה להבין מי הגבר שמולה והאם לרצות בו. בפאבים של ימינו כמובן שהווליום מחריש אוזניים אז ככה שלא תוכלי להשיג את מבוקשך במקום שכזה. את הגבר מעניינת יותר הויזואליות של האישה. הגבר זקוק להרגיש משיכה פיזית יותר מאשר משיכה נפשית בכדי להכיר ולרצות במישהי. הבעיה היא שהפאבים בימינו מאד חשוכים והדבר מקשה מאד להשיג צורך זה אצל גבר. על זה נאמר שהאישה מתאהבת דרך האוזניים והגבר דרך העיניים אבל כמובן... לא בפאב.
2) אחת התכונות שאישה נתברכה בהן היא חוש הריח. חוקרים אבולציונים טוענים שזה נועד לצורך רגישות בגידול הילדים והיענות מהירה לילד אשר עשה את צרכיו בחיתול. אישה יכולה להריח ריח רע בבית שגבר גם אם יתחנן לעצמו לא יוכל להריח. ריח הוא אחד השיקולים החשובים ביותר בעבור אישה כאשר היא מכירה גבר. מחקרים מראים שאישה עם אף סתום פחות בררנית בנוגע לגברים עד שכמובן עובר לה הצינון והיא פתאום תוהה לעצמה מה היא עושה בכלל עם אותו פלוני חמוד שטעה כנראה בדרכו. בפאבים של ימינו עשן הסיגריות כה חזק כך שלא תוכלי באמת להריח את זה שמולך.
3) פאבים, דאנס ברים וכו' הם זירות מאד תחרותיות. כאשר את מגיעה למקום שכזה את לא תגיעי לראש הבחורות הנצפות ביותר אלא אם כן תבואי חצי עירומה וגבר לא ימשוך תשומת לב אלא אם יתחיל להתקוטט עם מישהו אחר. מאד קשה להכיר בני זוג כאשר ישנם מתחרים רבים מסביב. הייחודיות שלך נמוגה ונדרסת במקומות שכאלה. כל מהותנו והוויתנו הופכים לנדושים כאשר אנחנו עוד כמה ממאה אחרים.
4) נקודת הפתיחה המחשבתית בפאבים היא שלילית. ברגע שעוברים המבלים את סף דלת הפאב הם מייד מתוייגים לסטריאוטיפ קבוע. הגברים מתייגים לרוב את הבנות כפרחות או ככאלו שמרימות את אפן ולא מעוניינות באף גבר והבנות מתייגות את הבנים כשטחיים, רודפי שמלות וקרציות מהלכות. לא קל להכיר מישהו/י על מי מנוחות כשהבסיס התדמיתי שלנו הוא שלילי.
5) יש להבין שהפאב הוא זירה מינית ולא רומנטית, כלומר התחושה במקום שכזה היא של הוללות ומיניות ולא של ביטוי האופי שלנו, כישורינו ויופיינו הפנימי. אישה מטבעה אוהבת להכיר גבר בזירה רומנטית (פארק שקט ופסטורלי, טיול כלשהו, סימטה עתיקה, אחרי הרצאה נחמדה וכו') כאשר הגבר לעומת זאת אוהב להכיר נשים בזירה שהיא מינית. לצערי הגברים לרוב מאוהבים בתשוקה עצמה יותר מבמושא התשוקה. מה שקורה למעשה הוא שאתן מגיעות למקום שהגברים אוהבים ולא אתן. אישה שמגיעה להכיר גבר בזירה שלו, שהוא המציא ולא מממשת את האותנטיות שלה, להכיר גבר בסיטואציה רומנטית, פשוט נכנעת למין הגברי (ליתר דיוק למין הגברי הנלוז).
6) גם גברים אך נשים במיוחד רגישות במיוחד להתניות קלאסיות. התניה קלאסית היא מצב שבו גורם ניטרלי נדבק בתכונות של גורם אחר שהיה צמוד אליו באותו הרגע. למשל אם נחזיק בחפץ מסויים כמו ספל כתום ובדיוק באותו הרגע מישהו יבהיל אותנו, מה שיקרה הוא שכל פעם שנראה את הספל הכתום נחוש דחיה, סלידה ואף פחד לא מודעים מפניו. הבהלה נקשרה חזק מאד לספל. בפאבים, כאשר נשים מכירות מישהו והריח מסריח מסביבו (סיגריות, זיעה של אנשים, אויר חנוק), בנות זרות מסתכלות עליכן בניכור, גברים חסרי בושה נגעו בכן, צפיפות ודוחק. כל אלה הם התניות שליליות שידבקו בגבר שמולכן. בכל פעם שתראו אותו לאחר מכן יעלו בכן תחושות של גועל לא מודע. על זה נאמר: "האישה לעיתים מתאהבת בסיטואציה עצמה יותר מאשר בגבר שבתוכה.
