מי שמעשן וניסה בעבר להיגמל מעישון יודע כי הפסקת עישון הינה משימה קשה במיוחד וכי גם אמצעים שונים שנועדו לסייע להצלחת גמילה מעישון (כדוגמת סיגריה אלקטרונית או תרופות נגד עישון או תחליפי ניקוטין) אינם עוזרים בכל המקרים, ולמרות דרכי הפסקת עישון כה רבות המוצעות כיום, הרי שעדיין אחוזי ההצלחה של תהליך הפסקת עישון, הינם נמוכים. מדוע? אם מנסים לתצמת את הקושי שקשור בסיגריות או בעצם בקושי להיגמל מסיגריות, ניתן להצביע על שני גורמים עיקריים. הגורם הראשון המקשה על גמילה מעישון הוא ההתמכרות לניקוטין. ההתמכרות לניקוטין יוצרת קושי פיזי משמעותי, מאחר שברגע שנפסקת הכמות הבסיסית של הניקוטין שהגוף התרגל לקבל במשך שנים, נוצרת תגובה קשה ותסמיני גמילה לא קלים כלל שגורמים לגוף לרצות לעשן מייד, ללא הנחות... הגמילה הפיזית היא אמנם קשה, אך לאחר ימים ספורים, הצורך המיידי בניקוטין הולך ופוחת, כך שמי שמצליח להתגבר בימי הגמילה הראשונים, עובר את המשוכה הראשונה הקשה ביותר מבחינה זו, ויתכן שהקושי רק ילך ויפחת. מעבר לכך, על הגמילה הפיזית ניתן להקל גם באמצעות תחליפי ניקוטין שונים ויש המסתייעים באמצעים אחרים כגון סיגריה אלקטרונית, או תרופות נגד עישון. אלא, שכאן נכנס הגורם המעקב השני שכל כך מקשה על הפסקת עישון והוא ההתמכרות הנפשית וההרגלים ההתנהגותיים שנקשרים לעישון. הכוונה היא למשל להרגל כמו עישון עם הקפה של הבוקר או עישון כתגובה למצבים שונים (עישון ברגעי לחץ או עישון בעת רעב), עישון בעת נסיעה או עישון חברתי במסעדה או פאב וכיו"ב. ההרגלים כוללים גם תנועות שמעשנים מסגלים לעצמם ופעולות, שלאחר שנים, הגמילה מהם קשה מנשוא. הקושי בגמילה מההרגלים ההתנהגותיים הינו בעיני רבים הקושי העיקרי והצטרפות הקושי הפיזי רק מעצימה את הקושי הזה והופכת את המשימה הקרויה הפסקת עישון, למשימה אמיתית. אז איך בכל זאת אנשים מצליחים להיגמל? למרות שישנן סיבות שונות שאפשר להצביע עליהן או טכניקות שיכולות לעזור ולהעלות את אחוזי ההצלחה בגמילה מעישון, לדעתנו הגורם הראשון במעלה שחשוב לכל תהליך גמילה מעישון, הינו מוטיבציה ורצון אמיתי להפסיק לעשן, ולכן רבים הם אלו שמתחילים תהליך הפסקת עישון ללא רצון אמיתי, ובמהרה מגיעים לכדי כישלון.