אני אשנה אותו - צילה שנהר
"אני אשנה אותו", היא אמרה בנחרצות. "אני אשה עקשנית, אני יודעת להשיג את מה שאני רוצה ואני אגרום לבעלי להיות כמו שאני רוצה. אני רוצה שהוא יהיה יותר פתוח, יותר תקשורתי ורגיש, שיביע את הרגשות שלו, שיפרגן לי, שיחמיא לי, שיבין אותי ויעשה איתי שיחות נפש. אחרי 15 שנות נישואין אני מצפה ממנו להבין ולדעת מה אני רוצה וצריכה ותפקידו כבעלי לענות על הצרכים שלי, הרי בשביל זה אנחנו חיים במשותף, לא"?
"כמה זמן את מנסה לשנות אותו"? שאלתי. "מאז שאני מכירה אותו, כבר 16 שנה אני מנסה לשנות אותו אבל אני לא מתייאשת, בסוף אני אצליח".
"האם השגת הצלחות כלשהן בנסיון לשנות אותו"? שאלתי. היא חשבה קצת וענתה לי "האמת, כשאני חושבת על זה עכשיו אז ממש לא, לפעמים הוא מנסה קצת לרצות אותי, אבל זה לא מחזיק מעמד לאורך זמן ועכשיו אני שמה לב שככל שאני מנסה יותר ללחוץ עליו, כך הוא מתבצר בעמדה שלו. בתקופה האחרונה כשאני מסבירה לו שוב ושוב איך אני רוצה שהוא יהיה, הוא אפילו לא מקשיב לי וברוב חוצפתו הוא מביט בי במבט אטום וזה עוד יותר מרתיח אותי".
"איך את מגיבה כשזה מרגיז אותך"? "אני עושה לו דווקא, עושה לו פרצופים, מתעלמת ממנו כשהוא שואל אותי משהו, נותנת לו הרגשה רעה בכוונה כמו שהוא נותן לי הרגשה רעה. אני חושבת שאם אהיה מספיק נבזית אליו ואעשה לו את המוות, הוא יבין שהוא צריך להשתנות. זה כמו שיטת המקל והגזר. כל עוד הוא מתנהג אלי כפי שהוא מתנהג אני אהיה רעה אליו אעניש אותו על כך שהוא לא מוכן להשתנות עבורי ואם הוא יראה סימנים של שינוי, אני אפרגן לו, אפנק אותו כך שהוא יקבל את הגזר ויראה ששווה לו להשתנות. אפילו חברה שלי אמרה לי לאיים עליו בגירושין אם הוא לא משתנה. אולי זה ינער אותו ויפחיד אותו".
"האם הוא בכוונה מתנהג אלייך כפי שהוא מתנהג"? שאלתי אותה. "כן בטח"!!!..היא ענתה. "בעצם אני לא בטוחה... האמת שלא... הוא תמיד היה כזה".
"אילו בעלך היה דורש ממך אותו הדבר והיה אומר לך שהוא מצפה ממך שתשתני בשבילו, שתפסיקי להיות תקשורתית, שתפסיקי לדבר על הרגשות שלך ותהיי כמוהו, איך היית מרגישה"? והיא ענתה "הייתי מרגישה רע, למה שאני אשתנה רק בגלל שהוא רוצה, לא אסכים להשתנות עבורו ואני לא הולכת בניגוד לטבע שלי". עוד היא הוסיפה
"אבל להיות תקשורתית פתוחה, מדברת על הרגשות זה טוב ולהיות סגור, ממוקד ותכליתי זה רע. לכן אני רוצה שהוא יהיה כמוני וככה יהיה לו יותר טוב בחיים. אני עושה את זה לטובתו ועל הדרך גם לי יהיה יותר קל כי הוא יענה גם על הצרכים שלי". "ואם הוא היה מעניש אותך על עצם זה שאת לא מוכנה להשתנות, איך היית מרגישה עם זה"? שאלתי אותה. "הייתי מעיפה אותו קיבינימט" היא ענתה מבלי להסס.
"אז מדוע את נוהגת כלפיו בדרכים שלא היית מוכנה שהוא ינהג בהן כלפייך"? והיא שתקה... שמעתי את האסימונים נופלים אחד אחד. "את צודקת" היא אמרה לי, "לא חשבתי על זה, כשאת מציגה את זה בצורה כזאת אני מתחילה לראות את הדברים אחרת".
מציאות יקרה האם את מוכנה להשתנות בשבילי?
אני חייבת לציין שהיא לא היחידה שמנסה לשנות את הצד השני במערכת היחסים כדי שיהיה לה יותר קל. אנחנו עושים זאת באופן אוטומטי לא רק בזוגיות שלנו אלא גם עם אנשים אחרים במעגלי האנשים הסובבים אותנו.
אנחנו מצפים מהבוס שישתנה ויהיה יותר מנומס, מתחשב ומקבל כדי שלנו יהיה יותר קל ונעים בעבודה וגם כדי שנקבל אישור שאנחנו בסדר. אנחנו מצפים מהילדים שלנו שיתנהגו בצורה מסוימת כדי לרצות אותנו. ישנם הורים שחושבים "שאילוף" הילדים שלהם ונסיונות עיקשים לשנות אותם כדי לספק את צורכיהם נקרא "חינוך". יש קו עדין שמפריד בין השניים ולא אכנס לזה בטור הזה. אנחנו מצפים שההורים שלנו ישתנו בשבילנו כדי שלנו יהיה יותר נעים בחיים ומצפים מחברות להתנהגויות מסוימות שלא תמיד עולות בקנה אחד עם האופי, העומס המוטל עליהן והאנרגיות שלהן.
