כמי שעוסק בעריכת הסכמי ממון בין בני זוג, אני נתקל שוב ושוב בבעיה ( וקראתם נכון: "בעיה" ), כשלאחד מכם יש רכוש ולשני אין. אתם מגיעים להסדיר את העניין הזה, כמו גם עניינים אחרים, והפער הזה, מעיק. לכאורה, גם אם לאחד מכם יש רכוש ולשני אין, זה צריך לשמח אתכם, שכן בחיים השוטפים, ביומיום, ודאי תהנו מקיומו של רכוש, אפילו אם הוא של אחד מכם ( לעת פרידה ).
אני מה שאתם מכנים: עורך דין הסכם ממון, במאמר הזה אני רוצה להתייחס למצב שכיח שבו לאחד מכם יש דירה ולשני אין.
מפליא לגלות שלזוגות צעירים רבים יש דירה ( לאחד מבני הזוג ). אותה דירה נרכשה על ידו, בדרך כלל מכספים שחסך, יחד עם עזרה ממשפחתו, אבל בעיקר משכנתה גדולה שנטל בבנק.
אתם יושבים ודנים בגורלה של הדירה לעת פרוד ( ולעתים, אם תגורו בה, גם על הסדרים הקשורים להבטחת פינויה אם תיפרדו ). הנוסחה המקובלת, בדרך כלל, קובעת שבעל הדירה הזו, "ייצא איתה" מהקשר. כלומר, הדירה הזו, יהיה אשר יהיה שוויה בעתיד, תהיה שייכת לבעל אותה דירה, מבלי שלבת הזוג יהיה חלק כלשהו בדירה זו. זה גם ההסדר החוקי, עפ"י חוק יחסי ממון בין בני זוג.
המצב הזה איננו נוח לבת הזוג שאין לה דירה. ( לצורך הדוגמא נניח שבן הזוג הוא בעל הדירה ). כשאני כותב שהמצב איננו נוח, אני ממעיט באותה אי נוחות. זוית הראייה של בת הזוג היא, שלמעשה היא משתתפת בהוצאות החזר המשכנתה ( כאשר בני הזוג גרים בדירה אחרת, ודירת בן הזוג, המושכרת, אינה מכסה את ההחזרים ). ההשתתפות של בת הזוג בהחזרים למשכנתה, היא בין אם הם משולמים מחשבון הבנק המשותף שלהם, ובין אם מחשבונו הפרטי של בן הזוג ( במידה והוא ישמור עליו במהלך קיום הקשר ). בנוסף, ככל שהשנים עוברות, בת הזוג מרגישה שהיא לא תצליח לצבור לעצמה רכוש, נכסים כלשהם, שיבטיחו אותה לעת זקנה. ובכלל, איזו זוגיות זו, כך תהיה סבורה בת הזוג, שהפער הכלכלי הזה נשמר כל הזמן.
כמובן שישנן מספר פתרונות/גישות אפשריות למצב הזה. יש את שיטת המדרג הקלאסית, ולפיה, יש קשר בין אורכו של הקשר, לבין הפיכת חלק מהדירה למשותף, על פני השנים. זה מעניק בטחון מסוים לבת הזוג, על פני השנים. אופציה אחרת היא מעניינת ואני מציע אותה לזוגות המגיעים אלי לייעוץ. במאמר הבא, אסקור את האופציה האחרת והמשכנעת יותר לדעתי.