נישואין הן כבר מזמן לא ברית שתקפה "עד שהמוות יפריד בינינו". הסטטיסטיקות מלמדות על עלייה מתמדת בשיעור הזוגות שמתגרשים, ולכן זוגות רבים נכנסים ל"מוסד הנישואין" בראייה מפוכחת וריאלית. אחד הסממנים הבולטים לכך הוא העלייה במספר הזוגות שעורכים הסכם ממון לפני נישואין.
חשיבותו של הסכם הממון
חוק יחסי ממון קובע שכל הרכוש שצברו בני הזוג במהלך נישואיהם או במהלך חייהם המשותפים כידועים בציבור הוא רכוש משותף. במקרה של גירושין / פרידה, רכוש זה יתחלק באופן שווה בין השניים, גם אם הוא רשום על שם בן זוג אחד. עריכת הסכם ממון לפני נישואין מבטיחה שהרכוש יתחלק כראות עיניכם, ולא בהכרח לפי הוראות החוק.
הסכם ממון לפני נישואין צריך להיות מאושר בבית משפט, בבית דין דתי, בפני עורך דין או בפני נוטריון. בהסכם זה נכללים מחויבויותיהם ההדדיות של בני הזוג, לרבות הזכויות והחובות לגבי הילדים והמזונות. בניגוד אליו, הסכם לחיים משותפים שנחתם בין ידועים בציבור, לא טעון אישור בית משפט.
הסכם ממון לפני נישואין ראשונים
נהוג לחשוב שזוגות צעירים, שזו הפעם הראשונה ששניהם נישאים, לא זקוקים להסכם ממון לפני נישואין, שכן הם טרם צברו ממון. יש בכך מן ההיגיון, אולם אין זה אומר שזוגות ללא רכוש וממון לא זקוקים להסכם ממון. מטרתו של הסכם הממון הוא להחליט על האופן שבו בני הזוג יתגרשו דווקא ממקום של אהבה וכבוד זה לזה. אכן, הסכם ממון יכול להעיב על התפיסה הרומנטית שיש לבני זוג הנישאים לראשונה, אך כשהוא מגיע מתוך מקום של כבוד הדדי וראייה מפוכחת של המכשולים הצפויים, הוא יכול לחסוך עוגמת נפש רבה.
לעיתים רבות יהיו אלה דווקא ההורים של אחד מבני הזוג שיעודדו את עריכתו של הסכם הממון לפני הנישואין. הורים רבים מעניקים לילדיהם מתנות, כמו דירה, רכב או סכום כסף נאה אחר, והם רוצים להבטיח שבמקרה של גירושין, הכסף שלהם לא יגיע לבן / בת הזוג של ילדיהם. לכן, גם במקרה כזה כדאי ואף רצוי לערוך הסכם ממון לפני הנישואין.
הסכם ממון לפני נישואין שניים
בני זוג שנישאים בפעם השנייה, או יותר, זקוקים להסכם ממון באופן מובהק. פרט לעובדה שהם כבר הספיקו לצבור רכוש, בדרך כלל יש להם גם ילדים מנישואים קודמים. עריכת הסכם ממון לפני הנישואין יבטיח את זכויותיהם של הילדים הללו (מבחינת מזונות וכו').
גם אם ילדיהם של בני הזוג הינם אנשים בוגרים (כמו למשל כשמדובר בנישואים של בני הגיל השלישי), עליהם לערוך הסכם ממון לפני הנישואין. בני הגיל השלישי בדרך כלל מגיעים לנישואין כשברשותם רכוש ונכסים רבים, ולכן עליהם להסדיר את הבעלות הנפרדת והמשותפת עליו, כדי למנוע מחלוקות עתידיות במקרה של פרידה או במקרה של פטירת אחד מבני הזוג.