מזונות אישה
כאשר בני זוג מחליטים להתגרש או כאשר הבעל רוצה להתגרש, האישה תהא זכאית לתשלום מזונות מבעלה, וזאת כל עוד הם עדיין נשואים.
כמו כן, ישנן נסיבות מסוימות אשר בהן זכותה של האישה למזונותיה תפקע עוד בטרם מועד הגירושין. שכן, ישנם מספר סיטואציות אשר יכולות לשלול את זכאותה של האישה למזונות. לעומת זאת, קיימים מקרים אחרים בהם יכול והבעל יהא מחויב במזונות גרושתו, היינו, יהא מחויב במזונות אשתו גם לאחר שהתגרשו, אולם מקרים אלו הם נדירים ביותר, מאחר ואין חובה על פי דין, של בעל לזון את אשתו לאחר הגירושין.
כאמור, ההלכה מחייבת את הבעל במזונות אשתו, ובמסגרת חיוב זה, הוא למעשה, חייב לספק לה את כל מחסורה ואת כל צרכיה. כמו כן, חשוב לציין כי כאשר האישה הורגלה לרמת חיים כזו או אחרת, קמה לה הזכות להמשיך ולחיות באותה הרמה כשחובתו של הבעל היא לספק לה את כל אלו, כאמור. יתרה מזאת, במסגרת חובתו של הבעל לזון את אשתו, מוטלת עליו גם החובה לדאוג ולספק לה גם מדור, ואף לשאת בהוצאות אחזקתו. (לעניין זה ראה למשל : ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(1) 721).
כאן המקום גם לציין כי, על פי הדין העברי, אין האישה מחויבת לצאת לעבוד, גם אם היא עבדה קודם לכן והפסיקה את עבודתה. אולם, חשוב באתו הקשר לציין כי, במידה ובית הדין הרבני יתרשם כי האישה הפסיקה לעבוד רק על מנת לקבל מזונות מן הבעל, עלול הוא לקבוע את מזונותיה באופן שגובה המזונות שיקבע עבורה, יהיה בקיזוז שווי השתכרותה טרם התפטרותה, ואף חמור מכך, עלול הוא לשלול את מזונותיה בכלל.
זכותה של האישה למזונות נגזרת למעשה מהעיקרון של "עולה עמו ואינה יורדת עמו", על פי הדין ההלכתי. ומעצם היותה של האישה "עולה עמו", למעשה, היא זכאית לקבל את מזונותיה בהתאם למצבו הכלכלי של הבעל. כמו כן, יודגש כי השיקול העיקרי, בבואו של בית המשפט לפסוק את גובה מזונות האישה, נובע מפוטנציאל ההשתכרות של הבעל לרבות הכנסותיו מרכוש.
כלל נוסף וחשוב בכל הקשור למזונות אישה, הוא שהבעל יחויב במזונות אישה רק החל ממועד הגשת התביעה ולא יחויב רטרואקטיבית.
העילות בגינן ניתן לשלול מזונותיה של אישה :
א. עזיבתה של האישה את הבית – במידה והאישה עוזבת את הבית המשותף הו התגוררו הצדדים, ניתן יהיה לשלוש את זכותה למזונות אישה. זאת כמובן, במידה וסיבת עזיבתה אינה מוצדקת.
ב. בגידתה של האישה בבעל - במידה ואישה בגדה בבעלה ("זנתה תחתיו"), היא מוכרזת כמורדת ומאבדת את זכותה למזונותיה. לעניין זה חשוב לציין כי, טענת בגידה מצריכה ראיות כבדות משקל המוכיחות את קיומה של הבגידה.
ג. אישה עובדת- עוד על פי הדין ההלכתי קיים עיקרון של "מעשה ידיה", אשר לפיו רוכש הבעל גם את הזכות להכנסותיה של האישה מעבודה. וכך, במצב של גירושין, ניתן יהיה לקזז בין מזונותיה של האישה לבין הכנסותיה בטענה של "צאי כי מעשה ידייך למזונותיך", היינו, הבעל יטען כי, הכנסתה של האישה מעבודה יחשבו בתור מזונותיה.
ד. אישה שלא מקיימת את מצוות הדת – במידה והאישה לא מקיימת את מצוות הדת וכפועל יוצא, אף גורמת לבעלה לעבור על מצוות אלו, לא תהא זכאית למזונות. יחד עם זאת, חשוב לציין כי בעל אשר בעצמו לא מקיים את מצוות הדת לא תעמוד לו הזכות לטעון טענה מעין זו.
ה. כאשר האישה מסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה – אישה אשר מסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה נחשבת למורדת ולא תהא זכאית למזונותיה.
מה לגבי מזונות אישה המסרבת לתת גט לבעלה חרף העובדה שקיים פסק דין המחייבה לעשות כן?
לעניין זה בפסיקה מסתמנת מגמה לפיה, כאשר בית הדין הרבני מחייב את האישה לתת גט לבעלה, והיא לא עושה כן, היא תאבד את זכותה למזונות אישה. אך, שלילת זכותה זו, תחשב, רק החל מהמועד בו סירבה ההיא לתת את הגט.
***המידע במאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, ואינו מהווה המלצה לנקיטת אי אילו הליכים או לאי נקיטתם של אי אילו הליכים. הסתמכות על האמור במאמר זה הנה על אחריות הקורא בלבד וכפועל יוצא, האחריות לכל תוצאה, ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור במאמר זה, תחול על הקורא בלבד.