פרשת במדבר: הנביא הושע מנחה לחיי ערך ומוסר

פרשת במדבר: הנביא הושע מנחה לחיי ערך ומוסר / מוטי לקסמן, תשס"ט

פרשת השבוע, פרשת "במדבר" פותחת את הלימוד בחומש במדבר. חומש במדבר קרוי גם בשם חומש הפקודים (באנגלית Numbers). שם זה מציין את המפקד שבו נפתח החומש. עם-זאת, ייתכן מאוד שהכינוי "פקודים" קשור גם לכך שהשורש פק"ד נפוץ מאוד בחומש במדבר [1].

הפעם נשנה ממנהגנו ונתחיל בדיון בהפטרה הקשורה לפרשת השבוע, הושע ב, א–כב [2]. לאחר דיון זה נחזור גם לפרשת השבוע.

ההפטרה נפתחת בפסוק: "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי" [3].

את פרשנותו לפסוק זה פותח רש"י בשאלה: "מה ענין פורענות ונחמה סמוכין בדבור אחד" [4].

איזו פורענות נרמזת בפסוק א, שיכולה להבהיר את תמיהת רש"י?

ובכן, רש"י מתייחס לפרק א ובמיוחד לפסוק החותם אותו, בו נאמר: "וַיֹּאמֶר קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם" [5].

רש"י שואל ואף משיב על בסיס מסכת פסחים שם נאמר: "כיון שידע [הנביא הושע] שחטא, עמד לבקש רחמים על עצמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך - בקש רחמים על ישראל, שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך. עמד ובקש רחמים ובטל גזירה, והתחיל לברכן" [6].

נבהיר, בדברי הנביא הושע בפרק א מסופר על כך שאלוהים מנחה אותו לשאת "אֵשֶׁת זְנוּנִים" ולהוליד ממנה בנים ובנות כדימוי לחטאים של בני ישראל: "כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי ה'". שמות הנולדים מ"גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם", הלא היא "אֵשֶׁת זְנוּנִים" שהושע נשא, הם: "יִזְרְעֶאל" [7], "לֹא רֻחָמָה" [8] ו"לֹא עַמִּי" [9].

גם בהפטרה, הנדונה בזה, אנו מוצאים תיאור של סבל, צרות ומרורים שבני ישראל נשאו בשל החטאים [10].

נשאלת השאלה, האם לחטא אין כפרה ותשובה? ואם יש האם אין לשנות את הנבואה?

אכן, רד"ק גם מצודת דוד לא רואים בפסוק הראשון קושי אלא תיאור המצב לאחר שיבת בני ישראל לדרכי ה' [11].

לכן, נראה לנו שתמיהה על הצירוף אינה במקומה [12], להיפך צריך לחזק את הגישה שאינה הופכת סטייה או חטא לאות קין בלתי-מחיק לנצח [13].

בצד ענישה צריכה להיות גם תקווה.

יותר מכך, בדברי הושע אנו מוצאים היפוך מלא: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה'" [14]. ההיפוך הינו קודם-כל באירושים המבוססים על "בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים גם בֶּאֱמוּנָה" בניגוד לקשר עם זונה.

האירושין המתוארים כאן אף משנים את הנוסח הרגיל של נישואין במקרא בביטוי "וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת" העלמה, העלמה נלקחת. בא הושע ואומר: לא עוד לקיחת אישה אלא תהליך של אירושין ולכן "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי" [15].

נוסח חשוב גם היום לכל הזוגות, האיש אינו בעל. אין לאיש בעלות על האישה, כל אישה צריכה לזכור "תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי" וכל איש צריך בהבנה ובאהבה לאמץ זאת!!!

ומהו המקום או האתר להיפוך חטא וזנות להליכה בדרכי המוסר והערך האנושי?

כאן אנו חוזרים לפרשת השבוע, ליתר דיוק לקשר נוסף של ההפטרה לפרשת השבוע, פרשת במדבר: "לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ" [16].

