2 דצמבר 2010
היה חכם, לא רק צודק
ההתקפות המתוזמרות כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו דרך אשתו, הנערכות עליו לאחרונה בידי חבורת מעונינים-שרלטנים מהוות בעיה, באשר חלקה של הביקורת אפשר ונכון למרות שמגיעה ממניעים פסולים וכאן נעוצה התסבוכת.
"להיות חכם פירושו להראות אמת, להיות צודק פירושו לעשות אמת " (א.ר.).
הדברים הנאמרים להלן מהווים, כך אנו מקווים, ביקורת בונה. אין אדם מושלם בהתנהלותו ובוודאי כי ראש ממשלה בישראל העומד בפני מטלה סיזיפית כניהול עניני המדינה הישראלית במרחב השמי העוין ולמול קואליציה עולמית של השמאל הקיצוני שחבר לג'יהאד העולמי, צפוי ועומד לטעות לכאורה באחדים מצעדיו. ולכן עלינו לשפטו לאור "השורה התחתונה". עד עתה באם ננקה את רעשי הרקע של השמאל הקיצוני המטורלל ונוהיו הרי שתיפקודו של ראש הממשלה הינו בהחלט מעל הסביר. השגיו וניווטו של נתניהו את הפוליטיקה הפנימית והמדינאות החיצונית של מדינת ישראל רצופה בהשגים לנוכח ממשל אמריקני עויין פוליטית ומדינית. לא נעמוד עליהם כאן מפאת קוצר היריעה.
אכן, נתניהו עשה שתי טעויות עקרוניות קשות אם כי לא סופניות.
האחת - נתניהו היסכים להטלת הקפאת הבניה הראשונה ביו"ש, בת עשרת החודשים, ללא תמורה ניאית לעין דהיינו, הצדק אפשר שנעשה אך לא ניראה. הבה ונסייג, אין ספק כי נתניהו, ואנו כולנו יחד עמו, קיבל תמורה הנדמית לו כנאותה תמורת ההקפאה הראשונה. אין ספק כי התמורה סוכמה ונינצרה בחדרי חדרים ואפשר כי עיקרה הוא תמיכה בישראל תוך התחייבות בטחונית-צבאית אמריקנית רחבת ממדים והיקף. העדויות הנסיבתיות לתמיכה זו בשנה החולפת מאששות הנאמר. מאידך, למרות שניראה כי ראש הממשלה צדק לכאורה בהטלת ההקפאה הראשונה לאור התמיכה האמריקנית המובטחת, הרי שבסופו של יום טעה, באשר מראית העין של ההקפאה היתה נסגנות וותרנות ישראלית ללא תמורה בעולם אשר נסגנות וותרנות גם אם לצרכים טקטים, מהווה אסון אסטרטגי למוותר ולו גם לכאורה.
הבה ונחדד למען המתקשים. במדה ואין אפשרות להציג השגים בנוסך "ניתן-נקבל" וזאת קבל עם ועדה, ואפילו באם הייתרונות הבטחונים לישראל הינם משמעותים, הרי שיש לוותר על אותם יתרונות ביטחונים ולא להטיל הקפאה או כל מהלך אחר באשר הנזק האסטרטגי לישראל בקבלת ההקפאה ללא תמורה מאזנת כאמור, הינו עצום.
לאלו שיחפצו למצוא כאן רמז באשר לכיוון המהלכים המקדמים להקפאה השניה (אם וכאשר תתרחש), הרי שאינם טועים. הכתוב כאן בפירוש מתווה את הנוסחה לכך.
ההקפאה הראשונה, אשר אפשר והיתה צודקת אך לא חכמה, למעשה הזמינה כענין המובן מאליו לחצים מדינים כלל עולמים על ישראל, העלתה את חוסין (אובמה) על עץ "אוואטאר" עב צמרת, העלתה אף את הפלסתינים על עצו של אובמה, תקעה את הדיאלוג עם הפלשתינים (דיאלוג, שהרי חוזה שלום הוא עורבא פרח כידוע), תקעה את הסדרי הבינים עם הפלסתינים ובכך פתחה האפשרות להכרזה פלסתינית על מדינה עצמאית, הכרזה אשר בוודאות תוביל למלחמה נוראה באזורנו, בהשתתפותנו על אבדותינו כמובן. ההקפאה, למרות תמיכה ולחץ אנטי ישראלי של שיכורי הנפט הערבי במשרד החוץ האמריקני וממשלו של חוסיין (אובמה), לא הועילה כלל ל"ענין" האיראני ולא קידמה עצירת מסעה לנשק גרעיני ולו כזרת.
