חפש מאמרים:
שלום אורח
24.07.2024
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

התינוקות רצו לנשום - מאירה וייס

נשימה - קולאז'

ב-1950 היתה רינה גורני תלמידת שנה א' בבית הספר המנדטורי לאחיות,  ששכן בבית חולים 'הירקון' בתל אביב.   כמו חברותיה לכיתה, גם היא  הופנתה לבי"ח 'פרדס כץ', כדי לטפל בתינוקות הפוליו.

"עד היום אני רואה את התינוקות האלה. רק הראש מציץ החוצה". היא  אמרה לי בטלפון, נאנחת. "וגם את הפה הפעור שלהם אני זוכרת. והשפתיים שרצו אוויר". "הגעתי ל"פרדס כץ"  כשהייתי ילדה,  בת   שמונה עשרה,  במעבר ישיר מרחביה, ירושלים. -- 

"התינוקות  רצו לנשום", היא אומרת -- "רצו לנשום".--  "אבל ריאת הברזל לא יכלה לעזור להם" הוסיפה,  קולה סדוק.  "הכניסו  את התינוקות  לגליל ברזל, שלא שווה כלום.  כלום. תארי לעצמך, לקחו  את התינוקות, שהשיתוק כבר פגע בשרירי הנשימה שלהם,   והכניסו אותם לתוך ריאת ברזל של מבוגרים".




"ראית פעם אדם  שרוצה לנשום ולא יכול? ראית ילד  שלא יכול לנשום?"

***

ועדת החקירה הממלכתית
ישיבה מיום 29 בינואר 1997

חברי הוועדה:
יו"ר        - שופט בדימוס   - יהודה כהן.
חברה בוועדה - שופטת בדימוס  - דליה קובל
חבר בוועדה  - אלוף במילואים - דוד מימון

העד - פרופ' יעקב רותם - תיק 3/97

היו"ר: "אני מזכיר לך שעליך לומר את האמת, את כל האמת, ורק את האמת."
פרופ' רותם: מאה אחוז.
היו"ר:"שמך פרופ' יעקב רותם"?
פרופ' רותם: כן.
היו"ר:"האם... המקצוע שלך רופא ילדים?"
פרופ' רותם:  (הייתי. עכשיו אני בפנסיה) ב- 1952 הייתי ב'פרדס כץ'
כ.ה. קובל: בתור?
פרופ' רותם: בתור מנהל מחלקה בזמן שהשתוללה מגיפת פוליו.
כ.ה. קובל: שיתוק.
פרופ' רותם: פוליו,  ואז הלבינו שערותיי. הייתי בלונדי.
היו"ר: ".....מה שם המוסד הרפואי בפרדס כץ?"
פרופ' רותם: זה היה בית חולים למחלות מידבקות, בית חולים ממשלתי, בבני ברק. ככה זה נקרא. אנחנו קראנו לזה 'פרדס-כץ'. ואני נכנסתי לשם כמנהל מחלקה  ב1952 ,וזו היתה טרגדיה אחת גדולה. גם של המשפחות וגם של הרופאים, וגם של האחיות, כי המוות קצר קציר גדול, כשלא היה לנו שום אמצעי נגד המחלה הזו, שיתוק ילדים, מלבד ריאות ברזל... "




***

אחר כך,  כשבאתי לראיין אותה בדירתה בבית דו קומתי בגבעתיים,  והיא הניחה  על השולחן כריכים עם גבינה צהובה  ועוגה, ולימונדה, וקפה, מתנועעת בקלות של נערה, היא אמרה לי, "הייתי אחות עשרות שנים, וראיתי הכל.  הכל.  אבל את הילדים האלה אני לא יכולה לשכוח, את התינוקות האלה,  מהשיתוק.  הם חוזרים אלי בלילה.  ואני, אז, בגיל 18. מה ידעתי".
--
"והיה הרופא הזה מגרמניה, לא זוכרת את שמו, מנהל המחלקה, שלא ידע עברית".

