נפל לבור

15 פברואר 2011

נפל לבור

יהיו שיתמהו מדוע זה שומר כותב טורים אלו על שתיקה באשר למתרחש במצרים השכנה בימים אלו.  הסיבה הינה מובנת.  כל הערכה ובוודאי קביעה לכל כיוון באשר למתרחש בארץ הנילוס ובאשר להשפעת מאורעות ההפיכה המצרית עלינו, קרוב לוודאי שתהיה שגויה.  המצב בגבולנו הדרומי כה נזיל, כה מסוכסך, כה פוסח על סעיפים רבים, עד כי הערכה שגויה הינה קרוב לוודאי הכרח המציאות.  יודעים אנו אך דבר אחד לבטח.  השינוי השלטוני במצרים אינו מבשר טובות לישראל בטווח הבינוני (שנתיים ואילך) וניראה כי קיים בידנו חלון הזדמנויות בן כשנתיים להכין עצמנו לימי הסגריר אשר כניראה עומדים לפיתחנו מדרום.  אין בכך וודאות מוחלטת אך בוודאות נחרצת עלינו כתמיד להיכון לגרוע ביותר בבחינת "הרוצה בשלום, ייכון למלחמה".

אך קיים סרח עודף אשר קשור משהו בארועי ההפיכה במצרים והאמור הוא באשר למוכנותנו להם.  המדובר הוא ברעידת האדמה שעבר צה"ל עקב "פרשת גלנט" או שמוטב כבר כי נכנה אותה "פרשת אשכנזי".

שובנו לנושא גלנט עלול להראות כהצמדות לקרנות המזבח ולא היא.  פרשת גלנט ואי מינויו לרמטכ"לות צה"ל מעידה על הרקב העמוק אשר פשר בשורות הקצונה הבכירה הצה"לית, פרשה זו מעידה על החיבור המושחת בין פוליטיקה לצה"ל ובכך, מאיימת על מרקם האירגון אשר קיומנו כולנו תלוי בו.  פרשת אי מינוי גלנט לרמטכ"ל חייב לשוב ולרדוף אותנו, אנו חייבים לחקרו עד תומו ולהסיק את המסקנות המתבקשות כי בנפשנו הוא.

והקדמה קצרה. אנו כאן בדעה כי "ניזקו (של אהוד ברק) רב על תועלתו".  זה הינו גם שם מאמר שפירסמנו בחודש יוני 2010 המפגיע בקובעי המדיניות לשקול להעביר את אהוד ברק מתפקידו (הקישור למאמר בסיפא).  אך גם שם המאמר דאז מרמז כי אהוד ברק אינו שחור משחור ויש בצידו גם נקודות אור ולכן, עלינו להיות הוגנים.  אי הנחת ממנו אל לו לטשטש שיקולנו, האיש עשה טעויות רבות אך בצד כשלונות קיימים בידיו גם השגים רבים והפרשה האחרונה, "פרשת אשכנזי" הינה תערובת של התנהלות נכונה בצד שגיאות חמורות.

הכל יודעים כי אשכנזי פעל נגד מינויו של גלנט לרמטכ"ל אך התשובה לשאלה מדוע כה התנגד לו נותרה (עדיין) עלומה.  לכאורה אין תשובה לכך, לא מפי אשכנזי וגם לא מגלנט אך התשובה הינה ממש לנגד עינינו.  משך למעלה משנה שגבי אשכנזי ניפגש וממתיק סוד באורח סדיר, מדי שבוע בשבוע עם נשיא המדינה שימון פרס אשר ממשיך לבחוש בפוליטיקה משל יצחק רבין ז"ל עדיין חי וקיים ויש לחתור תחתיו באורח "בילתי נילאה" כקדם.  סביר להניח כי בפגישותיהם השבועיות של השנים לא דנו הללו "רק" ב"חיי המין של הדבורים".