ההקפאה לא פתרה דבר וסיבכה את ישראל במבוך תמוה ומסוכן. לאלו המצקצקים בדבר "חוכמה שלאחר מעשה" נזכיר כי את הדברים האלו ממש נשאנו במאמר דעה כחודשיים לפני ההקפאה הראשונה, עוד בחודש אוגוסט 2009.
ההקפאה הראשונה אינה טעות סופנית אך על מנת להתרומם מתוצאותיה ההרסניות לישראל, על נתניהו וממשלתו לנקוט בלולינות אקרובטית מסוכנת, ומכאן מראית העין המזגזגת, החושפת את מדינת ישראל לבעיות נילוות חדשות ומאפשר לשוטמיו מבית לחגוג עליו.
בהתנהלות שהובילה להקפאת הבניה הראשונה ניכרות היטב טביעות אצבעותיו של אהוד ברק. הוא הזוכה במירב הקופה. גם השיג לכאורה עבור משרדו ייתרונות ביטחונים שיירשמו על שמו וגם דחף להקפאה אשר , כך קיווה, תיתן לו יתרונות פוליטים ביום פקודה בתוככי מפלגתו. אנו כבר גרסנו במאמר קודם כי ניזקו של האיש לממשלת נתניהו עולה על יתרונותיו.
ובכן, ניראה כי בענין ההקפאה הראשונה אפשר כי היה נתניהו וציוותו צודקים במהות אך לא חכמים בדרך שהוצגה ושווקה בארץ ובעולם ובכך כישלונה.
השניה – ברי כי עקב הביקורת הצודקת אודות הטלת ההקפאה הראשונה ואי הבהירות אודות ההקפאה השניה בת שלשת החודשים הנוספים כדרישת ארה"ב, היה נתניהו תאב להציג השגים. דחף זה גרם לו להיכשל גם בארועים הסובבים את ההקפאה השניה. נתניהו ניכשל בתיסמונת המכונה במקומותנו: "לרוץ ולספר לח'ברה" אשר כה אופיינית לישראלים רבים. אך כאשר תיסמונת זו משתלטת על מהלכים מדינים אסטרטגים הרי שהנושא טומן בחובו צרות, כפי שאכן ארע. גם ההסבר האפשרי כי ההכרזה על תנאי ההקפאה השניה באה לחסום חשיפה פלשתינית ומניעת מבוכה לאמריקנים, אינה במקומה. ראו את מחול השדים העכשווי. באם נתניהו היה ממתין בסבלנות ונאמר כי הפלשתינים היו חושפים את ההסכם בין נתניהו לקלינטון הרי שעל האמריקנים היתה חלה חובת ההסברים לא על ישראל. ניראה כי היה במקומותינו כשל בשיקולי איזון, בקרת נזקים וחלופות אפשריות.
נתניהו שגה בהנחתו כי הממשל האמריקני מתואם ומתנהל כולו כמקשה אחת. ניראה כי שעורי הבית לא הוכנו כדבעי ולא היה מודע לזרמים התת קרקעים המנתבים את הוויכוח הפנימי בממשל האמריקני. במבחן המעשה ניראה כי מזכירת המדינה קלינטון נחפזה להבטיח הבטחות אשר לא היתה מסוגלת לעמוד בהן.
ראש וראשון לניהול משא ומתן הוא הצורך המידי והבוער של הנושא והנותן (נתניהו במקרה זה), הוא לוודא כי בן שיחו הינו בעל סמכות סבירה ומעל הסבירה לסכם ענינים שעל הפרק. אפשר וקלינטון הטעתה את נתניהו אם במזיד ואם בשוגג אך בשורה התחתונה, קלינטון לא היתה מוסמכת מלאה לסכם נושאים ולהבטיח הבטחות. מאידך, הטענות כנגדה, אפילו וצודקות בנוגע להתנהלותה אינן פוטרות את נתניהו מאחריות לכשל.
על רקע זה, אפילו בחוכמה שלאחר מעשה, ניראית דיצתו של נתניהו "לספר לח'ברה" מהשביעיה, תמוהה וחופזנית. כל מחול השדים שלאחר דיווחו של נתניהו היה מיותר מבחינתה של ישראל ומבחינה פנימית של ממשלת נתניהו.