"ד"ר אלייכים מרבורג?" אני שואלת.


"כן. כן. ואחריו הגיע ד"ר רותם, ואחר כך ד"ר שיבא סגר את בית החולים בגלל כל מה שהיה שם"

--
"והתינוקות.  בכיות כל הזמן.  והם היו  לבד, בלי ההורים , בלי אף אדם שהכירו".
***

כ.ה. מימון: אתה יכול לתת איזשהי הערכה, דיברת על מצב חמור של תמותה שהיתה שם.
פרופ' רותם: בפרדס כץ?
כ.ה. מימון: כן. ...
פרופ' רותם: בפרדס כץ מתו על ידי ילדים, וזה שחק אותי. זה הרס אותי, זה הלבין את שערותיי.

***
"ואני זוכרת ילד אחד, שכל הזמן באתי לבדוק מה איתו, כי אליו דווקא נקשרתי, ובכיתי כשנשמתו נפחה, ממש כך. אני זוכרת אותו. ראית פעם אדם  שרוצה לנשום ולא יכול? והילד הזה  בכה כל הזמן, תעזרו לי לנשום, תעזרו לי לנשום. אמרתי לו, יהיה טוב, והוא כבר לא האמין לי. ואז הוא הפסיק לבכות. שתק.  קודם רק הרגליים שלו שתקו, אחר כך הידיים שלו שתקו, אחר כך הנשימה שלו שתקה, בסוף כולו שתק. שתיקה- שיתוק.  חשבת על הקשר? ומיד רצו ולקחו אותו מריאת הברזל, כי היו צריכים להכניס אליה ילד אחר, שגם לו היו בעיות נשימה קשות,  ושגם הוא ימות. ריאת הברזל לא עזרה לאף אחד.."

***
כ.ה. מימון:  אתה יכול לדבר על היקף, נאמר בחודש?
פרופ' רותם:  הרבה, זה היה משהו איום ונורא. אני לא יכולתי לחיות עם זה,
כ.ה. מימון: בפרדס כץ, מה זה הרבה?
פרופ' רותם: אני חושב שבמשך החודש מתו בודאי ..עשרים ילדים,..זה באופן מאד לא מדויק,
כ.ה. מימון: כן.

***
איך נערך האבחון?"
"על ידי דיקור נוזל חוט השדרה", היא עונה , "פרוצדורה הכי מכאיבה שאני מכירה".
-"ואחרי האיבחון בפוליו?"
"אחרי שהיתה אבחנה , עשינו איזולציה— הפרדה מוחלטת של החולה מבני משפחתו ומהסגל."
--
"והילדים. לא זוכרת אם פחדנו כבר מההתחלה,  אבל פחדנו, ולא רצינו לגעת בהם, בצואה שלהם, בקיא שלהם. לא היה לנו שום אמצעי הגנה יעיל מהידבקות.
והם מתו".
"מי הצעיר הנחמד הזה בצילום?" שאלתי, כדי להפיג מעט את אווירת  הזיכרונות הקשים . "אה, זה הבן שלי", היא ענתה.  רינה קמה והביאה את הצילום  .
"זה הבן שלי שנפטר מסרטן לפני שנים", הוסיפה. "אנחנו הולכים לבית הקברות כל יום שישי".
--
-"איך הפעילו את ריאת הברזל?"
"היא היתה מחוברת למקור חשמל ויצרה רעש עצום,  כמו טרקטור".
"מכונה פרימיטיבית",  היא אומרת . "להכניס תינוקות לתוך ריאות ברזל.  זה היה פרימיטיבי".

