פעמים רבות הליך ירושה הוא פשוט- או שיש צוואה שמורה במדוייק כיצד הרכוש של המנוח מתחלק בין יורשיו, או שמפעילים את דיני הירושה בהיעדר צוואה . עם זאת, לעיתים הליך הירושה מלווה בסכסוכים משפחתיים לאור חוסר שביעות רצון מאופן חלוקת הירושה. אחד הנושאים המורכבים ביותר בתחום דיני ירושה היא ירושה של נחלות חקלאיות.
במדינת ישראל נחלות חקלאיות אינן מותרות לפיצול ואינן מהוות חלק מ עזבון של המנוח. הסיבה לכך נעוצה בכורמים היסטוריים- חוזים שנחתמו בין מנהלי מקרקעי ישראל למושבים עצמם. בחוזים אלו נקבע בכפוף למדיניות מנהל מקרקעי ישראל כי ישנה חשיבות רבה לשמירת שלמותה של היחידה החקלאיתמתוך מטרת מיצוי פוטנציאל המשק.
עד כה על בעל הנחלה היה לבחור 'בן ממשיך' שיירש את הנחלה, ימשיך להתגורר בה ויטפל בנחלה. בעבר 'בן ממשיך' נחשב ססטוס נטל, כי רוב האנשים העדיפו לעבור לערים לממש את הפוטנציאל הכלכלי שלהם ולא להשאר בנחלה חקלאית שלא הניבה ערך כלכלי רב והיתה משימה מאוד קשה. הקביעה של מנהל מקרקעי ישראל מונעת מרציונל כלכלי ומוסרי ברור- שמירה על הנחלה הכלכלית כיחידה כלכלית, אך כיום כאשר רוב הנחלות החקלאיות אינן משמשות כמשק חקלאי אלא מהוות שטחים להפשרה ועתודה לבנייה, יש לבחון מחדש האם קביעה זו הוגנת.
כיום רוב המועדים לרשת נחלה חקלאית מעוניינים בכך, ודורשים במקרים רבים לקבל פיצוי במידה והם לא יורשים את הנחלה. הכללים של מנהל מקרקעי ישראל בכל אשר לירושת נחלה חקלאית סותרת את הנקבע על פי חוק הירושה- לפיו על היורש המקבל את הזכויות במשק לפצות את שאר אחיו.