כעת, העיטים והבזים ניזוני הפיגולים החגים סביב הממשלה ומתואמים עם מסע ההשמצה המתוזמר של ציפק'ה (נו זו ממפלגת הכלנתרים), פתחו בצלילה חופשית לעבר טרפם. חבל כי נתניהו סיפק להם את ליטרת הבשר שלהם בדמות התנהלות אשתו אשר אפילו ואין בה רבב, יוצרת הפתח למסע השמצות, באשר לעולם לא נישמע מהם שבחים על השגיו אך כל התיקשורת הישראלית תעלה על הגגות ותחלק סוכריות לכל משגה שלו ואם לא הוא אזי אשתו, אם בצדק ואם כהכפשה לשמה.
אוכלי הנבלות ואמני הצהוב העכשווים הם העיתונאים רביב דרוקר, בן כספית ואטילה שומפלבי. לגבי שני האחרונים אין תמה, הללו ימכרו את אימם הורתם בעבור חופן רייטינג המתובל בשינאה אדירה לנתניהו וממשלתו. השניים הללו היו צהובים לעם ישראל ואף כעת אינם סותרים את המוניטין הצהוב נהשוטם שיצא להם. תמוה מבין השלשה הוא רביב דרוקר השומר ברגיל על חזות עיתונאית מכובדת, וחזות זו התרסקה ברעש גדול עקב ההכפשה המכוערת, חסרת המידתיות, השיקרית למחצה שנקט בה (ראה הופעתו בתוכנית לונדון וקירשנבאום אשר לזכותם יאמר כי נידהמו לחזיון המביש שהיציג דרוקר ונחפזו לתקן נזקיו).
לדרוקר נאמר, "זה הישן עם הכלבים (ה-שומפלבי, כספית) אל יתמה כי יתעורר עם פרעושים". דרוקר הוכיח כי הינו עיתונאי "סוג ביבים" (במקרה הטוב). האוויל איבד בטיפשותו את עולמו באחת, אין ספק בכך. הוא בלע את ריר פיגולי שינאתו האדירה של ה-שומפלבי הנלוז על כרעיה, איזו אווילות עיתונאית. גם אם יש שמץ של אמת חלקית בדברים, הרי שהמתקפה משוללת הרסן על נתניהו דרך אשתו הינה מעשה מכוער וניבזי שלא יעשה והחבורה הנלוזה הזו חייבת לשלם על כך. כעת כמובן, כל כלבי הפבלוב של התיקשורת, כמו לפי אות מתוזמר ירקחו מטעמים מכל הענין שהוא צהוב ושולי מוחלט למטלות הניצבות כיום למול מדינת ישראל. הללו כמובן, ברוב צביעותם יתגדרו ב"זכות הציבור לדעת", "הדמוקרטיה הישראלית" ועוד מנטרות מטשטשות דעה, אך כל כולם ממוקדים להביא את נתניהו וממשלתו על בירכיה, לחסלה באיבה או לחילופין לאמר אמן לחוסיין (אובמה) ולחסל את מדינת ישראל תוך שנוקטים בנוהל "מדינת כל אזרחיה".
דומה כי החזות האבהית והפשרנית שהעטה עלעצמו נתניהו מתחילה לפעול באורח חמור כנגדו. הוא מצטייר כפשרן העושה היפוכים אקרובטים באוויר על מנת לרצות את כולם (כולם-כולם). היגיע העת כי יכיר בכך שנטיה ודרך זו אינם פועלים יותר לטובתו ולטובת מדינת ישראל.
תיסמונת השוטר הטוב והרע אינה עובדת יותר. התנהלותם של נתניהו (השוטר הטוב) וליברמן (השוטר הרע), יעילה ככל שהיתה בזמנו, התמסמסה ואיבדה מיעילותה. ליברמן ניבנה ואף העצים השפעה על בירכי תדמית "השוטר הרע" בעוד נתניהו צולל על בירכי תסמונת "השוטר הטוב". מאידך, אין סתירה בין חזות אבהית לפעולה נחרצת חסרת פניות ותפניות, שהרי זו אף היא חזות אבהית.
כעת על נתניהו לגלות צדדים נוספים באופיו ומנהיגותו כגון, תחכום כנגד מתחכמים, רוע לרעים, נבזות לניבזים. נתניהו חייב בטהורים חסרי רחמים כנגד מתנגדיו מהמעגלים הפנימיים הסובבים אותו. לזות השפתים כנגדו בענין אשתו על ידי אחד מעובדיו מאששת הסברה כי נחוצות יותר מהטבות לקנית נאמנות, נחוץ המקל והגזר.