***
פרופ' רותם: זה היה משהו איום ונורא כי (בפרדס כץ) זה היה רק ריאות ברזל, והן לא ענו על ..הדרישות, ..אם לילד היתה רטיבות בגרון אז הריאות סחבו לו את הרטיבות לריאות, וראינו שזה רע מאד.
***

"היו הפסקות חשמל. ואז הפעלנו  את ריאת הברזל באופן ידני. והשתדלנו לא להפסיק לרגע כי כל רגע ללא חשמל יכול להביא למוות. הרי הם לא יכלו לנשום לבד.
אבל גם ככה הם הובלו למוות".

***
"אני הייתי בעצם המומחה, תסלחו לי על הצניעות כרגע, המומחה לשיתוק ילדים, מומחה טרגי מאד. מפני שהמוות קצר קציר, לא היתה שום רפואה, היה רק טיפול באהבה, ו.. ו.. ציפייה לנס".

***
"ריאת הברזל,  הגליל הענק ממתכת, החבית הארוכה הענקית"  היא אומרת בשאט נפש .  "מיכל ענק, שהיה סגור מכל הצדדים ורק הראש פתוח".

***
בבוקר לא עבות אחד,..החלטתי שאני אכנס לריאות ברזל. האחות התנגדה, מה פתאום ..היא תכניס מנהל מחלקה לריאות ברזל? אבל אמרתי-...אני פוקד עליך, אני מנהל מחלקה, כי אני לא יכול לבד לסגור את הדלת.  אז הכניסו אותי לשם, ואני הרגשתי מה ש.. רציתי לדעת איך מרגיש ילד באותו קבר בחיים. איך הוא מרגיש?

פרופ' מאירה וייס,
אמריטוס באוניברסיטה העברית/ כיהנה כראש הקתדרה לסוציולוגיה של הרפואה,
כיושבת ראש לימודי המגדר באונ' תל אביב וכיושבת ראש האגודה האנתרופולוגית
הישראלית. פרופסור מאירה וייס אורחת באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה (2005-2006)
ובאוניברסיטת בר-אילן (2007-2008).

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:

פרופסור מאירה וייס, ילידת 1947, בעלת תואר פרופסור אמריטוס מהאוניברסיטה העברית. שימשה כמרצה אורחת באוניברסיטת בר-אילן (2007-2008) ובאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה (2005-2006)

 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת מאירה וייס

מאת: מאירה וייסהודעות לעיתונות - כללי11/08/132006 צפיות
לפי קתי, טייב הוכרז תחילה כנעדר, לאחר מכן כשבוי ולאחר שהשבויים חזרו ארצה, הצבע הכריז כי גופתו נמצאה בחרמון בשלגים שנמסו, יחד עם עוד חמישה חיילים בקבר אחים. לטענתה, הפרוטוקולים והחקירות לא תמכו בגרסת הצבא ולמעשה עד היום לא נמצא אף חייל שיעיד כי הוא בוודאות ראה את גופתו של טייב

מאת: מאירה וייסהודעות לעיתונות - כללי31/01/131356 צפיות
כבר שנים, למעשה יותר מחמישים שנה, אני סובבת סביב הסיפור הזה. פגישה עם המילה 'עפרה' משיתה עלי אי-שקט, נטול דימוי ויזואלי ברור. אני יודעת ששרשרת האירועים שהיתה קשורה בעפרה היתה שם, בדיוק כפי שאני יודעת שהיא לא היתה שם. אני יודעת שהיא בעבעה ותפחה יותר מעשרת הימים שהיא נמשכה, שהיתה הצל של ימי ילדותי, והסיפור המכונן של חיי ובחירותיי. אבל הוא נותר סמוי, נטול הנצחה בצילומים או בסיפורים משפחתיים.

מאת: מאירה וייסחברה ומדינה - כללי30/12/121306 צפיות
בסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת ובראשית שנות החמישים שטפה מגיפת הפוליו (שיתוק ילדים) את ישראל, כגפרור בשדה קוצים. אחותי הקטנה עפרה, כמעט תאומתי, נפטרה ממנה. מעולם לא דובר בבית על המוות הזה. עפרה נגזרה מהתמונות המשותפות שלי ושלה ומהשיח המשפחתי.

