חפש מאמרים:
שלום אורח
21.02.2020
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

אובדן אישי ואבל קולקטיבי בחברה הישראלית - מאירה וייס


מיד אחרי אסון המסוקים (שאר יישוב ,פברואר 1997), התוודעו אזרחי ישראל לפתיחתה של רוטינת השכול המוכרת, שכללה גם הפעם סיקור נרחב של הלוויות ההרוגים בטלויזיה, ראיונות עם בני משפחה וחברים ופרסום תמונות הנופלים וסיפוריהם האישיים בעיתונות המודפסת. כמו בעבר, העיתונות התגייסה לקידום התחושה ש"כולנו משפחה שכולה גדולה".

מאת: מאירה וייס


תופעת השכול הקולקטיבי עומדת במרכזו של המאמר הנוכחי, אותו פרסמה פרופ' מאירה וייס בכתב העת Studies in Contemporary Jewry מאמרה של מאירה וייס מבקש לבחון את גבולות השיח על שכול והנצחה בישראל תוך שימת דגש על המימד הפורמלי שבא לביטוי במשרדי הממשלה, מוסדות ממשלתיים וטקסי זיכרון ממלכתיים.

בחלקו הראשון של המאמר מתייחסת פרופ' וייס ליום הזיכרון ולאופן בו מכתיב משרד החינוך את התכנים, ובמידה רבה גם את המבנה של טקסי הזיכרון לזכר הנופלים שנערכים מדי שנה בבתי הספר השונים. חוזר המנכ"ל המיוחד שיוצא לרגל האירוע, מנציח את הקשר שבין מותם של החיילים לבין המחיר הבלתי נמנע שעל עם ישראל לשלם על מנת להמשיך ולחיות בארץ המובטחת.

העובדה שיום הזיכרון לחללי צה"ל מצוין מדי שנה שבוע אחרי יום השואה ו-24 שעות לפני יום העצמאות, מעניקים משנה תוקף לנרטיב המדובר. בצורה כזו טוענת פרופ' וייס, נבנה כל שנה מחדש "אתוס ההקרבה", שכן המוות ההופך לתנאי הכרחי למען המשך החיים.

ע"פ מאירה וייס,העובדה שפעמים רבות ניתן לשמוע בטקסי הזיכרון השונים את השיר "מגש הכסף" של המשורר נתן אלתרמן, מחזקת עוד יותר את המאפיינים הקולקטיביים של השכול ובה בעת של דמות הצבר האולטימטיבי אשר מקריב את חייו למען המדינה, כמו יוסף טרומפלדור וחבריו לקרב תל-חי.

הטענה של וייס היא שהאבל וההנצחה הינם בבחינת המשך לרצף שבין ישראל החדשה ולזהות הקולקטיבית היהודית והמסורתית. למרות שהקמתה של מדינה היהודית התבססה על שלילתו של היהודי הגלותי – הרי שבכל זאת נמצא קשר הדוק בין הישראליות ליהדות הגלותית, למשל: הקביעה שיהודים ולא-יהודים לא ייקברו באותו תחום בבית הקברות, או המונופול של הזרמים האורתודוכסיים על טקסי הקבורה והנכונות להדיר את מי שמבקש לאתגר את הסטטוס-קוו.

עם סיום הדיון ביום הזיכרון לחללי צה"ל עוברת מאירה וייס לדון בארגון"יד לבנים", המאגד את המשפחות השכולות בישראל וקשור לאגף השיקום של משרד הביטחון. פרופ' וייס טוענת כי חברי הארגון הופכים לנשאי אידיאולוגיית הזיכרון הקולקטיבי. מרבית החברים תומכים במאפייני אבלות קולקטיביים בעלי מתכונת האחידה ורק מיעוט מבקש למרוד במוסכמות הקיימות ולאתגר את הסדר הקיים.

