בגילים צעירים חלים שינויים גדולים רבים, וזו הסיבה שעל ילדים ובני נוערמוטלים לחצים שמבוגרים לא צריכים להתמודד איתם. ילדים ובני נוער רגישיםיותר ללחצים שהחברה מפעילה עליהם, או המבוגרים, אולי אפילו רק התורשה, ולכןנוטים יותר להזדקק לעזרה במטרה לצלוח את השנים הקשות הללו בהצלחה ולאלסבול מבעיות נפשיות.
אך לשכנע ילד להגיע לפסיכולוג, שלא נדבר על נער אונערה, לשתף פעולה עם הפסיכולוג, היא משימה קשה. בגיל קטן הילד חייב להקשיבלקול ההורה, אבל נערים, כצפוי, לא תמיד מוכנים להקשיב להורים ולכן קשה עדבלתי אפשרי לשכנעם לשתף פעולה.
אם אתם חשים שילדכם או בן הנוער שלכם, זקוק לטיפול נפשי ואינו מוכן לשמוע על כך, תוכלו ללכת לשוחח עם הפסיכולוג בעצמכם.
לאחרההתייעצות תוכלו לסכם בעצה אחת עם הפסיכולוג באיזו גישה לנקוט; ייעוץ חדפעמי להורים, הדרכה הורית לאורך זמן, שיתוף הצוות החינוכי או שהטיפול חייבלהיות אישי מול הילד. ישנם מקרים בה ימליץ הפסיכולוג על טיפול משפחתי. אךבכל הגישות הטיפול יתבצע בשיתוף מלא עם ההורים.
במידה וצלח בידיכם לשכנעאת הסורר שלכם להגיע אל הפסיכולוג, אל תיקחו אותו לפסיכולוג 'רגיל', פנולפסיכולוג ילדים. פסיכולוג ילדים ערוך לטפל בהתנגדויות אופייניות לילדים,הוא סבלן יותר, סובלן יותר ונגיש יותר.
בטיפול פסיכולוגי בילדים ובנעריםמשתמשים בשיטות שונות מבטיפול פסיכולוגי 'רגיל'. תוך כדי שיחה, ובהתאמהלגילו ולהתפתחותו של הילד, נעשה שימוש ביצירה, בצעצועים, במשחק וכדומה.בצורה זו יכול הילד או הנער המטופל לחשוף את רגשותיו באופן עקיף, דרך המשחקוהשימוש בחפצים. השימוש בחפצים הולך ופוחת עם עליית גיל המטופל.
מתי לקחת את הילד לפסיכולוג?
שימו לב לילד, שימו לבלהתנהגותו, הביעו בו התעניינות, בחייו, בחבריו. אם חל שינוי קיצוני באחדמהדברים הללו, בדקו את המצב לעומק. אם אתם דואגים אל תתביישו לגשת לצוותהחינוכי של הילד שלכם או לחברים שלו, ואם אינכם יכולים להתמודד עם המצבבכוחות עצמכם, התייעצו עם פסיכולוג.
שינוי קיצוני יכול להתבטא כך:
התנהגות: התנהגותו שלהילד משתנה בצורה לא מוסברת ובאופן קיצוני ושלילי. השינוי יכול לבוא לידיביטוי בתוקפנות יתר, בחוסר ריכוז, בבעיות אכילה ו/או שינה ועוד.
נסיגה: הילד נסוג ויכולות שפיתח נעלמות, כמו: מציצת אצבע, הרטבת לילה, סירוב ללכת לחבר וכו'.
מצוקה: הילד נע בין מצבי רוח קיצוניים; ייאוש, פחד, סיוטי לילה. היו ערניים, לעתים ינסה הילד להסתיר את מצוקתו.
התנהגות מינית: עיסוק אינטנסיבי בתכנים מיניים או במשחקים בעלי אופי מיני שאינם תואמים לגיל הילד.
התנהגות פוגענית: הילד מתנהג באכזריות לחבריו ו/או לבעלי חיים, מסכן את עצמו במשחק.
הפסיכולוג צריך לערוך אבחון ולהתאים את אופן הטיפול לתופעה ולמקרה. איןשני ילדים זהים וזו הסיבה שכל ילד צריך טיפול אחר שמכוון ספציפית אליו.
ברוב המקרים, אם תופסים את הבעיה מוקדם ודואגים לטפל בה, היא פתירה בהחלט.