כידוע, חוקי מדינת ישראל, באופן כללי, נסמכים על מספר מקורות אפשריים. חלק גדול מהמשפט הישראלי, שעון על המשפט האנגלי, שהיה נהוג בארץ ערב הקמת המדינה, והחוקים הבריטיים, המשיכו לחול בדין הישראלי עד להחלפתם על ידי המחוקק הישראלי, הכנסת. כשחוקקו חוקים "ישראליים", היו לנגד עיני המחוקק הישראלי שיטות משפט שונות, כמו גם הצרכים הייחודיים של החברה הישראלית המתהווה.
במאמר זה ננסה לבחון שני מקורות משפט שרוב החקיקה הישראלית מושפעת ממנה באופן כזה או אחר.
במשפט העברי, היכולת של המצווה "העברי", לצוות בצוואה נכסים למי שהוא מעוניין, כמעט ואינה קיימת. על פי המשפט העברי, כל הרכוש של המוריש, עובר ליורשיו על פי דין של המוריש, על פי סדר יורשים כפי שקבע אותם הדין העברי. הסמכות הקיימת לאדם לצוות מה ייעשה ברכושו לאחר מותו, מוגבלת רק לקבוע את אופן חלוקת העיזבון בין יורשיו על פי דין. הוא יכול לקבוע את אופן חלוקת העיזבון, מי יקבל מה וכמה, אבל רק בין מי שהם ממילא יורשיו על פי הדין.
אמנם המוריש יכול לתת מתנה בחייו, וגם מתנה לאחר מותו לאחרים שאינם יורשיו על פי דין, ( ואז זה דומה ל צוואה המוכרת בדין האנגלי והישראלי) ואולם אם בחר לתת מתנה לאחר מותו, הדרך לעשות זאת היא על ידי הענקת הקניין לשליח בעודו חי, באותו נכס שהוא מעוניין לתת במתנה לאחרים. השליח יהיה מחויב להעביר את המתנה הזו, את הקניין והבעלות בה, ליידי מי שהנכס יועד לו, מכוח הדין של "מצווה לקיים דבר המת". למקבל המתנה תהיה עילת תביעה נגד השליח.
במשפט האנגלי הצוואה היא מעשה חד צדדי, מוכר בדין האנגלי, של המצווה, הזכאי לקבוע בצוואתו למי יועברו נכסים וזכויות בעיזבון לאחר הפטירה. אין המצווה מוגבל לצוות רק למי שהם יורשיו על פי הדין ( כלומר, כמו במשפט העברי, לקבוע את אופן וחלקי הירושה בין הזכאים ממילא ).
על פי המשפט האנגלי, העיזבון איננו עובר באופן ישיר מהעיזבון ליידי היורשים. ישנו מוציא לפועל, מנהל עיזבון שמונה על ידי המצווה, או על ידי בית המשפט, והעיזבון עובר במות המצווה ליידי מנהל העיזבון. מנהל העיזבון חייב כמובן להעביר את העיזבון למי שהמצווה בחר בו לרשת אותו. תביעת היורשים על פי הצוואה איננה כנגד העיזבון, אלא כנגד מנהל העיזבון.
חוק הירושה הישראלי, נטש הן את השיטה האנגלית והן את המשפט העברי. על פי החוק הישראלי, רשאי המצווה לעשות צוואה ולקבוע בה כל אדם שהוא מעוניין בו שיהיה היורש שלו, בלי קשר לשאלה אם אותו אדם מופיע ברשימת היורשים על פי הדין. כמו כן, העיזבון עובר ישירות ליידי היורשים, מבלי שיש צורך במנהל עיזבון.