לאיזה חוגים ללכת? לאן לשלוח את הילד? ומה בא קודם, הכישרון או החוג? אילו כמה שאלות שהורים רבים שואלים מידי יום ולעיתים גם משתפים את הילד. ואיך עונים על השאלות? אנחנו ננסה לעשות זאת דרך חוגי המוסיקה למיניהם.
חוגי המוסיקה (או המוזיקה) הם מהחוגים בותיקים ביותר. הם החלו את דרכם בתור התקבצות של חבורות זמר, שירה בציבור בגני הילדים והפעילות השבועית בגן ובבית הספר היסודי עם המורה למוסיקה. לאחר מכן כאשר ההורים התחילו לשמוע מהגננת ומהמחנכת "כמה הילד מוכשר" פרצו החוגים המוסיקאליים גם למגזר הפרטי, שכן את הכישרון לא ניתן לבזבז.
הורים לילדים כישרוניים החלו מחפשים חוגי מוסיקה אשר התמקדו בדרך כלל בכלים כחלילית או פסנתר ורק מאוחר יותר גיטרה וכלים נוספים.
שליחתו של ילד לחוג פסנתר נחשבה ליוקרתית, הכלי עצמו ממלכתי וקלאסי וילדים אשר למדו וניגנו על פסנתר באמת נחשבו להצלחה. את התוצאות אפשר לשמוע היום, כאשר גדולי המוזיקאים בארץ מספרים איך הם למדו תווים כבר בגיל צעיר, כשהושיבו אותם מול הפסנתר.
אבל מולם, לא מעטו ילדים לא הסתדרו עם הפסנתר או עם המורה לפסנתר (שרבות מהן היו מברית המועצות לשעבר ולימדו בשיטות נוקשות). ילדים אלו נטשו את החוג ולעיתים רק בגיל מאוחר יותר חזרו לעולם המוסיקה כאשר למדו לנגן על גיטרה או בס בבגרותם (כמובן שבמסגרת חוג גיטרה).
אם כן, אין החלטה גורפת "לאן שולחים את הילד?, או מי מוביל- הכישרון או החוג?". ישנם ילדים שפתחו כשרון יחד עם החוג וחידדו את השמיעה המוסיקלית והיכולת לנגן, וכאלו שלמרות שהצביעו עליהם בגן כבעלי כישרון נשרו מהחוגים די מהר.
אם כהורים תחליטו לחכות ולתת לילד לבחור באיזה חוג הוא היה רוצה להיות (כמובן שלא יד חופשית לגמרי ותוך כדי הכוונה) סביר שהוא יחזיק זמן רב יותר וייהנה יותר. אפשרות נוספת היא לבחון בעצמכם לאיזה כיוונים נמשך הילד ולא להסתמך רק על דברי הגננת או המחנכת (הרי תמיד יש סיכוי שהן אומרות את זה לחצי מההורים, ולחצי השני שהילד מוכשר באומנות), כך תוכלו להרגיש יותר בטוחים בחוגים שאליהם שלחתם את הילד.