מאת: מאירה וייסמדעי החברה - כללי25/12/129020 צפיות
מצגים של "אומנות" ו- "מדע" באבחון רפואי יכולים להיחשב כמערכות משלימות ודיסקורסיביות המשמשות רופאים על מנת לתת לגיטימימציה למניפולוציה שהם עושים באמצעות הכח המקצועי שלהם. מאמר זה בוחן את התיעוד הרפואי כהקשר ליחסי הגומלין של שני מצגים אלו.

מאת: מאירה וייסאמנות17/12/129464 צפיות
רב שיח על התערוכה של רות אורנבך: משחק זיכרון – ההרצאה ניתנה על ידי הפרופ' מאירה וייס

מאת: מאירה וייסמשפחה וזוגיות - כללי05/12/121299 צפיות
במאמר זה , שפרסמה וייס בכתב העת המוביל "אתנוגרפיה" (Ethnography), משקיפה המחברת על סיפור החיים האישי שלה בראי נושאי המחקר בהם התמקדה במשך השנים: החל מדמותו של "הגוף הנבחר" אשר עובר כחוט השני במחקריה האקדמיים של וייס , דרך תגובותיהם של ההורים השכולים על נפילת ילדיהם והאופן בו מנציחה החברה הישראלית את הנופלים, וכלה במכון לרפואה משפטית.

מאת: מאירה וייססרטן17/10/121165 צפיות
סרטן והדבקה: תדמיתה של "המחלה" בקרב בני המשפחות של החולים \ פרופ' מאירה וייס Cancer and Imputed Infection: Images of "The Disease" among patients' relatives / Prof. Meira Weiss לשמה של מחלת הסרטן נקשרו סטיגמות ואסוציאציות קשות: החל מסבל וכאב בלתי נסבלים, דרך כיעור ובידוד וחברתי וכלה במתן הכינוי "הצרעת של ימינו". דימויה השלילי והקשה של מחלת הסרטן עומד בבסיס המאמר אותו פרסמה פרופ' מאירה וייס בכתב העת The Sociological Review .

מאמרים נוספים בנושא חברה ומדינה - כללי

מאת: בנימין קלינגרחברה ומדינה - כללי05/10/222474 צפיות
לא פעם אנו מתלבטים אם להחליף גג,לבנות גדר,פרגולה,גאקוזי, לסגור חניה או מחסן ולהשכיר אותו או לפעמים לפצל דירה אחת לשניים / שלוש ויותר. להשכירם אבכדי לקבל הכנסה חודשית. כן אז ייתכן ולקחתם סיכון והתחלתם לבצע עבודה הטעונה היתר, והופ הפיקוח הופיע. לא חשוב אם בגלל תלונה של שכן "נחמד" או מכל סיבה אחרת אתפ בבעייה וככל שלא תדעו מה זכויותכם וכיצד להתנהג אתם עלולים להסתבך. לנו במשרד קלינגר בנימין ניסיון רב בהתמודדות עם ביקורי פתע של הרשויות,צווי הפסקת עבודה,צווי הריסה מנהליים שיפוטיים ועוד.

מאת: בנימין קלינגרחברה ומדינה - כללי02/05/221944 צפיות
השקעה בקרקע חקלאית היא נושא שמעניין אנשים רבים וניתן לדון בו בהרבה מאוד אספקטים. קיימים היבטים רבים שצריך לבדוק לבחינת כדאיות השקעה בקרקע כזו ובמאמר זה נתמקד באחד הקריטריונים המרכזיים. ראשית, כשבאים להשקיע בקרקע חקלאית, חשוב לזכור את המובן מאליו, כי מדובר בהשקעה ספקולטיבית בהגדרה. קיים בה סיכון וגם המשקיע צריך להביא בחשבון שהרבה פעמים טווח השקעה עד להפקת תשואה ראוייה הוא ארוך יחסית – הוא לא טווח קצר! לרוב שינוי יעוד לא יתרחש בתוך שנים בודדות. אין בעובדה הזו בכדי לפסול את ההשקעה כקרקע כזו, אבל חשוב לזכור את הדבר.

