לידתו של בני הבכור, לפני כ- 21 שנים, הפכה אותי לראשונה לאם, ובמשך השנים הוא ושני ילדי הנוספים לימדו אותי את מלאכת ההורות המרתקת והמורכבת, שלעולם תמשך. אומרים שילד לא נולד עם ספר הוראות, ואני ארחיב ואומר שלא באות אתו גם ההוראות המנחות אותנו כיצד אנו צריכים להשתנות כהורים, לאורך שנות גדילתו. המחסור בהוראות כאלו בולט כל פעם מחדש, וכך גם עכשיו כשאני צופה בשינויים החלים בבני הבכור שמזה שנה וחצי משרת בצה"ל ורוב הזמן איננו בבית. השינויים בו דורשים ממני ללמד ולהתרגל לכך שבני הופך לגבר עצמאי שסולל את דרכו שלו ובסופו של דבר גם יעביר את מרכז חייו מחוץ לבית. נדמה שמכיון שתהליך זה נורמטיבי וצפוי הוא גם ברור ומובן ואפילו קל לבצוע. אני מגלה שלא כך הוא. עם התפתחות עצמאותו של בני, אני מוצאת את עצמי שואלת שאלות על תפקידי כאם לבן בוגר, בוחנת מחדש הנחות הוריות שהיו נכונות לילד ונער אבל לא לגבר שעומד מולי ואף מתמודדת עם המחשבה שיום אחד הוא וילדי הצעירים יותר לא יהיו חלק ממשק ביתי הקבוע. אני מוצאת עצמי נאלצת להסתגל לשלב חדש בחיי בו כל ההנחות המוכרות, הכללים ויחסי הילד- הורה, צריכים להשתנות ולהתאים עצמן לילדים שהופכים למבוגרים צעירים.
ברור לי שאני בתחילתו של שלב חדש במעגל החיים, שלב שנהוג לכנותו לרוב כ"קן המתרוקן". הספרות המקצועית רואה את תחילתו של שלב זה עם התגייסותו של הילד הבכור לצבא וסיומו ביציאת כל הילדים מהבית. גם שלב זה כמו כל שלב אחר במעגל החיים דורש שינוי והסתגלות מחודשת, עם המעבר אליו. אכן, כשהילדים יוצאים מהבית לדרכם העצמאית, זהו שלב נורמטיבי וצפוי במעגל החיים. יחד עם זה למרות שהוא צפוי מרגע היולדם, הוא יוצר שינויים במשפחה שמצריכים בחינה של הסוגיות העומדות עכשיו על הפרק והתאמה למצב החדש. לא מעט הורים נכנסים לשלב זה כשאין מחשבה מוקדמת על כך או איזה שהיא היערכות לקראתו, מכיון שהוא נראה רחוק מידי או מכיון שהם עסוקים וטרודים מידי בגידול הילדים, ניהול קריירה ושאר דברים האופייניים לעידן המודרני. אך, לא פעם נשארים הורים בשלב זה עם התהייה: "אז מה עכשיו ?"
אחד הכלים המתאימים להתמודדות עם שלב זה של החיים הוא האימון האישי, או כפי שהוא מוכר בשם קואצ'ינג. האימון האישי יכול למנף את המעבר לשלב זה של החיים שכן הוא עובד עם אוריינטציה לעתיד ועל קביעת מטרות ויעדים. בכך הוא הופך לכלי אטרקטיבי ויעיל היכול לסייע להורים להסתכל על עתידם בשלב זה ולהחליט איך הם רוצים לראות עצמם במציאות החדשה.
על מנת להגיע לעתיד המיטבי הרצוי, מתחיל האימון בדר"כ בקביעת חזון. החזון מאפשר להורים לפנטז מה הם רוצים להיות ולעשות שלא נעשה קודם. הורים מגיעים לשלב זה בדר"כ עם משאבים לא מבוטלים: פרנסה קבועה, פנאי גדל והולך, בריאות, נסיון חיים וכד' דבר ההופך את הזמן הזה לאידיאלי לקביעת חזון לחיים. זה יכול להיות הזמן המתאים להוציא מאמתחתם את כל החלומות שהושמו בצד בגלל מחוייבויות וטרדות החיים, או לפתח חזון חדש שייקל דווקא עכשיו להגשימו. מכיון שאימון אישי אינו מסתפק ברקימת חלום ללא עשייה, אלא בהעמדת תוכנית פעולה, ההורים שיבחרו באימון אישי יקבעו מטרות, יעדים ודרכי פעולה על מנת לראות את חלומם קורם עור וגידים.