כפי שנתפרו תיקים נגד אלו מהפוליטיקאים הפועלים נגד החונטה השלטת על מדינת ישראל, האוחזת כגרורות סרטניות בכל מערכות התקשורת, האקדמיה, הפרקליטות ובית המשפט העליון כך גם ניתפר התיק כנגד יואב גלנט.  גלנט היה לצנינים בעיני המערכת התקשורתית והמשפטית הנוטה חדות לנישה השמאלנית קיצונית משום שניתפס כימני, לוחמני, קצין קרבי, קצין מנצח, שאינו עושה הנחות לאיש ודבר בחתירתו להשגת המטרה אליה הוכוון על ידי הדרגים מעליו ורחמנא ליצלן, על ידי הדרגים המדיניים.  וכך, אסור היה לו לגלנט לזכות ברמטכ"לות.  המערכת הסרטנית, הרעילה עשתה כל שלאל ידה כי רמטכ"ל נוח, צייתן למערכת הפוליטית התת-קרקעית, רצוי שמאלני, הוא שימונה ואכן כידוע, מזימתה צלחה בידה להלל.

שימון פרס, בניגוד גמור למהלכי הממשלה הניבחרת, המתואם הדוקות עם ממשל ארה"ב והאיחוד האירופי, אשר ממשלת ישראל אינה כוס התה שלהם והפועלים ללא לאות להפילה ולהחליפה בממשלת שמאל נוחה, מתרפסת וותרנית, הוא שתאם (נו, לכאורה כמובן), יחדיו עם אשכנזי את "עסק הביש" שהפך ל"פרשת הרפז" שהפך ל"פרשת גלנט" וכעת נחת בחקנו כ"פרשת אשכנזי".

ניבצר משימון פרס, אשר זיקנתו מביישת אנושות את בחרותו, להשיג כי "הממזרים שינו את חוקי המשחק ושכחו לספר לו", הוא בשלו.  "ענת קם" אינה בלעדית לצד השמאלני של המפה הפוליטית ישנן גם כמותה גם בצד הימני ובעידן תיקשורת ההמונים והאינטרנט אין אפשרות יותר להצפין "חתרנות בילתי נילאית", הכל בסופו של יום יחשף לעין השמש המחטאת ובזמן אמת.

ביוזמתם של גורמי חוץ חוסיין-אובמים ובהנחייתו של שימון פרס נחרש רעיון הפלת הממשלה באורח אנטי-דמוקרטי.  וכך זומנה ציפק'ה שפיצר לפגישות תאום עם מזכירת המדינה קלינטון והביעה נכונותה להשתתף בקשר (השתלחותה האווילית והנילעגת, כתקליט שרוט ומקולקל של השפיצר בממשלה ונתניהו היא המלמדת).  אהוד ברק אשר זומן (שלש פעמים) לאותה המטרה לארה"ב סרב לכך (וזאת לזכותו) ולכן סר חינו במסדרונות השלטון האמריקני שאף טרח להצהיר על כך (כידוע, זומנו ראשי המהפכנים המצרים לפגישות תאום אחרונות בבית הלבן באותו לוח זמנים לערך).  ברי הוא כי התזמון של קשירת הקשר להפיכה המצרית (והתוניסאית, והלבנונית, והתימנית, והאלג'יראית—דהיינו, כלל העולם האיסלמי הסוני) וחרישת הקשר כנגד מדינת ישראל ארעו בתזמון מדוייק ובאותו לוח הזמנים מקורב דהיינו, משך מחציתה השניה של שנת 2010 ורובם ככולם נחרשו בבית הלבן, מחלקת המדינה ושרות הביון שלו, ובידיעה כללית ובהסכמה שבשתיקה של מספר "תומכים שוטים" ממדינות אירופה.

יסיק הקורא מסקנותיו באשר להתעלמות חוסיין אובמה מהפגנות העם האיראני כנגד משטר האייטולות באיראן בקיץ 2010 וחורף 2011 .  ומנגד, דרישתו הנימרצת, החצופה והניבזית לסילוקו של מובראק לאלתר.  אין המדובר לכן אך בצביעות, אפשר שאנו צופים באחדות רדיקלית איסלמית, אנטי-סונית בין-יבשתית המכוונת לחזק את אינטרסי הנפט של ארה"ב על חשבון כלל העולם המערבי ובסופו של יום גם על חשבון ארה"ב עצמה.

