הכל על הכתובה
למי נתונה הסמכות לדון בענייני הכתובה?
הסמכות לדון בענייני הכתובה, במסגרת הליך של גירושין, נתונה לבית הדין הרבני, שלו יש את הסמכות הייחודית לדון בנושא מכוח הסמכות לפעול בכל הקשור לגירושין של הצדדים. (במאמר מוסגר רק יצוין כי, לבית המשפט לענייני משפחה ישנה סמכות לדון בכתובה מן העיזבון).
כמו כן, חשוב לציין, כי הכתובה הנה מסמך משפטי לכל דבר ועניין. שכן, מטרתה היא להבטיח את מצבה הכלכלי של האישה וכן למנוע מצב אשר בו הבעל מתגרש מאשתו בקלות דעת. בנוסף, ישוב לציין כי, הסכום הנקוב בכתובה נועד גם להבטיח את פרנסתה של אלמנה לאחר שבעלה נפטר (זכות זו מעוגנת בסעיף 104 לחוק הירושה).
ממה מורכבת הכתובה
הכתובה למעשה, מורכבת משלושה חלקים: כשהאחד קרוי עיקר כתובה, כשזהו הסכום הארכאי של 200 זוז. השני, קרוי תוספת כתובה, ולתוספת אין גבול והבעל יכול לתת כמה שירצה ללא הגבלה (זה הסכום שאותו אנו בעצם מכנים כ"כתובה") והשלישי קרוי נדוניה, ואלו הם אותם נכסים שהאישה מכניסה לחיי הנישואין והם נרשמים על שם הבעל, וכותבים את ערכם בכתובה.
חשוב לציין כי, כאשר בתי הדין הרבניים דנים בשאלת הכתובה, הדיון נסב למעשה, סביב תשלום עיקר הכתובה ותוספת הכתובה. מכאן, יוצא אפוא, כי אישה אשר מפסידה את כתובתה אינה מפסידה את הנדוניה שלה, שכן אלו הם נכסיה.
המקרים בהם מגיעה לאישה הכתובה והמקרים בהם לא מגיעה לאישה הכתובה
א. כאשר הבעל דורש להתגרש מסיבה שאינה מוצדקת, למשל, סיבה כמו לא מסתדרים או נגמרה האהבה, חייב לשלם לאשתו את כתובתה.
ב. כאשר בעל תובע לחייב את אשתו בגט משום שהיא מורדת ובעקבות כך בית הדין הרבני מחייב אותה להתגרש ממנו, אישה זו לא תהיה זכאית לכתובתה. כאן גם המקום לציין כי, לפעמים ביה"ד צריך להתרות באשה שתחזור לחיות בשלום עם בעלה, שכן, במידה ולא תעשה כן, תפסיד את כתובתה.
ג. כאשר גם הבעל וגם האישה באים לבית הדין הרבני ודורשים להתגרש, כאשר לאף צד אין עילה ברורה לגירושין אלו, הדין קובע כי שניהם מורדים וכי לאישה מגיעה עיקר כתובתה והיא מפסידה את תוספת כתובתה מספק.
ד. כאשר גם הבעל וגם האישה באים לבית הדין הרבני ודורשים להתגרש, ולאישה ישנן ראיות לפיהן הבעל הנו בעל מורד לדוגמא או שהוא חי עם אישה אחרת או שהבעל פגע בה ולא פנה אליה בצורה הולמת וביקש ממנה שלום בית, אזי אין האישה מפסידה את כתובתה או את תוספת כתובתה.
ה. כאשר האישה דורשת להתגרש ובית הדין הרבני מתרשם כי היא איננה רוצה בשלום-בית וכי אין לה עילות ברורות לגירושין, והבעל נענה לדרישתה לגירושין ונותן לה גט, היא תפסיד את תוספת כתובתה ואילו לגבי עיקר כתובה יבחנו הנסיבות לגופן.
דוגמאות למעשים והתנהגויות של האישה אשר יש בהן עילות בכדי לפטור את הבעל מתשלום כתובה
1. עילת הבגידה - אישה אשר בוגדת בבעלה עם אחר ולכך ראיות מוצקות, תהא מחויבת בגירושין, ותישלל ממנה הזכאות לכתובתה.
2. עילת מעשי כיעור- כאן מדובר בעילה לפיה אין ראיה חותכת לכך שהאישה בגדה בבעלה, אך קיימת סבירות גבוהה שעשתה כן.