וייס מנתחת את הדיון של "יד לבנים" לגבי עיצוב הקברים בבתי הקברות הצבאיים. חלק מההורים— בעיקר אלו שבניהם נהרגו מאש כוחותינו, ביקשו לעצב את קברי הבנים שנפלו באופן אינדיבידואלי. אך מרבית החברים התנגדו לשינוי בטענה שזה יהרוס את הסדר ואת העיצוב הסטנדרטי וכיבית הקברות הצבאי הוא מרחב ציבואי ולא פרטי - וככזה עליו להיות אחיד. יתרה מזאת, הויכוח על הנכונות לאתגר את המוסכמות מחלחל גם לחיים הפרטיים של בני המשפחה השכולים.

להמחשה, מביאה וייס כמה מהסיפורים האישיים של שלושת הזוגות שעמדו במרכזו של אחד ממחקריה הקודמים על התנהלותן של משפחות שכולות - פאניה ויולק, קונה ויטי ואביגיל ויוחנן. פרופ' וייס טוענת כי התנהלותם של ההורים השכולים נעה בשלושה דפוסים מרכזיים: שינוי (Transformation), ניתוק Detachment)) ומניפולציה (Manipulation). דפוס השינוי הוא נדיר יחסית ומתבטא בעיקר בחוסר הנכונות לקבל את סמכותו של צבא ההגנה לישראל כמקור המידע היחיד בכל הנוגע לנסיבות נפילתו של הבן.

קונה, בעלה של יטי, הקדיש חלק ניכר מזמנו לניסיון לגלות את הנסיבות האמיתיות שהביאו לנפילתו של הבן וסירב לקבל את הגרסה הרשמית שנמסרה על ידי הצבא. כפועל יוצא מהתנגדותו לסמכות הצבא, היה קונה גם בין המתנגדים הקולניים ביותר לעיצוב הסטנדרטי של מצבות הנופלים ובאקט של התרסה דאג להוסיף ספר משיש על קברו של בנו. ניתוק ודחייה של הסדר הקיים מתבטא למשל על ידי סירובה של אביגיל לחגוג את חג הפסח אחרי נפילת בנה.

החג, שנתפס כחגיגה משפחתית, איבד את משמעותו עבורה והיא עושה שימוש ב"רישיון החברתי" שהעניק לה השכול על מנת לדחות על הסף את הסדר הקיים. גם סירובה של פניה, אשתו של יולק , להשתתף בהלוויה צבאית של בנה, מדגימה את דפוס הפעולה הנדון. פניה סירבה לקחת חלק בטקס הסטנדרטי והמקובל בו יורד ארונו של בנה אל מתחת לאדמה, וביקשה לקיים "את האבל האישי שלה".

הדפוס המניפולטיבי להתמודדות עם השכול הוא השכיח ביותר. ההורים עושים שימוש בשכול על מנת לקבל טובות הנאה במונחים חומריים או של כוח ויוקרה. דוגמא לכך מהווה קונה שפנה לאגף השיקום במשרד הביטחון וביקש מהם להעביר לידיו את המכונית שהוזמנה על ידי בנו לפני מותו, פטורה ממס. כשזכה במכונית, התרברב שזו המכונית ש"משרד הביטחון קנה לו".

גם ייטי אשתו מדגימה את הדפוס הנדון. ייטי התפטרה ממקום עבודתה לאחר שבמהלך ויכוח אמרה שם: "אני הישראלית היחידה בכל המפעל הזה – רק הבן שלי נפל כאן... ", ופנתה למשרד הביטחון למצוא לה מקום עבודה חדש. וכך, בהקשר לדפוס המניפולציה, השכול משמש את משפחות החללים כהון חברתי ופוליטי רב עוצמה.

לסיכום. פרופ' וייס טוענת ש "פולחן המתים", או "האובססיה" הישראלית לגבי ההנצחה והשכול, בנוסף למספר הרב של חללים שנפלו במלחמות ישראל, מוסברת מחד גיסא, בשל היותה מתווך סימבולי בין העבר להווה, כשהשכול מקנה זכות ראשונים על ארץ ישראל, ומאידך גיסא, בשל השימוש בהנצחה ובשכול ככלים למוביליות חברתית וליוקרה סמלית עבור בני משפחות החללים.