עבודה אימונית כזו יעילה בהתייחסות שבה לאחת הסוגיות המרכזיות שעולה בשלב זה, והיא נהול הזמן שהתרוקן מהתפקידים שקשורים בילדים. לא תמיד מתמלא הזמן הפנוי בתכנים חדשים, מה שמעורר לעיתים חוסר שקט, שעמום או אפילו בדידות. לא בכדי מכנה הספרות שלב זה גם כגיל הההתבגרות השניה. כמו המתבגרים הצעירים, גם ההורים בשלב זה עומדים בפני צומת דרכים בה הם צריכים לרכוש זהות הורית שונה ממה שהורגלו אליה עד כה ותפקידים חדשים המתאימים לשלב אליו הגיעו.
אכן, אין ספק שאימון בשלב זה כורך בתוכו גם עבודה על שינוי התפקיד ההורי בשלב בו הילדים בוגרים ועצמאיים וחלקם אפילו חיים כבר מחוץ לבית. אין ספק שהתעקשות על הכללים הישנים שהכתיבו את החיים יעמידו קשיים בתוך המשפחה ונבון יותר למצוא כללים המתאימים למציאות החדשה. כיצד נעשות החלטות במשפחה, מי מנהל את החיים במשק הבית, מי עושה מה בבית ומחוצה לו, מה האחריות של כל אחד מחברי המשפחה על חייו, איך צריכה להיות התקשורת עכשיו בין קבוצת מבוגרים ועוד, הם החלטות חדשות שבבסיסן צריך להיעשות שינוי בתפיסת התפקיד ההורי לגבי ילדים בוגרים. לא תמיד קל להורים לשנות פרדיגמות ישנות לגבי מקומם המכריע והמעורב בחיי הילדים ואחריותם על חייהם לכאלו התופסות יותר תפקיד של צופה, תומך ומסייע רק בשעת הצורך. האימון, כמאתגר פרדיגמות קיימות, יכול להיות אפקטיבי ביותר מבחינת מעבר לתפקידים ההוריים החדשים, מה שיאפשר הורות חדשה הנהנית מהיתרונות שבאים אתה.
אימון יכול להיות יעיל גם בשינוי החשיבה והתפיסה לגבי שלב זה של החיים. הגישה הקוגניטבית מצביעה על כך שהמחשבה היא הבסיס לרגשות ולמחשבות שלנו. שאנחנו חושבים חיובי, אנו חשים טוב ומתנהגים באופן שמקדם אותנו בחיים. כך גם באופן הפוך, כשאנחנו חושבים שלילי, נחוש ברע ונעמיד מחסומים שונים בדרכינו אל המקום הרצוי לנו.
היבט זה בא לידי ביטוי גם בהסתכלות על הקן המשנה את צורתו. כשהורה מתמקד בהתרוקנות הקן, ובפרידה מהמבנה המוכר של משפחה, מן הסתם יעלו תחושות פחות נעימות כמו כאב או עצב. יתכן שכתוצאה מכך, יבואו לידי ביטוי התנהגויות שמשרתות פחות טוב את ההורה. ייתכנו התנהגויות שקשורות בוורקוהוליזם, נסיון לשלוט מרחוק בילדים הבוגרים, והתנהגויות שונות אחרות שגורמות לחוסר נחת בקרב ההורים וילדיהם. באימון אנו רוצים למצוא התייחסות שונה, תפיסה חדשה לשלב הזה שבאה ממקום חיובי ואוהד. התייחסות שבאה ממקום אמיתי, ממקום בו יכול ההורה להאמין. הורה שמדקלם אמירות מקובלות של "זה הזמן שלי להתפתח ולעשות לעצמי" עוד לא בהכרח עשה את השינוי המדובר. ההורה שאכן רואה זאת כאמת שלו, רואה בזה חלק מההוויה החדשה שלו, ישקיע ויעשה לעצמו ולא יסתפק בדבורים בעלמא. כשהתפיסה באה ממקום אמיתי היא תביא אתה תחושות טובות ועשייה שאכן תשרת את ההורה במבנה החדש של המשפחה.
לסיכום, האימון ככלי זמין, קצר טווח, יעיל וממוקד יכול להועיל גם להורים שילדיהם