בישיבת מועצת מקרקעי ישראל מיום 9.3.08, הסכימה המועצה להצבת מבני מגורים (ארעיים) להלנת פועלים זרים בחלקה א' של הנחלה במושב, וכן בשטח המחנה המיועד למגורים בקיבוץ, וזאת בד בבד עם הדרישה לתשלום בגין הצבת המבנה בהתאם לגודלו כפי שיקבע ע"י המינהל.
בגוף החלטת המועצה הובהר, כי המועצה אישרה את ההחלטה הנ"ל, על מנת לאפשר לבעלי הנחלות, להקנות תנאי חיים סבירים לעובדים הזרים, המועסקים על ידם.
ואולם הסכמת המועצה להצבת מבני המגורים, הותנתה במספר תנאים:
- גודל המבנה יהיה על פי מספר העובדים המאושרים על ידי משרד התמ"ת.
- אישור להצבת המבנה יהיה בכפוף למוסדות התכנון.
תיקבע ערבות בנקאית בסך 7,000 ₪ לפינוי המבנה הנייד, באם יסתיים האישור של מוסדות התכנון או אם לא תאושר
החלטה זו, הגם שתכליתה הינו להיטיב עם העובדים הזרים, מתוך מגמה לשפר את תנאי מגוריהם, הרי שהיא נעשית באופן בו היא פוגעת בבעלי הנחלות עצמם, ומעמיסה עליהם תשלומים נוספים.
- העסקת העובדים הזרים.
ההחלטה אינה עולה בקנה אחד עם הסכם החכירה הקיים לקיבוצים ולמושבים עם ממ"י, ויש בה כדי להטיל על בעלי הנחלה בה יוצבו מבני המגורים תשלומים נוספים ללא כל הצדקה.
בהתאם להסכם החכירה שבין הקיבוץ לממ"י, רשאי הקיבוץ להקים בשטח המשבצת מבנים שונים, הקיבוץ רשאי להשתמש בשטח המוחכר, למטרת שימושים שונים, ואף לשנותם מידי פעם, וזאת ללא צורך בקבלת הסכמת ממ"י. כמו כן, אין כל בסיס לגבייתם של תשלומים נוספים, ובכלל זה גם לא ערבות בנקאית מעבר לדמי החכירה השנתיים המשולמים עבור כלל שטחי הנחלה המשמשים כמשק חקלאי.
מכאן, שהקיבוץ כלל לא נזקק לאדיבותו של המינהל, המסכים להצבתם של מבני מגורים בשטח הקיבוץ אשר נועדו למגוריהם של העובדים הזרים, ולא חלה עליו כל חובת תשלום נוסף, מעבר לדמי החכירה השנתיים המשולמים למינהל עבור שטח הנחלה.
באשר למושבים, הרי שמבני המגורים המוצבים ע"י המתיישבים בשטח הנחלה, מבנים אלו משמשים להלנתם של העובדים הזרים, וככאלה יש לראותם כחלק ממערך הייצור החקלאי של המשק החקלאי.
הנסיון לבודד את מבני המגורים מתוך הנחלה, ולתת להם סיווג שונה מיתר רכיבי הנחלה המשמשים ליצור חקלאי, אינו ברור ונראה, כי נעשה במנותק ממסגרת חייהם של המתיישבים, אשר נזקקים להצבת מבני המגורים למטרה ברורה לצורך הלנת העובדים הזרים העוסקים ביצור חקלאי.
יש לשים לב לעובדה, כי התשלום המועבר למינהל בגין דמי החכירה השנתיים, משולם בהתאם להסדרים הקיימים עם המינהל, בעבור כלל שטחי הנחלה והמצוי בהם ללא כל אבחנה.
באופן בו נוסחה החלטת המועצה, קיימת התייחסות למבני המגורים, כאילו היו הם פרי יזמות עסקית של המתיישבים, כזו העתידה להניב להם תמורה בעתיד, ומשכך מבקש המינהל להיות מעין "שותף עסקי" עם המתיישבים, ולהשית עליהם תשלום בגין רווחים אלו.
ברי, כי מבני המגורים, הינם חלק אינטגרלי מהמשק החקלאי, ואין לסווגם באופן נפרד, ולכן, כפי שקיימים במשק מבנים אחרים, דוגמת בית המגורים, מחסנים וסככות, המשמשים לייצור חקלאי, ואשר עליהם משולמים כבר דמי חכירה שנתיים למינהל, אין כל צורך בקבלת הסכמת המינהל ובתשלום נוסף לשם קבלת הסכמת המינהל, להצבת מבני המגורים בשטח הנחלה.
נראה, כי החלטת המועצה בדבר חיובם של בעלי הנחלות בתשלום נוסף, בגין קיומם של מבני המגורים בשטח הנחלה, אינה מתיישבת עם ההסכמים הקיימים, והיא משמשת ככלי נוסף ויצירתי מאת המינהל לצורך גבייתם של תשלומים נוספים, מעבר לדמי החכירה השנתיים המשולמים ע"י בעלי הנחלות.
אומנם מנוסח ההחלטה ניתן להבין, כי היא נעשתה ממניעים שכל כולם לסייע ולאפשר לבעלי הנחלות להקנות תנאי מחיה סבירים לעובדים הזרים, אולם האם זו הדרך הראויה להשגת מטרה זו באמצעות קבלת החלטה מעין זו המעמיסה על כתפיהם של המתיישבים תשלומים נוספים, בכסות הדאגה לתנאי מחייתם של העובדים הזרים?