וכאן, אצלנו בבית עשו משתפי הפעולה עם הבית הלבן (מעל ראשי ממשלת ישראל וניבחרינו כמובן) את שהוטל עליהם לעשות.  ניראה כי במשרד ראש הממשלה חשו בכך וכך התרבו הדיווחים לפני כארבעה חודשים על התקררות יחסים חריפה ונתק מוחלט בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין שימון פרס.

אהוד ברק היפיל לבור שאחרים כרו לו את חורשי רעתו, פעמיים.  הפעם הראשונה כבר ידועה לכולנו.  אהוד ברק טירפד את המזימה לסלקו בבושת פנים מראשות מפלגת העבודה תוך שמהלך זה אמור היה בד-בבד לרסק את הקואליציה בראשות בנימין נתניהו, להוביל לבחירות חדשות ולהעלות ממשלת שמאל (עבודה, קדימה, מרץ, ערבים) לשלטון ובכך לרצות את חוסיין אובמה ואלמנטים מהאיחוד האירופי.  שיקולי טובת מדינת ישראל לא ממש עמדו לנגד עיני הקושרים.  בתגובה (ויש לציין כי מטעמים אישיים גרידא), אהוד ברק פרק את מפלגת העבודה, הקים את מפלגת (סיעה?) "עצמאות" ובכך טרף את קלפי הקושרים, חיזק למעשה את מרקם הקואליציה שבשילטון והיפיל הקושרים לבור שהם עצמם כרו לו.  כמובן שהביקורת או השבחים למהלכו זה הנם בעיני המתבונן.

והנה אנו באים ל"בור" השני הלא הוא "פרשת אשכנזי".  ההוראה משימון היתה לסלק את גלנט מהדרך והמבצע, אשכנזי, עקב אחריה בנאמנות וכלשונה (וודאי כי לא יאותר כל דבר כתוב בנושא).  אשכנזי, אשר מצא צידוק מלא לכאורה בשיתוף הפעולה עם נבזויות שימון פרס, עקב משטמתו לאהוד ברק, בפירוש ובכוונת מכוון כרה בור ליואב גלנט, ניבחרו לרמטכ"לות של ברק, להפילו כך שלא תהיה לו תקומה והכתם שידבק בו יכפישו ויפסלו מהיות ראוי למשרה הרמה. 

לצורך זה נחרשה "פרשת הרפז" על ידי החוג הסובב את אשכנזי.  מבקר המדינה וודאי ימצא את אשכנזי נקי ממעורבות פעילה בפרשת הרפז אך מבקר המדינה אינו משטרה או משרד לחקירות, הלה אינו יכל לעקוב ולוודא הנחיות עלומות בעל פה או שהינן מוכמנות להלל.  כל החוטים הנסיבתים מובילים, למצער-בעקיפין לרמטכ"ל אשכנזי.

תוכנית ההכפשה, "פרשת הרפז" היתה תוכנית א'.  משזו ניכשלה וגלנט נימצא נקי ממנה לחלוטין, הופעלה תוכנית ב' והיא "פרשת גלנט" או "פרשת קרקעות גלנט".

לצורך זה הועלה מהאוב עיתונאי חושף פרשת קרקעות המושב של גלנט הלא הוא קרקובסקי ממעריב.  הלה, שלא בטובתו ובוודאי שחפר והעלה ממצאיו בתום לב ורצון כנה להציג סיפור כהילכתו, הפך "לאידיוט מועיל" בידי גורמים חזקים ממנו.  בעיתוי מדוייק לתפארת, מיד כשכשלה "פרשת הרפז" ושבועות מעטים לפני כניסתו לתוקף של מינוי יואב גלנט לרמטכ"ל, נחשפה "פרשת קרקעות גלנט", בתזמון מעורר השתאות, בכל עיתוני ישראל ותחנות הטלביזיה שלה (והוא המעיד על האירגון המדוקדק של הנבז).  אנו לא נעסוק כאן בצד המוסרי של הפרשה, דיינו כי רבים וביניהם השופט טירקל ופרופ' אסא כשר (מחבר "הקוד האתי של צה"ל") שאין להאשימם בצדיה, המהווים יותר מאשר אורים ותומים בצד זה של הנושא, כבר אמרו דברם וגינו בנחרצות את תוקפיו של גלנט מההבט המוסרי והמעשי.  עניננו כאן הוא בתפירת התיק הניבזית שנעשתה ליואב גלנט, הנזק העצום לצה"ל ומדינת ישראל, ואלו הנכלולים והחלולים המעורבים בכך.

במערכה זו תיפקד אחד ח"כ מיכאל איתן כ"מטורלל המועד התורן" בכנותו את יואב גלנט "מפיונר".  המבולבל-איתן לא הישיג כי המפיונר כלל אינו נימצא מתחת לפנס אלא הרחק ממנו בחשכה הסמיכה.  בנושא זה תיפקד לכאורה שימון פרס אשר ניזקו רב מונים רבים על תועלתו (מאז שנות דור), כ"קאפו-די-טוטי-קאפו" דהיינו ראש וראשון ל"קוזה נוסטרה" הישראלית.  וכמה נילעג, אשכנזי הרמטכ"ל הוא אחד מ"חייליו".

דן מרגלית ודר' רונן ברגמן שני אושיות תחקירים ועיתונאות הוגנת, חסרת צדיות ופניות, פירסמו את ספרם "הבור" בו הינם מושיטים אצבע מאשימה כנגד אשכנזי (הם גם לא חסכו שיבטם מאהוד ברק).  מעניין לעקוב אחר "הביקורת" התקשורתית על ממצאי הספר המסתכמת בהטחת רפש כנגד המחברים על כך שכיוונו הוצאת הספר בתיזמון המנזק את הרמטכ"ל הפורש אשכנזי וזאת משיקולי הפצת הספר, שיקולים מסחרים.  מעניין, אנו לתומנו חשבנו כי כל המלעיזים, מהתקשורת השוטמת, ממהרים ברגיל לפרסם ממצאיהם לשם שמים בלבד ורייטינג הינה "מילה גסה" עבורם.  כמובן שמיד השתלחו "כלבי-הדמוקרטיה" אישית גם בשליחים מרגלית וברגמן בעוד שלא היו מסוגלים ולו בשמץ לסתור את ממצאי העיתונאים החוקרים.

מהירות הפירסום של הספר מובנת כמובן, אך אנו מצידנו נעיר כי פרטים רבים מדי חסרים באותו ספר ואנו כאן מנסים להשלים הרקע להתרחשויות החסרות שם מפאת מחסור מובן בעובדות מוצקות.  ואכן, את אשר מנועים עיתונאים מקצועים  מלפרסם הרי הבמה פרושה לרווחה בפני מחבר מאמרי הדעה.

נמשיך.  אשכנזי ומספר שותפי סוד (כניראה הפצ"ר מנדלבליט והתתרן הבילתי נילאה "מלהבות חביבה" אבי בניהו דובר צה"ל), שוב, לכאורה בהנחיית "הבילתי נילאה" שימון פרס, עמלו משך שנת 2010 על חיבור מסמך מכונן, מוטב כי ניקרא לכך מחטף שילטוני, לתיקון חוק צה"ל המנתק את הצבא מפיקוח המדינאים והממשלה והופכו למעשה לגוף עצמאי, חונטאי אשר כפיפותו לדרג המדיני הינה אקראית בלבד.

מי שימצא כאן דמיון בין המחטף השילטוני שערך אהרון ברק בנוסך "הכל שפיט" אשר ניכס את השילטון במדינת ישראל לידי חונטה אג'נדתית שמאלנית קיצונית, וודאי שלא יטעה, הדמיון מדהים.  אין כלל ספק כי המתח והדם הרע הזורמים בין אשכנזי ולברק נישענים על התנגדותו הנחרצת ובצדק מוחלט של אהוד ברק לניסיונות המחטף השילטוני של האדונים שימון-את-אשכנזי.

כוונות אלו הינן כה חמורות עד כי במדה ויתממשו, הרי המדובר הוא בסופו של יום בחיסול מדינת ישראל כמדינת העם היהודי והפיכתה ל"מדינת כל אזרחיה" הפלשתינים.  אפשר כי חלקם של שותפי הסוד (ואין הכוונה לאשכנזי עצמו) מכוונים בדיוק למטרה זו.  מזלנו (ותקוותנו) כי לא היה הסיפק בידי אשכנזי וחבורתו להשלים זממם.

כעת מחזיר אהוד ברק מלחמה שערה לאחר שספג ביקורת מוצדקת, שהרי יכל היה לנתב הארועים טוב יותר, אך ספג גם הכפשות ניבזיות ומגמתיות מוטות אג'נדה אנטי ממשלתית ברורה.  אפשר גם כי חומרים מסוימים סופקו למרגלית וברגמן מלשכתו של אהוד ברק ובמדה וימצא, ואנו סמוכים ובטוחים כי כך ימצא, שהנאמר בספר "הבור", אשר יגובה באורח חלקי או מלא בידי דו"ח מבקר המדינה הנירקם בימים אלו אודות פרשות הרפז-גלנט, הינו אמין ברובו המכריע, הרי שאין להאשים את אהוד ברק בפעולה שאינה תקינה אלא נהפוך הוא.  אמנם איננו שלמים עם הדרך (הדלפות לתקשורת) אך מפאת שאיננו מודעים לאילוצים והמניעים השונים הרי שנחשה לעת הזאת.   אהוד ברק שוב הפיל ל"בור" של מרגלית וברגמן את מבקשי נפשו, והפעם הללו הם חבורת אשכנזי, מנדבליט ובניהו. אכן, באורח מעט כוחני וחסר אלגנטיות, אך קשה לבוא אליו היום בטענות בפרשה זו לאור הידוע עד כה.

למרות הנסיבות החמורות, הניבזיות והשערוריתיות האופפות את מינויו של הרמטכ"ל החדש בני גנץ, הרי שהוא עצמו אינו מעורב בבכל הסחי ואין לקשרו לביב השופכין, זה הינו "הבור" שניפער לנגד עינינו בפרשה זו.

גם אם בני גנץ אינו כיואב גלנט, הרי שעדיין הינו ראוי בהחלט לשמש כרמטכ"ל צה"ל ועלינו להעניק לו את כל האמון והתמיכה האפשרית.  הצלחתו של רא"ל בני גנץ הינה הצלחתנו כולנו.  לוואי וישכיל לרחק באופן מנדטורי ונחרץ, ללא פשרות מעיסוק בפוליטיקה, תחום אשר בו ניכשל כה אומללות קודמו בתפקיד.

ובאשר לאלוף יואב גלנט.  מדינת ישראל, אנו כולנו, חייבים לו רבות על שרותו ותרומתו לכולנו ועל שאנו הפננו גבנו אליו, אנו מעלנו באמונו ברגעיו הקשים.  עלינו לדאוג כי נשלם את חובנו הלאומי ברוחב לב ובהכרת תודה של אמת ליואב גלנט בכל אשר יפנה בעתיד.

סימוכין:

http://www.global-report.com/aroll/a343364-%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%9C%D7%97%D7%9D

http://www.global-report.com/aroll/a343362-%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7-%D7%A2%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9D

http://www.global-report.com/aroll/a343281-%D7%A0%D7%99%D7%96%D7%A7%D7%95-%D7%A8%D7%91-%D7%A2%D7%9C-%D7%AA%D7%95%D7%A2%D7%9C%D7%AA%D7%95

אהרון רול