7) כמובן שאתן הבנות מגיעות הכי מחותכות שרק אפשר למקומות הבילוי כמו הפאבים והדאנס ברים. אבל הבעיה היא שמשם ואחרי כן, מבחינה ויזואלית, נותר רק לרדת. משם כבר לא נותרת לך האפשרות להפתיע את הגבר שלך. בפאב הגבר ראה אותך במיידית בשיא יופייך ומהר מידיי, לאחר מכן הוא יראה אותך ברגיל, ללא איפור, עייפה, לא הכי במיטבך ומבחינה פסיכולוגית הדבר מוריד מאד לגבר. הדבר שהכי עובד ותורם להתחלה בין זוגית הוא לראות ולהכיר אותך בטבעי ואז באיזו יציאה שתהיה לכם פתאום הוא יראה אותך יפיפייה, מאופרת ומחותכת. זה יוצר יותר הערכה. ההיכרות הראשונית עדיף שתהיה ניטרלית כשממנה יהיה ניתן רק לעלות ולהפתיע את בן הזוג ביכולת שלך להיות יפה.
8) בנות, האם אתן מכירות את הסיטואציה הבאה? אישה הולכת למועדון, מסתייגת כמעט מכל הגברים שהתחילו איתה, חוזרת הבייתה, נכנסת למיטה ומתחילה לבכות למה אין לה חבר. מתחילה לתהות למה היא התנהגה כמו שהתנהגה ולא נתנה צאנס לאף אחד. בנים, מכירים את הסיטואציה הבאה? גבר הולך לפאב, שם לב שמישהי נדלקה עליו, הוא רוקד עם הגב אליה, מתעלם ממנה, מרגיש את הכוח שיש לו עליה ואולי כמה שהוא נראה עכשיו קול שהוא לא מתייחס אליה. הוא חוזר הבייתה, נכנס למיטה ומתחיל לבכות למה אין לו חברה. למה התנהג כמו שהתנהג. ככה זה, כשמגיעים לפאבים לבושים וחתיכים לעיתים עולה וגואה אצלנו מידת הגאווה. קשה להכיר מישהו שהוא ואנחנו גם אחוזים במידת גאווה גבוהה. אנחנו מדמיינים שכולם מסתכלים עלינו ואז אנחנו מנסים לשחק אותה פופולריים, תקשורתיים, עצמאיים, בעלי ביטחון, יודעים להצחיק. העיסוק העצמי בדימוי העצמי שלנו בפאבים הוא חוצה גבולות ומונע מאיתנו לחשוב על האחר.
9) בפאבים לרוב תוקפת את הנמצאים בורות פלורליסטית. בורות פלורליסטית היא מצב שבו הפרט בתוך קבוצה חושב מה כולם חושבים עליו או על משהו מסויים אך בפועל כולם חושבים כך והדבר מוביל לקיפאון וחוסר מעש. אלפי אנשים יכולים לעבור מול שריפה ענקית ולחשוב שעם שריפה כזאת בטח כבר מישהו התקשר למכבי האש, הבעיה היא שכולם חושבים כך ואף אחד לבסוף לא מתקשר. בכיתת תלמידים יכול כל אחד לחשוב שבטח יצחקו עליו אם ישאל שאלה מסויימת, הבעיה היא שכולם חושבים ככה ואז אף אחד בכיתה לא שואל שאלות. בפאבים, אנחנו מדמיינים שכל העולם סובב סביבנו וכולם מסתכלים רק עלינו. יש כאלה שגם חיים בסרט שהם מסמר הערב. הבעיה היא שכולם חושבים ככה וכך למעשה אף אחד בעצם לא מסתכל אחד על השני. כל אחד חושב שכולם מסתכלים עליו וכך אף אחד לא מסתכל על אף אחד. קוראים לזה גם ניתוק אסוציאטיבי בין אנשים.