ברי הוא כי לשכתו ומשרד ראש הממשלה רוויים בסוכני התקשורת המשחרת לטורפו. ברי הוא כי סוכני מפלגת הכלנטרים "קדימה" קיימים במעגל הפנימי של יועצי נתניהו ומזינים את שוטמיו כדוגמת ה"ה ארד ואדלר בחומר עסיסי כנגדו הנישלף בעיתוי מתאים ומתוזמר באמצעות בובת טמרטוטיהם ציפק'ה.
יועציו של נתניהו חייבים לפחד מנחת זרועו יותר מאשר מנחת ידם של המשחרים לטורפו. מי שייתפס בוגד באמון (ויש ליצור מנגנון מידע לשם כך), יש לבעטו מידית מכל המדרגות, ללא היסוס ורחמים. על לישכתו להחרים "ליצני עיתונות" בזויים כדרוקר, כספית ושומפלבי ו"לייבש" אותם ודומיהם מכל מגע עם לשכתו. על משנאיו להבין כי נתניהו יודע לאשורו פירושו של שכר ועונש וכי הוא (גם) נוקם ונוטר חסר עכבות ורחמים וכך, על לשכתו לקרב אוהדים ולהרחיק שוטמים. לא דמוקרטי? אולי, אך יעיל ומשיל להלל. לעת הזו, צרכי מדינת ישראל דורשים ראש וראשון משילות ואילו הדמוקרטיה? חשובה ככל שהינה, היא חייבת לקבל ספסל משני לעת הזאת. הכלבים ונוברי הפגרים יצעקו? אז שיצעקו, השיירה תעבור ועם ישראל יחיה.
ביקורת הינה חיונית לכל ממשל תקין. מאידך, המדובר הוא בביקורת בונה המכוונת לשיפור הקיים. הביקורת המוטחת בידי אוכלי הפגרים הינה ביקורת הרסנית המכוונת בכוונת מכוון להרס ואדמה חרוכה ולכן עלינו לשרשה, הן במקרה זה והן במקרים נוספים בהם מעורבים "הכלבים מאררי הדמוקרטיה".
איננו יודעים לאשורו באם נתניהו נועץ באשתו לעיתים אם לאו. משרת ראש ממשלה ישראלי הינה משרתו של האדם אשר האחריות המוטלת על כתפיו הינה ללא השוואה ולכן הינו האדם הבודד ביותר במדינת ישראל. ניראה זה אך טיבעי כי ראש ממשלה בישראל יפרוק אשר על ליבו בחברת אדם אמין הקרוב אליו ביותר דהיינו, אשתו. כך נהגו כל ראשי הממשלות, מבן גוריון ועד נתניהו וניתן להבין את כולם.
מכל מקום אנו חייבים לחזור למוטו ברישא למאמר דהיינו, "היה חכם, לא רק צודק". והאמור הוא במראית העין.
גם ללא כל תלות בתקשורת העוינת האורבת לכל מעידה שלו, על נתניהו להרחיק את אשתו מכל צמתי ההחלטות, הגלויים והסמויים, באורח נחרץ. את אשר הוא שח לאישתו בארבע עינים בביתו, זה ענינו הפרטי והוא כמובן זכאי לכך. אך עליו לקבוע מסמרות-הרחקה באשר לשהותה של אשתו במשרד ראש הממשלה ובייחוד בלשכתו. באם קיימות בלשכה לשונות ארוכות המדווחות החוצה לשרה נתניהו באורח בילתי מבוקר, יש לפטרם לאלתר, ללא שהות וללא רחמים, הם מועלים באמון ומנזקים את עניני המדינה, כך יאה להם.
שרה נתניהו חייבת לעבור תקופת "צינון", הרחק מעניני המדינה עד לאחר הבחירות הבאות ואף מעבר לכך. טובת המדינה דורשת זאת. מצבו המיוחד של נתניהו הנתון למתקפה כוללת של "אוכלי הנבלות" חייב להדריכו להתנהל כך. אנו מאמינים כי שרה נתניהו תבין ותקבל, טיפשה היא איננה.
אהרון רול
amroll@sympatico.ca
http://www.global-report.com/aroll/
www.aaronroll.com