כשאנחנו מטילים על הסביבה את האחריות לשביעות הרצון ולאושר שלנו ומצפים להנדס את המציאות בהתאם לצרכים הלא ממומשים שלנו, אנחנו גוזרים על עצמנו חיי אומללות, סבל, בדידות, תסכול, מרמור והתקרבנות ממושכים. אנחנו מעניקים להם את הכוח והעוצמה לשלוט על החיים שלנו ונותנים להם את צרור המפתחות לחיים שלנו.
סטירה מהסביבה
ההורים שלנו לא באמת ישתנו כדי לרצות אותנו, הבוס לא יהיה יותר חביב אלינו כי ככה אנחנו רוצים. בן / בת הזוג שלנו לא באמת יכולים למלא את החוסרים והחסכים שלנו וכל עוד אנחנו מצפים שהסביבה תספק את צרכינו אנחנו בצרות צרורות.
לא רק שהסביבה לא תספק את הצרכים שלנו, הם יחשבו שאנחנו מעצבנים, נודניקים, שודדי אנרגיה, וטרחנים. הם יתחילו להתרחק מאיתנו וכשזה יקרה אנחנו נכנס לפאניקה כי החללים הלא מלאים בחיים שלנו לא רק שלא יתמלאו אלא אפילו יתרוקנו עוד יותר כשנראה שאנשים בורחים מאיתנו. דבר זה יגרום לנו להתנהג בצורה עוד יותר קיצונית כי אנחנו נהיה בתחושה של איבוד שליטה ופאניקה. נכעס על הסביבה, נרגיש שבגדו בנו, שנטשו אותנו, שלא אוהבים אותנו ונפעיל את אותן מניפולציות על הסביבה כדי לנסות לגרום להם שיחזרו להיות בסביבה שלנו ועוד יותר מכך, שיתחילו סוף סוף לרצות אותנו.
עכשיו (כך נסביר לעצמנו) שאחרי שהם "נטשו" אותנו עליהם לרצות אותנו עוד יותר על כך שגרמו לנו עגמת נפש.
יש שפע דרכים ומניפולציות רגשיות לגרום לאנשים לעשות דברים שהם לא רוצים: אפשר להפעיל כלפיהם אלימות פיסית ומילולית, לכעוס, להפעיל טרור, להאשים את הסביבה ולייצר אצלם רגשות אשם וייסורי מצפון על כך שפגעו בנו בהתנהגות שלהם, אפשר להעלב, להתמסכן, להרגיש קורבן וכו'.
אני טוענת שאפשר גם אחרת. במקום להטיל על האנשים את האחריות לאושר שלנו, אפשר להחזיר לעצמנו את האחריות הזאת. רק אנחנו אחראים על החיים שלנו, לא הקופאית בסופר, לא הפקידה בבנק, לא ההורים, לא בן / בת הזוג, לא הבוס ולא הילדים. אני מבטיחה לכם שכאשר תחילו לקחת אחריות על החיים שלכם, תמלאו בעצמכם את הבורות והחללים בנשמות שלכם, כבר לא תצטרכו שהסביבה תשתנה כדי להתאים לכם, לא תצטרכו להאשים אף אחד באומללות ובסבל שלכם, לא תגרמו לאנשים אחרים לברוח מכם כדי לא לחטוף מכם והחיים שלכם ישתנו.
תהפכו מאנשים חסרים ואומללים לאנשים שלמים ושמחים. הסביבה תמשך אליכם כמו מגנט ודברים טובים יתחילו לקרות לכם. תחושת השליטה על החיים שלכם תחזור ולא תהיו תלויים בחסדיהם של אחרים כדי לקבל כוח ואנרגיה כי הכוח הפנימי שלכם ינבע מכם.
הכוח הזה הוא כוח אינסופי שביכולתו לא רק להזין אתכם אלא תוכלו לחלוק ממנו לכל אחד בסביבה. ככל שתחלקו ממנו יותר כך הנביעה שלו מכם רק תגבר.
נכון שהשינוי הזה דורש חשיבה, הפסקת דפוסים אוטומטיים, אומץ, בחירה, מודעות ונכונות לשלם מחירים כואבים לפעמים, אבל התגמול בסופו של דבר הרבה יותר נפלא. יותר משתלם לחיות באור, בשמחה ובאהבה מאשר לחיות בחושך, בפחדים, באומללות ובסבל, לא? עכשיו תקדישו 5 דקות מזמנכם לבדוק מי אתם רוצים שישתנה בסביבה שלכם וקדימה... לדרך!!!
צילה שנהר - פסיכולוגיה אלטרנטיבית. משלבת שיחות טיפוליות עם רפואה משלימה.
מטפלת גם און ליין באמצעות הסקייפ. פגישת התרשמות ראשונה חינם. 050-6402526
http://www.tzila.co.il