דווקא למדבר, כי אין כמו המדבר בו יכול אדם להתבודד, להינתק מכל קשר. אבל, מכיוון שאי-אפשר לחיות לאורך זמן במדבר לבד. לכן, רק אנשים שמשתפים פעולה יכולים לנהל חיים במדבר.

מצד אחד יכול אדם להינתק ולהיות עם הרהוריו, מחשבותיו, ספקותיו והחלטותיו. מצד שני אם אין מערכת תרבותית משותפת ומחייבת אין סיכוי לקיום אנושי במדבר.

ועוד היבט מדברי: במדבר, לפני המצאת הדירה והמכונית הממוזגות, במדבר, בנדודי בני ישראל כולם גרו באהלים. משה ואהרון חשו וסבלו מהקור מהחום וגם מהרוח כמו כל אחד אחר, כמו כל איש, אישה וטף. גם משכן אלוהים היה אוהל, אוהל מועד. וחשוב לזכור דבר נוסף, במדבר קשה מאוד לשמור על מסיכות חומריות או רוחניות, הבדלי החום והקור, האבק והרוח מבקיעים מהר מאוד כל מסיכה.

מכאן, המדבר הוא מקום המאפשר מפגש אנושי ישיר, כן ושויוני.

האם יש אתר מתאים יותר מהמדבר לחזרה כנה ואמיתית לערכי מוסר ואדם [17]?

והאם יש תקווה טובה יותר מכך כדי לפתוח את הלימוד בחומש במדבר?

הארות ומראה מקום

[1] השורש פק"ד מופיע בכל המקרא 384 פעמים, 108 פעמים הוא מופיע בחומש במדבר!

[2] הפטרה כוללת פסוקים מספרי הנביאים שנקראים בבתי הכנסת בתפילת שחרית בשבת ומועדי ישראל. ההפטרה הנקראת יש לה קשר כלשהוא לפרשת השבוע.

[3] הושע ב, א. הביטויים "מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וגם "לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר" מייצגים קשר תכני לפרשת השבוע.

[4] רש"י להושע ב, א.

[5] הושע א, ט.

[6] בבלי,  פסחים פז, ב.

[7] "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל כִּי עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְשָׁבַרְתִּי אֶת קֶשֶׁת יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל" (הושע א, ד–ה).

[8] "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בַּת וַיֹּאמֶר לוֹ קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם. וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֲרַחֵם וְהוֹשַׁעְתִּים בַּה' אֱלֹהֵיהֶם וְלֹא אוֹשִׁיעֵם בְּקֶשֶׁת וּבְחֶרֶב וּבְמִלְחָמָה בְּסוּסִים וּבְפָרָשִׁים" (שם, ו–ז).

[9] "וַיֹּאמֶר קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם" (שם, ט).

[10] הושע ב, ה–טו.

[11] "אף על פי שעתה קרואים לא עמי עוד יבא זמן שיהיה מספר בני ישראל כחול אשר לא ימד ולא יספר" (רד"ק להושע ב, א); "בזמן הגאולה יהיו מספר בני ישראל כחול הים אשר אי-אפשר למדוד אותם ולספרם" (מצודת דוד לשם).

[12] המידה מסוימת זה מזכיר את הנביא יונה ש"כועס" על כך שה' נסוג מתכניתו להרוס את נינווה לאחר שהם חזרו לדרך טובה.

[13] אין כוונת הכתוב לומר שחוטא אינו בר ענישה. להיפך, אבל גם עונש הוא קצוב, ולאחר זאת, אם-אכן יש חרטה ושיבה מלאה לערכים ומוסר, אין יותר אות קין.

[14] הושע ב, כא–כב.

[15] שם, יח.

[16] שם, טז.

[17] היבט זה נדון בהרחבה במאמר: פרשת במדבר: מדבר כסדנת צמיחה [http://www.notes.co.il/moti/44524.asp].