תקנה 9 ( א ) לתקנות הנוטריונים קובעת כך: ( תיקון משנת תשל"ח )
"אישור נוטריוני ייערך בעברית או בערבית; היה המסמך נועד לשמש בחוץ לארץ, לרבות נציגות של מדינת חוץ בישראל, רשאי הנוטריון לפי בקשתו של מי שמבקש את מתן האישור, לערכו גם בשפה אחרת, בנוסף לשפה העברית או הערבית"
לפי התקנה הנ"ל בכל אישור נוטריוני חייב להופיע הנוסח באחת מהשפות האלו. בנוסף לכך, אך לא במקום, אם המסמך מיועד לשימוש בחו"ל, ובכלל זה לשימוש נציגות של מדינת חוץ בישראל, רשאי הנוטריון לפי בקשתו של המבקש, לערכו גם בשפה האחרת. יודגש, שאפילו אם האישור אינו נדרש בעברית או בערבית ושפות אלו אינן מובנות בחו"ל, חייב הנוטריון לתת אישור בעברית או בערבית
כותב המאמר סבור שדרישת התקנה כאמור לעיל איננה במקומה. קיימים מקרים רבים שבהם מבקש האישור איננו מעונין כי השפה העברית או הערבית תופיע על גבי האישור. הדבר יכול לנבוע מסיבות מגוונות, עסקיות, פוליטיות, חברתיות וכיו"ב. במצב הקיים כיום הנוטריון חייב לסרב לבקשה כזו. יתירה מכך, אם לא תופיע בנוסח האישור הנוטריוני אחת השפות הנ"ל, מבקש האישור לא יוכל לקבל מה שנקרא "אפוסטיל" , שכן החובה, אולי היחידה, של הפקידה המטביעה את חותמות האפוסטיל היא לוודא כי בנוסח האישור מופיעה השפה העברית או הערבית. היה והיא תראה שהאישור הנוטריוני כתוב רק בשפה האיטלקית למשל, או האנגלית, אך לא בשפה העברית בנוסף, אסור יהיה לה להטביע חותם אפוסטיל, שזה חותם הנחוץ למקבל האישור הנוטריוני כשירצה לעשות בו שימוש בחו"ל ( זהו אישור בינ"ל לפי אמנת האג, האומר כי הנוטריון החתום על האישור הנוטריוני, הוא אכן נוטריון שאושר לשמש כנוטריון בישראל, והוא בעל רישיון תקף למועד חתימתו על האישור, שלא בוטל או הושהה ).
מטרת הדרישה לקיומה של העברית או הערבית בנוסח האישור הנוטריוני, הייתה ככל הנראה, לאפשר מצב שבו ניתן יהיה לפקח על הנוסח שהנוטריון חותם עליו. אילו הוכן המסמך בשפה שאיננה העברית או הערבית ( השפות הרשמיות בישראל ), כי אז לא ניתן היה לערוך ביקורת על עבודת הנוטריון. כדי שניתן יהיה לפקח על האישורים שמנפיק הנוטריון, צריך המבקר עורך הביקורת להיות מסוגל לקרוא מה שכתוב בהם, והוא יוכל לעשות כן, רק אם זה יהיה בשפה רשמית.
כאמור, דעת כותב המאמר היא כי הדרישה הזו אולי מאפשרת פיקוח על עבודת הנוטריון, אך היא יכולה לגרום נזק לאותם אזרחים הנזקקים לאישורים נוטריוניים הערוכים בשפה זרה אחת בלבד. ישנם אזרחים הנדרשים על ידי רשויות בחו"ל כי באישור הנוטריוני שיגישו להן, תימצא רק השפה הרשמית של אותה מדינה. למשל, בארצות מסוימות של ברית המועצות לשעבר, במזרח אירופה, במערב אירופה, וארצות באמריקה הדרומית. יש גם היגיון בדרישת אותן מדינות. ההיגיון הוא כי אותו פקיד של המדינה האחרת, ( נאמר, אסטוניה ) שיקבל אישור נוטריוני מישראל, ימצא אמנם נוסח של האישור הנוטריוני באסטונית, ואולם על אותו אישור יימצא גם נוסח בעברית. הפקיד האסטוני איננו יודע עברית. מי ערב לו, לאותו פקיד, כי הנוסח העברי המצוי על אותו אישור נוטריוני, איננו סותר את הנוסח האסטוני?
ראוי להעדיף את דרישות השוק, על פני דרישות הפיקוח על נוטריונים. ( אפשר למשל להסתפק באנגלית, במקום העברית או הערבית ).