סתם חלטורה וחבל.: מאת שף אלון גונן

סתם חלטורה וחבל
מאת - שף אלון גונן

המון אירועי יין יש במהלך השנה ואי אפשר ללכת לכולם. תערוכת הסומליה שהיא חובה, תערוכת יינות לבנים בהרצליה, התערוכה בירושלים שמפתיעה כל פעם מחדש, תחרות הטרה וינו כמובן ועוד עשרות ארועים קטנים של יקבים המשיקים יינות וחוגגים בציר ועוד ועוד. תל אביב מאפשרת לי ליהנות מהרבה אירועי יין מגוונים.

כשמפיקים ארוע יין צרכים לחשוב על המון דברים. ראשית בחירת היקבים, בחירת היינות מתוך ההיצע האדיר שיש לכל יקב, בחירת מקום ראוי, רכישת כוסות מתאימות, פרסום, שיווק, מיתוג, דף מידע לטועם על היינות שיש בארוע, דף יקבים וסיפור היקב, מפת הגעה ליקב, כרטיסי ביקור, ואני בטוח שיש עוד הרבה דברים.

אז למה בעצם אני כותב את מה שאני כותב, הבנתי בעצם מה זה תערוכות יין המוניות שמאורגנות בצורה חובבנית תחת מסווה של רצינות. "אני נמצא בבר הכי זול בעיר" מילמלתי לעצמי כששילמתי 59 שקלים  וקיבלתי גביע יין ואודרוב תודרוב, לך מלא את הכוס ביין כאוות נפשך ואל תפסח על שום בקבוק, לא קיבלתי בכניסה מפת יקבים ושמות היקבים המשתתפים, לא קיבלתי דף טעימות, לא חוברת הסבר על היקבים המופעים, הרי אי אפשר לשאול כל מטעים יין בדוכן את כל השאלות שוב ושוב כשמסביבך ידיים נשלחות למלא הכוס שוב.

מילא אני שמכיר את רב היקבים ואת רב המטעימים, אני שמכיר את היינות שאני שותה, ונכון שהתערוכה לא כל כך מיועדת לי אלא יותר לאותו איש ואישה מהישוב שזו לו ולה חשיפה והכרות עם עשרות יקבים לא מוכרים והוא הולך לאיבוד בתוך כל הבלאגן הזה. הרי מטרת הארוע הוא לחשוף לקוחות חדשים לתעשייה הזו. מטרת הארוע לקרב את היקב לאותו שותה יין לשמוע את סיפור היקב, סיפור היינן. הפעם השתתפו די הרבה יקבים ביתיים קטנים שזו להם חשיפה ראשונה בעיר הגדולה. גם הם לא בדיוק ידעו לאן הם הגיעו. זה לפחות היה הרושם שלי כששאלתי אותם שאלות מקצועיות.

החובבנות היא לא רק של המארגנים, החובבנות היא גם של אותם יקבים, בעיקר הגדולים, שתחת גפנם מתכנסים להם יקבים צעירים יותר והם אשר לא בודקים את השטח, לא דורשים את המינימום, לא חושבים מעבר לרול אפ שהם תוקעים ליד השולחן. לא כרטיסי ביקור, לא ניסיון להגדיל את חוג הלקוחות, אפילו דף עם עט על מנת לרשום אי מייל לא היה לאף יקב. אז אני שואל בשביל מה באתם? בשביל מה טרחתם ושילמתם? בשביל מה לבזבז הרבה יין בטעימה ולא להפיק מזה דבר?

תפסיקו להיות חובבנים. תפסיקו להתרשם ממילים גבוהות והבטחות בעלמא של מארגנים חדי לשון. המטרה שלכם מעבר לקידום תעשיית היין הישראלית היא קודם כל לצבור ולהכיר קהל לקוחות חדש על מנת למכור את היין שלכם ולהגדיל את חשיפת היינות שלכם לקהל. אף אחד אחר לא יעשה זאת בשבילכם. נכון שרובכם לא מבינים ביחסי ציבור ופרסום, קריאת השוק ופילוח השוק. הרי בשביל זה יש אנשי מקצוע. מארגני התערוכה מפיקים ארוע על מנת להרוויח כסף וזה בסדר. אבל אני כטועם יין ואתם כיוצרי יין ומוכרי יין חייבים לדרוש ממפיקי הארוע את המינימום והמינימום מאוד קל לעשייה והוא לא עולה הרבה, (ראו ערך התערוכה של הרי יהודה כאשר יש משרד יחסי ציבור אחד שמאגד את כל נושא תדמית הארוע. ראו ערך התערוכה בירושלים, ראו ערך תערוכת הסומליה עם מכונה משומנת ואיכותית, אתם יודעים מה? ראו ערך בית פתוח של חיים גן). ברגע שלא חושבים על הלקוח הפוטנציאלי המילה היחידה שמתאימה לארועים מסוג זה היא פשוטה וקלה להבנה "חובבנות".

