מיתרים המתאימים לשימוש בגיטרות הקלאסיות מתחלקים לשלוש קבוצות עיקריות: מיתרי מעיים, מיתרי ניילון ומיתרי פלדה. לאחרונה יצרני הגיטרות מנסים לפתח סוגים נוספים של מיתרים, אך הסוגים החדשים טרם זכו להכרה מצד הנגנים המקצועיים ולכן אינם מקובלים.
מיתרי מעיים, כפי שניתן ללמוד משמם, מיוצרים ממעיים של בעלי חיים. מיתרים מהסוג הזה היו מקובלים בעבר והשימוש בהם היה רחב מאוד. מיתרי מעיים מוכרים ברגישותם הגבוהה ללחות, לחום (לרבות החום של ידי הגיטריסט), ולכן כמעט ולא נעשה בהם שימוש בימינו.
התחליף שנמצא למיתרי מעיים הם מיתרי ניילון. שלושת המיתרים הראשונים (הדקים יותר) הם חוט ניילון מונוליטי (כלומר מלא, ללא שילוב של מרכיבים). שלושת מיתרי הבס עשויים ממספר חוטים כאלה בתוספת חותלת מחוטי מתכת דקים. בחלק מהמקרים המיתר השלישי עשוי גם הוא כמו מיתרי הבס, אך זהו פתרון פחות מקובל. החותלת עשויה בדרך כלל מנחושת, לעתים בציפוי של כסף המקנה מראה נעים יותר למיתרים. נחושת היא מתכת רכה והחותלת עשויה להיקרע במקומות בהם המיתר נצמד אל הגיטרה, לכן לאחרונה שימוש בברונזה ובפליז הפך להיות פופולרי מאוד.
מיתרים סינתטיים אחרים הדומים למיתרי ניילון, בהם נעשה שימוש רחב בגיטרות הקלאסיות, הם מיתרי קרבון. מיתרי קרבון מאופיינים בצפיפות גבוהה יותר ביחס למיתרי ניילון, ולכן יכולים להיות דקים יותר. יחד עם זאת, הם יקרים ממיתרי ניילון באופן משמעותי. מרבית הערכות של מיתרי קרבון מכילה מיתרי בס שעשויים מניילון, כי השימוש בחותלת מבטל את היתרונות של מיתרי קרבון.
מיתרי פלדה לא היו מקובלים עד לאחרונה בגיטרות הקלאסיות. בערכות של מיתרי פלדה קיימת חותלת לכל מיתר ומיתר. החותלת של המיתרים הראשונים עשויה מחוט בחתך שטוח, ואילו החותלת של מיתרי הבס – מחוט בעל חתך עגול. היתרון של מיתרי פלדה הוא עמידתם המעולה למתיחה וגמישותם הגבוהה. יחד עם זאת, מרבית אנשי המקצוע עדיין לא התרגלו למיתרי פלדה בגיטרות קלאסיות.
לסיכום, במרבית הגיטרות הקלאסיות מותקנים מיתרי ניילון. מיתרי מעיים הם זן הולך ונעלם, ומיתרי פלדה טרם נכנסו לשימוש רחב, וצפוי לעבור זמן מה עד שנגנים מקצועיים יתרגלו אליהם.