3. עילת "מקח טעות" - אישה אשר יש לה בעיות רפואיות כאלה או אחרות והיא מודעת לבעיות אלו, אולם בוחרת להסתירן מבעלה, הרי שהבעל עשה בנישואיו "מקח טעות", היינו, הוטעה על ידי אשתו ועל כן הוא רשאי להתגרש ממנה ללא חיוב בכתובתה.
4. עילת הפסול בכתובה – במקרים בהם קיימים פגמים מהותיים באופן של עריכת הכתובה, עלולים לפסול אותה. אולם יחד עם זאת, בתי הדין הרבניים משתדלים להימנע מלפסול כתובות מטעמים אלו, מהסיבה הפשוטה שלצדדים אין אשמה בפגמים אלו.
5. עילת עזיבת האישה את הבית- אישה אשר עוזבת את הבית המשותף ללא כל סיבה מוצדקת עלולה לאבד הן את מזונותיה והן את כתובתה.
6. עילת המורדת- אישה אשר מסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה, ללא כל סיבה מוצדקת, תוכרז על ידי בית הדין הרבני כמורדת ואז תישלל ממנה הזכאות לכתובתה.
טקטיקת התביעה לשלום בית, לשם קבלת הכתובה
במרבית המקרים בהם הבעל מגיש תביעה לגירושין כנגד אשתו, מיד היא תגיש תביעה לשלום בית, אשר עלולה לשפר את סיכוייה לקבל את כתובתה. אולם במקרים מעין אלו, בית הדין הרבני יתרשם מנכונות כוונותיה של האישה לשלום בית, ובמידה והתרשם כי אכן כוונותיה של האישה הנן כנות, במרבית המקרים הוא יחייב את הבעל בתשלום הכתובה כתנאי לגירושין.
הגישה הרווחת בכל הקשור לסכום מופרז בכתובה
קודם כל חשוב לציין, כאמור לעיל, כי ברמה העקרונית הכתובה הינה מסמך משפטי מחייב. סכום שהנו מופרז ואינו בר ביצוע בבוא העת, יכול להעיד על חוסר כוונתו של הבעל להתחייב לאישה שאותה נשא ועל כן ברב המקרים אף לא יחייבו אותו על פי הכתובה.
שכן, המגמה הרווחת כיום בבתי הדין הרבניים הנה לפסוק לחובת הבעל סכום נמוך מזה שנקב בכתובה במידה והתחייבותו של הבעל לא היתה סבירה. באותה המידה גם חשוב לציין כי, המגמה הרווחת כיום בבתי הדין הרבניים הנה לפסוק לחובת הבעל סכום גבוה מזה שנקב בכתובה במידה והתחייבותו של הבעל לא היתה סבירה בכך שהוא נקב בסכום נמוך מידי בכתובה.
כאמור, במקרה שבו הבעל התחייב בכתובה לסכום מופרז וגבוה, מגמת בתי הדין הרבניים תהא, לראות התחייבות כזו, כהתחייבות לשם כבוד בלבד. מגמת בתי הדין ברבניים, במקרים מעין אלו, בהם בעלים מתחייבים בסכומי מינימום ומקסימום בכתובה, תהא להתחשב באפשרות הקיום של האישה לאחר הפרידה מהבעל, הכל כמובן, בכפוף לרמת החיים אליה הורגלה בחיי הנישואין, למשך שנה שלמה.
מגמת הפסיקה לאחרונה הנה לפסוק סכומי כתובה בסך של כ-120,000 ₪ כאשר ההתחייבות בכתובה הנה מופרזת וחסרת כל פרופורציה למציאות.
כאמור, לבית הדין הרבני, קיימת הסמכות להורות על הגירושין ולדון בחלק מענייני הגירושין, לרבות להוסיף סכומים לכתובה מכוח פיצויים וגם להוריד סכומים מהכתובה אם הסכום הנקוב בה הינו מופרז.
***המידע במאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, ואינו מהווה המלצה לנקיטת אי אילו הליכים או לאי נקיטתם של אי אילו הליכים. הסתמכות על האמור במאמר זה הנה על אחריות הקורא בלבד וכפועל יוצא, האחריות לכל תוצאה, ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור במאמר זה, תחול על הקורא בלבד.