מאת: אבי בכרחברה ומדינה - כללי28/11/211729 צפיות
גולדה מאיר (מאירסון) היא ללא ספק מיתוס יהודי, מיתוס ישראלי ומיתוס לאומי, גולדה היא לא רק מיתוס לאומי, גולדה הצליחה להתמקם מכוח אישיותה בתודעה כמיתוס בינלאומי חוצה מגזרים ומגדרים, אישיותה המרתקת וסיפור חייה הינם נרטיב לאומי, ציוני, ועולמי. דמותה ופועלה המרתקת מהווה לנו כיהודים החיים את העבר וההווה הציוני אבן דרך ודוגמה ומופת לאישה אשר הקדישה את חייה ופועלה לחלוטין לעם היהודי ושימשה אור לנשים בכל העולם כאישה אשר "עשתה את זה ובגדול" והגיעה למקומה ומיקומה הגבוהים כראשת ממשלה בזכות אישיותה ועשייתה בלבד ללא מורא ללא חסד או התחסדות ואת כל זה עשתה בעולם גברי ושוביניסטי במיוחד בשנים בהם חיה ופעלה.

מאת: בנימין קלינגרחברה ומדינה - כללי09/09/206735 צפיות
הרשות לאכיפה במקרקעין (היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה לשעבר) היא יחידת סמך במשרד האוצר, כפופה לשר האוצר ופועלת כיחידה עצמאית. ייעודה הוא להיאבק בעבירות התכנון והבניה ולבצע פיקוח על הועדות המקומיות. ביום 19.6.2016 קיבלה ממשלת ישראל החלטה מספר 1559 "חיזוק אכיפת דיני התכנון והבנייה" מתוך הבנה שמדובר ביעד אסטרטגי של מדינת ישראל שעל רשויות המדינה להוביל על מנת להגן על התכנון והבנייה ולבצר את שלטון החוק. החלטת הממשלה שמה את היחידה לאכיפה במקרקעין בחזית המאבק בעבירות התכנון והבנייה, מעניקה אחריות, כלים ומשאבים לממש את האחריות המוטלת עליה. תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה, העניק לרשות את הסמכויות הנרחבות לממש את האחריות כאמור.

מאת: אדיר בנימיניחברה ומדינה - כללי18/08/181976 צפיות
בתיאוריה הפוליטית שלו, שאף ז'אן ז'אק רוסו, ליישב בין האינדיבידואליזם הקיצוני שבו דגל, לבין השמירה על הסולידריות החברתית. רוסו האמין כי הרגש האנושי הטבעי הוא רגש של סולידריות בין בני אדם שהוא גם הבסיס לחיים בקולקטיב

בית המשפט העליון דן לאחרונה ודחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, כב' השופטת מ' סוקולוב מיום 18.10.2017. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן (כב' השופט העמית מ' בן-חיים), בע"א 39527-06-17, מיום 10.07.2017, שם נדחתה בקשתו של העותר להאריך את המועד להישפט על הודעת תשלום קנס, מיום 10.05.1998.

מאת: עומריחברה ומדינה - כללי23/05/172182 צפיות
חברות ואתרים גדולים בתחום הקניות אונליין (E-commerse) כמו איביי, אמזון, דיל אקסטרים, אליאקספרס, אתר Zipy הישראלי ודומיהם, החלו לאחרונה לחייב את הלקוחות שלהם להזין גם את המיקוד שלהם באזור הזנת הכתובת לפני ביצוע רכישה. אם בעבר עניין זה היה רשות בלבד, היום לא תוכלו להמשיך בתהליך הקניה שלכם אונליין אם לא תזינו

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica