באחת הנסיעות שלי לת"א, נסעתי באוטובוס למקום הלימודים שלי ברחוב הירקון ובזמן ההמתנה לקו 10 שיקח אותי דרומה הבטתי בכרזת פרסומת שהיתה בתחנה. אינני זוכרת בדיוק על מה היתה הפרסומת וזה גם לא משנה, אבל אני זוכרת שנעמדתי קרוב לפוסטר וראיתי שהוא מורכב מהרבה נקודות קטנטנות של צבע ורק כשמתרחקים מעט רואים את התמונה הכוללת.
שמתי לב שהשפתיים של הבחורה המצולמת בכרזה היו מנוקדות בצבעים של אדום, צהוב וקצת לבן. בעיניים שלה היו נקודות קטנות של פיקסלים שחורים, צהובים, אדומים ולבנים.
כל ס"מ וס"מ בכרזה היה מנוקד בהמון נקודות שיצרו את המראה הכללי והצבעוני של הסך הכל.
בעודי בוחנת בהשתאות את נקודות הצבע הקטנות במיקרו תוך שינוי המיקוד והתבוננות בכרזה במאקרו עלתה במוחי מחשבה.
גם החיים שלנו דומים במידה מסוימת לכרזה בתחנת האוטובוס.
את הכרזה הזאת אנחנו מעצבים בעצמנו, מתכננים אותה ומדפיסים אותה במדפסת של חיינו.
מדי יום אנחנו מוסיפים לה עוד קטע ועוד נקודות ורק ביום האחרון של חיינו לפני שאנחנו מתים אנחנו משלימים את תמונת חיינו לחלוטין.
משלבים נקודה אחרונה בעוזבנו את הגוף, עוברים לעולם האמת ומשאירים את התמונה לדורות הבאים.
השאלה היא איזה כרזה אנחנו משאירים אחרינו?
האם אנחנו משאירים כרזה מאורגנת עם חזון, מטרה מוגדרת וסדר או בליל של צבעים וצורות שנזרקו בכאוס על הנייר?
האם הגוונים השולטים הם גוונים עצובים, קודרים או שמחים ועליזים?
מה התמונה שלנו משדרת, האם שמחת חיים ועליזות או קדרות ועומס רגשי.
אך יותר מזה, עלתה במוחי מחשבה נוספת. החיים שלנו מורכבים ממיליוני פרטים זעירים, קטנים ולכאורה חסרי משמעות, כמו מיליוני הנקודות האקראיות לכאורה המפוזרות על הכרזה.
כל מעשה שלנו, כל מחשבה, כל מילה ומשפט מוסיפים נקודות נוספות למכלול החיים שלנו.
"החיים" הם לא משהו שגדול מאיתנו, החיים הם הדברים השגרתיים, השניות שחולפות לנו מבעד לידיים, אוסף ההרגלים שלנו, האוטומטים שלנו שאפילו לא טרחנו לחשוב האם הם בכלל מועילים לנו או שהם מזיקים לנו פעם אחר פעם.
החיים הם התבניות וההרגלים שאנחנו נאחזים בהם ונאחזים בשגרה כמו טובע הנאחז בקרש צף כשהוא לא מוכן להושיט יד למחלצים שהגיעו עם סירת הצלה לעזור לו להגיע לחוף מבטחים.
החיים הם הכביסה שאנחנו מכבסים, תולים, מקפלים ושמים בארון. מה היחס שלנו לכביסה הזאת, האם אנחנו רואים אותה כמטלה או שאנחנו שמחים שיש לנו בכלל למי לכבס?
כנ"ל לגבי כל עניין שיש לנו בחיים קטן כגדול. החיים מורכבים מהפרטים הכי הכי קטנים וגם פרוייקט גדול כמו טיול סביב העולם גם מורכב מהמוני פרטים קטנים, מיומיום ןשגרה.
אני רוצה לשאול אתכם:
- מי מתכנן איך תראה הכרזה של חייכם? האם אתם הם אלו שמחליטים איך היא תראה או שאתם נותנים לאחרים להכתיב עבורכם איך היא צריכה להיראות?
- מי מוסיף את נקודות הצבע בפועל? האם אתם אלו שמדפיסים בכל יום חלק מהנקודות הללו, או שאתם נותנים את הכוח לאחרים לעשות זאת במקומכם?
- איזה צבעים שולטים בה? שמחים או עצובים?
אם אתם אלו שלוקחים אחריות על החיים שלכם ומנהלים את חייכם במקום שהחיים ינהלו אתכם הרי שהרווחתם בענק.
ואם אתם מתנהלים אחרי החיים או שאנשים אחרים מנהלים אתכם ומפעילים אתכם בגלל הציפיות שלהם, הדרישות והקריזות שלהם, הרי שניתן לשנות זאת משניה זו ממש.
תאמינו לי שאני לא מוכרת לכם שטויות – זה אפשרי!!!
עשיתי זאת בעצמי ואני מלמדת אחרים לעשות זאת בקלות, בזמן קצר ובהצלחה גדולה.
צילה שנהר - יועצת זוגית, אישית ומגשרת.
ייעוץ בצפון וכן בכל הארץ ובחו"ל באמצעות הסקייפ.
תוך זמן קצר ובכלים מוכחים ובדוקים אעזור לך להגיע לשקט נפשי, זוגיות טובה וחיים טובים.
050-6402526
פגישה ראשונה ללא התחייבות.
יעוץ זוגי ואישי