במסגרת טיוטת חוק ההסדרים 2013-2014, הוצע לתקן את סעיף 5(5) לפקודת מס הכנסה בנושא חברת משלח יד זרה (חמי"ז). המטרה של שינוי החקיקה היא להתאים את מודל המיסוי של חברת משלח יד זרה (חמי"ז) לזה של חברה נשלטת זרה (חנ"ז) כך שבתום שנת המס יראו את רווחי החמי"ז שמקורן במשלח יד מיוחד כאילו חולקו כדיבידנד (להלן - "דיבידנד רעיוני"), בהתאם לשיעור אחזקת תושבי ישראל, ויחולו עליו שיעורי מס החברות.
להרחבה בנושא חנ"ז וחמי"ז, ראו: מדריך להוראות חנ"ז (cfc) וחמי"ז, כולל המלצות לתכנון מס
להלן השינויים המרכזיים:
א. בעל שליטה בחברת משלח יד זרה ישלם מס על הכנסת החמי"ז המיוחסת אליו (כ"דיבידנד רעיוני"), במקום מיסוי חברת משלח היד הזרה עצמה על הכנסותיה, ובכך למעשה משווים בין מנגנון המיסוי של חנ"ז למנגנון של חמי"ז.
ב. שיעור המס שיחול על בעל השליטה הישראלי בגין הדיבידנד הרעיוני הינו שיעור מס החברות. במקביל, כנגד המס יינתן זיכוי מהמס הזר ששולם על ידי חברת המשלח יד הזרה.
ג. בעת חלוקה דיבידנד על ידי חברת משלח יד זרה, ישלם בעל המניות מס על הדיבידנד בהפחתת המס שכבר שילם שכנגדו ניתן יהיה לקבל כזיכוי את המס שנוכה במקור במדינת החוץ על הדיבידנד שחולק.
משה אשר, מנהל רשות המסים, הסביר בדיון בועדת הכספים את הרקע לתיקון החוק (חוק ההסדרים) ביום שלישי, ב' באב התשע"ג (09 ביולי 2013), באומרו: "לאורך השנים התברר שכאשר מדובר בפעילות במדינת אמנה, או חברה ששייכת למדינות אמנה שאיתה חתמנו על אמנה למניעת כפל מס, נוצרת התנגשות לעניין מקום הפקת ההכנסה של החברה. לפי הסעיף בחוק הנוכחי כתוב שההכנסה מופקת בישראל. לעומת זה בפועל ההכנסה מופקת בחוץ-לארץ ויש התנגשות אינהרנטית בין מציאות ובין מה שכתוב בחוק".
בהמשך הדיון: "השאלה היא עד כמה אפשר לדחות את הבאת הרווחים, או את ייחוס הרווחים, לישראל. החקיקה הקיימת, לפני חוק ההסדרים, היתה אולי מאוד אגרסיבית. היא אמרה: החברה עצמה חייבת מס בישראל. יראו את ההכנסות שהחברה הספציפית הזאת הפיקה בחוץ-לארץ כאילו הפיקה אותן בישראל. אבל זאת לא המציאות, במציאות הפיקו אותן בחוץ-לארץ ואנחנו רק בצורה של אמירה משפטית בחוק קבענו כך, כדי לחייב את החברה במס וכדי למנוע את תכנון המס. הקונספציה הזאת יצרה לנו התנגשות במדינות אמנה, שבהן אנו חייבים להתנהלות מול המדינות שחתמנו איתן אמנות. אמרו: זאת הכנסה שהופקה בחוץ-לארץ ולכן זכות המיסוי הראשונית היא שלנו. ולא רק שזכות המיסוי הראשונית שלנו, אתם לא יכולים לומר שזה הופק בישראל, כי זה הופק בחוץ-לארץ".
לאור האמור רשות המסים הציעה מודל שונה, שהמשמעות היא כפי שהם הסבירו בוועדת הכספים: "הרווח הופק בחוץ-לארץ, נמשיך לומר שהוא מופק בחוץ-לארץ, כפי שזה באמת, אבל הרווחים האלה יראו אותם כמחולקים לבעל המניות הישראלי. אז או שתחלק אותם בפועל ואין בעיה, כמובן שתקבל זיכוי לפי המנגנונים הרגילים, או שלא תחלק, תבחר להשאיר את זה שם אבל תשלם את המס פה כאילו שזה נמצא פה, כאילו שזה חולק לישראל. זה המנגנון. למעשה עוקפים את הבעיה שהיתה קיימת קודם ומונעים מתכנון המס להרחיק את המיסוי מישראל. מקדמים ומשפרים את הרעיון שבבסיס המיסוי הפרסונלי, אומר: כל ישראלי משלם מס בישראל, בין אם הפיק את הכנסה בישראל ובין אם הפיק את ההכנסה בחוץ-לארץ".
דברי ההסבר בהצעת החוק: סעיף 5 לפקודה נושא את כותרת השוליים "הוראות מיוחדות לעניין מקום הכנסה". הסעיף קובע הוראות מיוחדות בין היתר לעניין מיסוי הכנסותיה של חברת משלח יד זרה. בתיקון לחוק מבקשים להתאים את מודל המיסוי של חברת משלח יד זרה למודל המיסוי הקיים לגבי חברה נשלטת זרה, תוך התאמה לכך שמדובר במיסוי של הכנסה ממתן שירותים. בהתאם לכך, מוצע לבטל את ההסדר הקיים בסעיף 5 (5) לפקודה לעניין חברת משלח יד זרה, ולקבוע את ההסדר החדש בפרק רביעי 1 שבחלק ד' לפקודה, שבו קבוע היום ההסדר בדבר חברה נשלטת זרה. ראו גם: חקיקה חדשה ביחס לחברה נשלטת זרה.