החובבנות היא גם של מארגן האירוע שלא עושה תדריך מקצועי לאותם מטעימים. לא דורש לטעום את היין שנמזג ללקוח לפני הארוע ואו אז הוא היה מגלה כל כך הרבה יינות פגומים שלא הייתי אפילו מבשל איתם. פתחתם בקבוק יין לטעימה אתם חייבים לטעום אותו לפני, לבדוק שהוא מוגש בטמפרטורה נכונה, הבקבוק לא תקין או שבטעות הפקק השאיר חתיכות בבקבוק. הכי פשוט זה להחליף בקבוק ולא להוציא עם האצבעות את החתיכות. כפי שאתם מבקשים מאיתנו כבוד ליצירה שלכם אנחנו מבקשים מכם להתייחס לנוזל שלכם ולנו בכבוד הראוי.

אז היקבים הגדולים שהגיעו והפעם הצטנעו משהו היו רמת הגולן שנראה כאילו יום תשעה באב עבר על המטעימים שלהם, אולי שולחן המטר על מטר שהוקצב להם היה המכשול לחיוך המקסים של ראובן שתמיד מלווה ארועים מסוג זה. יקב טפרברג שהוסתר בפינה חשוכה וחבל. המלבק הנהדר שלו היה שווה את כל האירוע, יקב בנימינה שהוקף על ידי יקבי גארג' ורק שלט קטן מודפס במדפסת ביתית זיהה אותו, סדרת הרזרב והגוורצטימנר בציר מאוחר היו ללא ספק משובחים, יקבי כרמל שהטעימו את הסדרה האזורית שרק חיוכו של אדם מונטיפיורי ונוכחותו של איבצן ליד השולחן של כרמל היו שווים יותר מהיינות שהם הטעימו. יקבי הרי גליל שהטעימו את הפינו נואר שהתיישן לו 10 חודשים. שאר היינות היו בינוניים והוגשו בטמפרטורה חמה ולא ראויה. יקב שדה בוקר: מייצר 6000 בקבוקים מזני המלבק והזינפנדל, זהו יקב שביין שלו יש נשמה ומורגשת אהבה גדולה ביין. טעמים טובים ומלאים היין ריגש אותי.

כוכב הערב היה ללא ספק יקב פסגות: היקב הטעים קברנה פרנק, שיראז סינגל ויניארד, וויוניה. היין נמזג בטמפרטורה נכונה מאחר והמטעימים דאגו לקרח ומתקני קרור כמתבקש מיקב שמכבד את עצמו. כמות הטעימה הייתה ראויה. הסבר קצר ואיכותי ניתן על ידי היינן יעקב ברג. יראו וילמדו שאר עושי המלאכה.
היו עוד יקבים כמובן: יקב מונד שלאט אבל בטוח תוקע יתד בתעשיה הבוטיקית. יקב אלונה, יקב כרמי זיו ועוד.
לא שכחתי את יקב דומיין ונטורה, לו אני מתכוון להקדיש מאמר שלם על הנוזל שמבוקבק אצלו.

לסיכום: להכין יין כולם יכולים, למכור יין צריך לתת לאנשי מקצוע ולקבל את חוות דעתם. להתייחס לשיווק היין כאל אומנות בפני עצמה. חייבים לחשוב על הכל כאשר רוצים לקדם את היקב. לא מספיק לקבל שולחן ושלט ולמזוג יין לכוס. כרטיסי ביקור, דפי יינן, דפי הסבר, המשך הקשר עם העיתונאי שטעם את היין, איסוף אי-מיילים של לקוחות ושמירתם כלקוחות פוטנציאלים שלכם. לא מספיק שאתם מקבלים פלטפורמה ומיקום מכובד כדוגמת המוזיאון להטעים בו יין. צריך לנצל את האירוע על מנת לקדם אתכם ואת התעשיה. לאותם מפיקי האירוע הרי הכוונה שלכם היא שגם בשנה הבאה יהיו עשרות יקבים שירצו לבוא ולהכלל ברשימת המטעימים. אם לא תתנו להם יחס אמיתי, דאגה, הסבר, תמיכה שיווקית ויחסי ציבור ראויים, יקח להם מהר מאוד להבין שזו אותה הגברת עם שינוי אדרת והם יצטרכו לבחור בקפידה את שלל הארועים שנותנים להם במה איכותית יותר.

 פורסם באתר היין : www.adomolavan.co.il