במאמר קודם הצבנו את הבעיה שלפיה אין לנוטריונים כללים או קריטריונים שלפיהם הם יוכלו להשתכנע כי פלוני אלמוני, הניצב בפניהם וחותם על מסמכים כאלו ואחרים, מבצע את הפעולה הזו מרצונו החופשי. שאלנו, "מה זה הרצון החופשי הזה, ועד לאן ניתן להרחיק לכת כדי לראות עד כמה חופי, נקי, אמיתי, אמין ומהימן אותו רצון חופשי.
הנוטריון איננו פסיכולוג. הוא איננו "בוחן כליות ונפש". הוא גם לא למד בפקולטה למשפטים, ואף לא בהשתלמות הנוטריונים שעבר לפני קבלת רשיון הנוטריון שלו, כיצד לעשות זאת.
כל שיש לו זה את תקנה 4 (ד) הקובעת כדלקמן:
"נוטריון לא יתן אישורו על עשיית פעולה בפניו אם בכל נסיבות העניין לא שוכנע שהניצב פועל מרצונו החופשי ושהוא מבין הבנה מלאה את משמעות הפעולה"
זהו סעיף יומרני וקשה לביצוע. אין ספק שכל נוטריון יפעל כראות עיניו בעניין הזה, והתוצאות יהיו שונות מנוטריון לנוטריון. הדוגמא הקלאסית שעולה בדעתי לתת היא החתמת אדם מבוגר על ייפוי כוח כללי שהוא נותן לפלוני אלמוני ( במרבית המקרים לילדיו האהובים ).
הייתי במצבים כאלו, ואני יכול להעיד מהכרות קרובה את העניין, כי זה בעייתי.
פנו אלי לא פעם ילדיו של אדם מבוגר ( לא חולה המאושפז בבית החולים ), וביקשו כי אגיע לביתו של אביהם, או שהוא עצמו יבוא למשרדי, על מנת לחתום בפני על ייפוי כוח כללי "שהוא רוצה" לתת לילדים. הדגש על המילים "שהוא רוצה". הסיבה היא, שכאדם מבוגר, קשה לו לצאת ולטפל בסידורים השונים, כמו בנקים, משרדי ממשלה, עירייה, רכוש אם יש לו, לעתים השכרת דירה נוספת שבבעלותו, או מכירתה וכיוצא באלה. אם ייתן לילדים ייפוי כוח כללי, יוכלו הם לטפל בשמו בכל העניינים של אביהם, ובכך ימנעו ממנו את הסבל ואי הנוחות הקשורים בטיפול בעניינים.
אכן הגעתי לא פעם לביתו של אדם מבוגר כזה. הבאתי איתי את נוסח ייפוי הכוח שהוא אמור היה לחתום עליו. לידו ישבו ילדיו האוהבים. האווירה נעימה, תומכת, ומעודדת את האבא לעשות את הפעולה הכה קלילה כביכול, של לשרבב את חתימתו על גבי הנייר שהנוטריון יגיש לו.
שאלתי את האבא אם הוא מבין על מה הוא חותם ואמר שכן ( עוד בטרם הסברתי לו מה כתוב במסמך ). הסברתי לו את משמעות חתימתו, והיכולת המשפטית שתהיה לילדים כמעט לנהוג ברכוש האבא כבשלהם. האבא אמר שהוא מבין וזה רצונו. אז אם הוא מבין, ורוצה, האם הנוטריון ביצע את מלאכתו בעניין, וקיים את מצוות הסעיף הנ"ל?
לדעתי ומניסיוני, התשובה היא שלילית. אני יכול להביע את דעתי מה ראוי היה לעשות. ראשית, הייתי מוציא את הילדים מהחדר ( שהייתי מגדיר אותם כ "נהנים" מתוצאות הפעולה הנוטריונית ). הייתי מבקש להישאר לבד עם האב. הנוכחות של הילדים, שוללת או מפריעה, משבשת ופוגעת ברצון החופשי של האב החלש. הוא יתקשה להתנגד לחתימה בנוכחותם. הוא חלש מידי וזקוק להם. לכן, ראשית, הנוטריון ישאר לבד עם החותם, לשיחה "מלב אל לב". בשיחה הזו הנוטריון יברר היטב מה קדם להחלטה בדבר החתמתו על ייפוי כוח כללי כזה, והאם הוא למעשה אולץ לחתום.
בהמשך, יסביר הנוטריון את משמעות הדברים, ויציע הצעות המצמצמות את כלליותו של ייפוי הכוח הכללי, וישמע מה דעתו של החותם. למשל, אפשר והנוטריון יציע לו לשקול להוציא מכלל סמכותם של הילדים את הסמכות למכור את רכושו, או לרוקן את החשבונות מכספם, ולהסתפק בסמכויות לנהל את הרכוש והחשבונות. הנוטריון ישמע מה דעתו של המיועד לחתום על הצעה, ייעוץ מהסוג הזה, שגם מאפשר לילדים לסייע לו מחד, אך מאידך שומר עליו מפני האפשרות שהילדים יפעלו ברכוש באופן שהוא יצטער על כך.
בנוסף, הנוטריון ינסה ליצור קירבה עם החותם, תוך שימוש אולי בהומור ( המעיד במידה מסוימת על הבנתו, וערנותו ופקחותו של החותם ), ומתוך יחסים אלו שייווצרו, יוכל הנוטריון במידה רבה יותר של שכנוע, להגיע למסקנה האם אכן מדובר על הבנה ורצון חופשיים באמת של המיועד לחתום.
לא התיימרתי להביא כאן את מכלול האפשרויות הנוספות, העומדות בפני נוטריון המעוניין לברר ביסודיות ולעומק את הבנתו ורצונו החופשי של החותם, אלא את מקצתן.