פרופ' מאירה וייס
,
אמריטוס באוניברסיטה העברית/ כיהנה כראש הקתדרה לסוציולוגיה של הרפואה,
כיושבת ראש לימודי המגדר באונ' תל אביב וכיושבת ראש האגודה האנתרופולוגית
הישראלית. פרופסור אורחת באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה (2005-2006)
ובאוניברסיטת בר-אילן (2007-2008).

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:

פרופסור מאירה וייס, ילידת 1947, בעלת תואר פרופסור אמריטוס מהאוניברסיטה העברית. שימשה כמרצה אורחת באוניברסיטת בר-אילן (2007-2008) ובאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה (2005-2006)

 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת מאירה וייס

מאת: מאירה וייסהודעות לעיתונות - כללי11/08/131470 צפיות
לפי קתי, טייב הוכרז תחילה כנעדר, לאחר מכן כשבוי ולאחר שהשבויים חזרו ארצה, הצבע הכריז כי גופתו נמצאה בחרמון בשלגים שנמסו, יחד עם עוד חמישה חיילים בקבר אחים. לטענתה, הפרוטוקולים והחקירות לא תמכו בגרסת הצבא ולמעשה עד היום לא נמצא אף חייל שיעיד כי הוא בוודאות ראה את גופתו של טייב

מאת: מאירה וייסהודעות לעיתונות - כללי31/01/13881 צפיות
כבר שנים, למעשה יותר מחמישים שנה, אני סובבת סביב הסיפור הזה. פגישה עם המילה 'עפרה' משיתה עלי אי-שקט, נטול דימוי ויזואלי ברור. אני יודעת ששרשרת האירועים שהיתה קשורה בעפרה היתה שם, בדיוק כפי שאני יודעת שהיא לא היתה שם. אני יודעת שהיא בעבעה ותפחה יותר מעשרת הימים שהיא נמשכה, שהיתה הצל של ימי ילדותי, והסיפור המכונן של חיי ובחירותיי. אבל הוא נותר סמוי, נטול הנצחה בצילומים או בסיפורים משפחתיים.

מאת: מאירה וייסחברה ומדינה - כללי07/01/13754 צפיות
ב-1950 היתה רינה גורני תלמידת שנה א' בבית הספר המנדטורי לאחיות, ששכן בבית חולים 'הירקון' בתל אביב. כמו חברותיה לכיתה, גם היא הופנתה לבי"ח 'פרדס כץ', כדי לטפל בתינוקות הפוליו.

מאת: מאירה וייסחברה ומדינה - כללי30/12/12672 צפיות
בסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת ובראשית שנות החמישים שטפה מגיפת הפוליו (שיתוק ילדים) את ישראל, כגפרור בשדה קוצים. אחותי הקטנה עפרה, כמעט תאומתי, נפטרה ממנה. מעולם לא דובר בבית על המוות הזה. עפרה נגזרה מהתמונות המשותפות שלי ושלה ומהשיח המשפחתי.

מאת: מאירה וייסמדעי החברה - כללי25/12/128143 צפיות
מצגים של "אומנות" ו- "מדע" באבחון רפואי יכולים להיחשב כמערכות משלימות ודיסקורסיביות המשמשות רופאים על מנת לתת לגיטימימציה למניפולוציה שהם עושים באמצעות הכח המקצועי שלהם. מאמר זה בוחן את התיעוד הרפואי כהקשר ליחסי הגומלין של שני מצגים אלו.

מאת: מאירה וייסאמנות17/12/128472 צפיות
רב שיח על התערוכה של רות אורנבך: משחק זיכרון – ההרצאה ניתנה על ידי הפרופ' מאירה וייס

מאת: מאירה וייסמשפחה וזוגיות - כללי05/12/12780 צפיות
במאמר זה , שפרסמה וייס בכתב העת המוביל "אתנוגרפיה" (Ethnography), משקיפה המחברת על סיפור החיים האישי שלה בראי נושאי המחקר בהם התמקדה במשך השנים: החל מדמותו של "הגוף הנבחר" אשר עובר כחוט השני במחקריה האקדמיים של וייס , דרך תגובותיהם של ההורים השכולים על נפילת ילדיהם והאופן בו מנציחה החברה הישראלית את הנופלים, וכלה במכון לרפואה משפטית.

מאמרים נוספים בנושא הודעות לעיתונות - כללי

מאת: לילה בן הרוש הודעות לעיתונות - כללי25/10/19506 צפיות
תכנסות נשים ,תהליך עומק בן שלושה ימים בכפר מצוקי דרגות המשקיף לנופי ים המלח. סופשבוע של טקסים ומופעים, מגוון רחב של סדנאות ב-5 מרחבי מעל לל 50מנחות ואמניות מעולות ועוד הפתעות! 3ימים ו-2 לילות, במרחב נשי ייחודי, קסום ומאפשר. מרחב של ריפוי והעצמה, תנועה ויצירה, התבוננות ומודעות, בריאות ובריאה, פעילות ומנוחה...

מאת: לילה בן הרוש הודעות לעיתונות - כללי24/02/191421 צפיות
הזדמנות להפגש , לחוות, להיות למדוט, לרקוד, לנוע לנשום, לגעת בלב… סופשבוע מלא בסדנאות ואנשים בריקודים ומפגשים בהנחיית מנחים מובילים מצוות “מארג” וכמובן עם סוג’יי ומורן במשך 3 ימים נצעד יחד בנבכיה של הטנטרה והתרפיה נכיר עוד את עצמנו, נלמד את פעימות הלב ,סופשבוע שכולו חוויה טנטרית רכה ומלאת קסם בואו לחגוג את החיים – למצוא בית לאהבה

מאת: לילה בן הרוש הודעות לעיתונות - כללי20/03/182578 צפיות
כנס מקצועי של מתרגלי טאי צי בכל הרמות שיועבר על ידי מיטב מורי הטאי צ'י בארץ . מטרתו של הכנס היא תרגול משותף של מספר סגוננות שכל משתתף יחווה ושיתוף מספר רב ככל הניתן של אנשים באורח החיים הבריא פיזי ונפשי וקידום הטאי צי בארץ.

מאת: בנימין קלינגרהודעות לעיתונות - כללי29/12/165027 צפיות
תכנית המתאר הראשונה לעיר תל-אביב-יפו, תא/5000, אושרה למתן תוקף על ידי הועדה המחוזית ונחתמה בתאריך 18.12, על ידי ראש העירייה רון חולדאי. התכנית, אשר חלה על כל שטחה המוניציפלי של העיר, קובעת את מגמות התכנון ואופן התפתחותה של העיר, עד לשנת היעד 2025. כותרת אושרה תכנית המתאר החדשה של תל-אביב-יפו תקציר תכנית המתאר הראשונה לעיר תל-אביב-יפו, תא/5000, אושרה למתן תוקף על ידי הועדה המחוזית ונחתמה בתאריך 18.12, על ידי ראש העירייה רון חולדאי. התכנית, אשר חלה על כל שטחה המוניציפלי של העיר, קובעת את מגמות התכנון ואופן התפתחותה של העיר, עד לשנת היעד 2025.

מאת: tiloniהודעות לעיתונות - כללי20/10/165901 צפיות
האם ניתן לערער על סירוב לויזה לארה"ב? אכן ניתן לערער על סירוב לויזה לארה"ב אם אתם חושבים שלא הייתה לכך סיבה מוצדקת. אם הסיבה לסירוב היא על פי סעיף 214b)) לחוק ההגירה האמריקאי, אין זו סיבה מספקת לסירוב. במקרה הזה תוכלו לערער על הסירוב באופן מידי ולא לחכות חצי שנה כמו שנדרש בסעיף

מאת: חיים נויהודעות לעיתונות - כללי13/04/165876 צפיות
מורי בילדינג חושפת שלושה פרויקטי פיתוח שמובילים ל-2020 ומעבר לה

מאת: רועי בן עמיהודעות לעיתונות - כללי05/04/167820 צפיות
ב-2002 עשו על מני נחמן כתבה כלבוטק. בה התוכנית שפטה את האופן בה הוא נתן שירותים לחברת אקווהנט שהיה אז הבעלים שלה. האמת היא שהתוכנית טענה שמהירויות האינטרנט נמוכות יותר בפועל מאשר מה שצויין בחבילה.

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica