חפש מאמרים:
שלום אורח
23.08.2019
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

אריה סיון, משה דור, דליה הרץ

מאת: מוטי ריקליןספרות14/06/20151879 צפיות שתף בטוויטר |   שתף בפייסבוק

אריה סיון, משה דור, דליה הרץ. רוב הקוראים לא שמעו שמות אלו. אלה שכן, המכירים קצת את השירה העברית לתולדותיה, זוכרים אותם כמעין משוררים בשוליים, נספחים למשוררי הקאנון הגדולים. חלק חושבים שיש לזכור אותם ללמד אתם, לכתוב עליהם, ואפילו שאין הם שוליים בכלל. וחלק חושבים שאין לזכור אותם, ויש ללמד ולזכור רק את הקאנון, רק את השירים המדהימים, רק את השירים הנפלאים, של המשוררים הגדולים. ואז אז יחזור הצבע ללחיי השירה. והציבור הרחב, יחזור לאהוב שירה (אם כי כמובן נדרשים צעדים נוספים).

ואכן, מפעם לפעם אנחנו נתקלים באחד מהמשוררים הנספחים, אחד מהמשוררים השוליים. למשל הוקרא לא מזמן, שיר חלש במיוחד של אריה סיון, בפריים טיים טלויזיה. והצופים התבעשו, מהשיר הגרוע. קל לשער שהעוינות לשירה גברה. מדוע הוקרא שיר של אריה סיוון, בפריים טיים בטלוויזיה? פרגון על היותו ממקימי חבורת לקראת החשובה. בהחלט מגיע פרגון על כך. אבל לא, הקראה של שיר כל כך חלש בטלוויזיה, שפשוט הזיקה.

אריה סיון. הוא ממקימי קבוצת לקראת, קבוצה שפעלה בשנות החמישים. הקבוצה שמרדה באלתרמן וגולדברג, הצליחה בכך, ובעצם הגדירה את שירת דור המדינה, שהפואטיקה שלה דומיננטית בשירה העברית כבר 60 שנה. הקבוצה  הניבה משוררים מעולים, כמו זך, עמיחי, ואבידן, עם שירים נהדרים. פואטיקה אשר החזיקה את השירה בפסגה לעוד כ 20 שנה, והשפעותיה נכרות אפילו על השירה הכל כך חלשה הנכתבת כיום, ובעשרות שנים האחרונות.

דור גולדברג ואלתרמן, התאפין בשירה חרוזה ושקולה, מאוד שירית. בעוד ששירת דור המדינה, שהגדירה את השירה של עשרות השנים האחרונות, היא, שירה פרוזאית, דיבורית, אפרורית לפעמים, טון אינטימי, מוזיקה זורמת ולא נקטעת בסופי שירות. כמעט תמיד לא חרוזה ושקולה. כלאמר, לא מה שנקרא באנגלית, ורס.

אריה סיון, פעל במקביל למשוררים המובילים: זך עמיחי, אבידן. בואו ונסתכל על שיר מייצג שלו:

לו היתה בתל אביב

לוּ הָיְתָה בְּתֵל אָבִיב בְּאֵר, שֶׁפֶּרֶד אוֹ חֲמוֹר

קְשוּרֵי עֵינַיִם סוֹבְבִים

לְהַעֲלוֹת בָּהּ מַיִם מִן הָאֲדָמָה,

הָיִיתִי מְדַמֶּה עַצְמִי לְפֶרֶד אוֹ חֲמוֹר כָּזֶה,

סוֹבֵב עַל צִיר הָעִיר

שֶׁבָּהּ נוֹלַדְתִּי, וּבָהּ נִפְקְחוּ

עֵינַי לָרִאשׁוֹנָה, סוֹבֵב מֵאָז

וּמַעֲלֶה מֵי יָם מֵעֹמֶק לֹא נֶחְשָׁב,

מֵי יָם מֵרֶחֶם הַחוֹלוֹת,

שְׁקוּפִים, פּוֹרֵשׂ

מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם, שֶׁיַּכְחִילוּ, וּמַזְרִים

בָּרְחוֹבוֹת הָהֵם, אֲשֶׁר הוֹלִיכוּ אֶת רַגְלַי,

הָרְחוֹבוֹת הַמֻּכָּרִים לִי בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת,

כְּמוֹ לֵב שׁוֹלֵחַ דָּם, יוֹדֵעַ

שֶׁלָּבֶטַח יַחְזֹר אֵלָיו, כָּעֵת חַיָּה

 

השיר, כתוב בפואטיקה של דור המדינה ללא ספק. השיר דומה לשירים שנכתבו על ידי זך, עמיחי, ... כן ניתן לטעון ששיריו של סיון,  כתובים גם בפואטיקה ילידית,  שסיון, ודור, ועוד משוררים, כתבו בה, והיתה ואריאציה על שירי דור המדינה, אשר הבליטה את ארץ ישראל, בניגוד, לזך עמיחי, .... אשר נטו לאוניברסלי. אולם זה לא ההבדל המשמעותי. ההבדל המשמעותי הוא שבניגוד לשירי עמיחי, זך, אבידן, השיר חלש. התחושה לא עוברת לקורא, השיר לא אפרורי, אלא  אנמי. שיר לא מענין שחוזר על תמות ידועות, בואריאציה קלושה. כל הפואטיקה של דור המדינה קיימת פה, אבל לא עובדת. בניגוד למשל  לשיר המקסים של זך:

בערב

כשאמרה לי נערתי

לך

ירדתי לרחוב להתהלך

והייתי הולך ומסתבך

ומסתבך והולך

והולך והולך ומסתבך.

כמה שהתחושה עובדת ועוברת. השיר מרגש וחכם. מה שלא עובד אצל סיון, עובד אצל זך.

משה דור. גם ממקימי לקראת, מראשוני שירת דור המדינה. מזהה את עצמו כמו סיון, עם הפואטיקה הילידית. כל מה שנאמר רע על סיון, תקף גם לגביו. קחו שיר:

סירטאקי

רֹחַק הוּא צִמְצוּם: הַמַּבָּט נִרְתָּע

מִפְּנֵי הֶחָלָל, מְבַקֵּשׁ לְהִסְתַּתֵּר

בַּדְּיוּנוֹת שֶׁנִּכְרוּ, בַּשִּׁקְמִים שֶׁנִּכְרְתוּ.

אַךְ אַתְּ, הֲיִי בַּאֲשֶׁר תִּהְיִי, צַוִּי עַל

הָרַגְלַיִם הַכְּבֵדוֹת, אוֹצְרוֹת-הַזְּמַן הַלָּלוּ,

לְחוֹלֵל וְהֵן, בְּאַהֲבָתָן הַנּוֹאֶלֶת

הַנִּפְלָאָה, תְּפַזֵּזְנָה בַּסִּרְטַקִּי שֶׁל

זוֹרְבָּה עַד כְּלוֹת הַגּוּף, הַנֶּפֶשׁ:

עֵינַיִךְ תִּרְאֶינָה, תִּדְמַעְנָה.

שיר חלש. עם כל המגרעות שציינתי לגבי השיר של אריה סיון. בואו ונסתכל כל כמה שירות נהדרות  של עמיחי

לא כברוש
מאת י.עמיחי
.

לא כברוש
,
לא בבת אחת, לא כולי
,
אלא כדשא
, באלפי יציאות זהירות- ירוקות,
להיות מוסתר כהרבה ילדים במשחק

ואחד
מחפש.

לא כגבר היחיד
,
כבן -קיש, שמצאוהו רבים

ועשו אותו למלך
.
אלא
כגשם בהרבה מקומות
מעננים רבים, להתחלחל, להיות שתוי

פיות רבים להיות
נשום
כאוויר בשנה ומפוזר כפריחה באביב
.

לא הצלצול החד, המעורר

בשער
הרופא התורן,
אלא בדפיקות , בהרבה אשנבים

בכניסות צדדיות, בהרבה דפיקות
לב.

ואחר כך היציאה השקטה, כעשן

בלי תרועה, שר מתפטר
,
ילדים עייפים
ממשחק,
אבן בגלגולים האחרונים

לאחר המורד התלול, במקום שמתחיל

מישור
הוויתור הגדול, אשר ממנו,
כתפילות המתקבלות
,
עולה אבק בהרבה ריבוא

וואי איזה שיר נפלא. תשוו תשוו לשיר של דור.

דליה הרץ. דליה הרץ התחילה את דרכה כמעט במקביל, לזך, עמיחי, ואבידן. סומנה ככוכבת בתחילת דרכה, ונעלמה בהמשך הזמן. הנה שיר שלה לדוגמא:

מרגוט

גַּם אֲנִי בְּעִיקָר בַּשָּׁעוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, רָצִיתִי לִהְיוֹת דּוֹמָה לְמַרְגּוֹט.
עַל כֵּן קָבַעְתִּי אִתָּהּ בַּקָּפֶה. אֵחַרְתִּי. מַרְגּוֹט אֵחֲרָה אַחֲרַי

בְּעֶשֶׂר דַקּוֹת תְּמִימוֹת. הָעִנְיָן הוּא בָּזֶה שֶׁאֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת

בְּעֵרֶך כָּמוֹךְ. גַּם אִם קָשֶׁה לִי. שָׁלְחוּ אוֹתִי אֵלַיִךְ. מַרְגּוֹט
.
נֶאֱמַר לִי בִּמְפֹרָשׁ שֶׁתּוּכְלִי לַעֲזֹר לִי. אֶלָּא שֶׁסָּפֵק אִם יֵשׁ

לָךְ אֵיזֶה עִנְיָן בָּזֶה. אוּכַל לְחַכּוֹת
.
הַמַּיִם שָׁטְפוּ תַּחַת לָרִצְפָּה. קַיִץ שֶׁל גְּבִינָה חָפַן אֶת בּוּשׁוֹתָיו
.
אֶשְׁתַּדֵּל, כֵּן. מַרְגּוֹט מְבַקֶּשֶׁת אֶת סְלִיחָתִי. עָלֶיהָ

רַק לְרֶגַע לַסוּר אֶל בֵּית הַשִּׁמּוּשׁ. אֶמֶשׁ תָלְתָה לְיִבּוּשׁ

אֶת קַשְׂקַשֵּׂי הָעוֹר. אֶת רִקְמַת הַשֶּׁלֶג. מְעַט מְאֹד חֵשֶׁק

נִשְׁאֵר לָהּ לְהַשְׁאִילוֹ לִי. בַּמֶּה זֶה תָּלוּי. אֲנִי שואלת
.
מַרְגּוֹט חוֹזֶרֶת. אֲנִי עוֹזֶרֶת בְּיָדָהּ. הִיא מִשְׁתַּעֶלֶת
.
אֶחְזֹר עַל דְּבָרַי. יֵשׁ בִּי רָצוֹן לְהִדָּמוֹת. מַרְגּוֹט
.
יֵשׁ בִּי רָצוֹן מְאֻזָּן כָּל כָּךְ. מְצֻיָן וּבְלֹא מִגְרָעוֹת
.
מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת בְּכִוּוּן זֶה. אֲנָשִׁים זוֹכְרִים אוֹתִי כְּפִי שֶׁהָיִיתִי
.
קָבַרְתִּי מִתַּחַת לְבֵיתִי גַּרְזֶן. אִמִּי בְּהוּלָה וְאָבִי מִזְדַּקֵּן
.
מַרְגּוֹט מְבַקֶּשֶׁת אֶת סְלִיחָתִי. לִבָּהּ הוֹמֶה עָלֶיהָ. עָלֶיהָ

לְטַלְפֵן אֶל בְּעָלֶיהָ. אוּכַל לְחַכּוֹת. מַרְגּוֹט

הרץ נחשבה למושפעת מהפואטיקה של דור המדינה, בעיקר מזך. השיר בהחלט מדגים זאת (למשל האירוניה). וזה בסדר גמור. כמובן ישנם הבדלים מסוימים מזך, לא אפרט. אבל בהשוואה לשירים של זך ועמיחי שהבאתי פה, השיר עשוי מחומרים קרובים, אבל חלש בהרבה. זה לא שיר נהדר. כמו השירים, של דור, סיון, זה לא ממש עובד. לא אצלול שוב לסיבות.

יש משהו קטן נחמד, וזה הזרה על השם  המיוחד מרגוט. שמות מיוחדים, בעלי צליל זר אופינים ליונה וולך, שבאה אחריה (סבסטיאן). יש הטוענים שוולך הושפעה קצת מהרץ. בנוסף, החזרה על השם מרגוט, נוסכת קסם מסוים על השיר. הרץ לא המציאה אמצעי אמנותי זה. למשל,ג'ויס והשם: מייקל פיורי, במתים, או ג'ויס והשם באק מאליגאן, ביוליסס. הרץ לא המציאה כלום. אם כי התחלת השיר, דינאמית ומלאת תנופה, אבל זה לא זה לא מספיק.

מה בעצם אני מנסה לאמר? סיון, דור, והרץ, הם אכן משוררים שוליים. השירים שלהם לא אטרקטיבים, ואין ללמדם, או להקריאם בטלוויזיה. הדבר רק גורם להתרחקות הציבור מהשירה. זו רק דוגמא קטנה, לאי ההבנה השוררת. יש לפעול אך ורק להחזרת הציבור לשירה. זו רק דוגמא קטנה. זו רק דוגמא קטנה. כמובן ניתן להבליט, בזהירות, משוררונים קטנים בני ימינו. הציבור יותר יסכים לקבל בוסר. וגם העיסוק בחומרי ימינו, הוא קצת מענין.

אבל רגע יש הרי משוררים שהפכו משוליים, למרכזים. לא בדיוק. בואו נסתכל על 2 דוגמאות מפורסמות. אחת מהשירה העברית, ואחת, מהשירה האנגלית.. נתחיל בעברית.

דויד פוגל.

פוגל פעל כמשורר בשנות העשרים והשלושים. היה משורר מוערך, אבל לא באמת נחשב לאחד הגדולים כביאליק, רחל, שלונסקי, ואלתרמן (חלקם היו קצת אחריו). ביאליק, לא העריך אותו במיוחד, ובעצם בזמנו, שלונסקי שלט, לא הוא.

באמצע שנות החמישים, זך, שמרד באלתרמן (המשורר המרכזי, בדור שלונסקי, גולדברג אלתרמן), העלה את פוגל והפואטיקה שלו, כאלטרנטיבה לאלתרמן, וחבריו. טענתו של זך התקבלה בגדול. עד היום פוגל נחשב לאחד המשוררים הראוים בשפה העברית. גם רחל, אלתרמן, וגולדברג, לא נס ליחם.

בואו ונסתכל על שיר:

בלילות הסתיו

בְּלֵילוֹת הַסְּתָו

נוֹפֵל בַּיְעָרִים עָלֶה לֹא-נִרְאֶה

וְשׁוֹכֵב דּוּמָם לָאָרֶץ
.

בַּנְּחָלִים

יִקְפֹּץ הַדָּג מִן הַמַּיִם

וְהֵד נְקִישָׁה לַחָה

יַעַן בָּאֹפֶל
.

בַּמֶּרְחָק הַשָּׁחוֹר

נִזְרָעוֹת דַּהֲרוֹת סוּסִים לֹא-נִרְאִים

הַנְּמַסִּים וְהוֹלְכִים
.

כָּל אֵלֶּה יִשְׁמַע

הַהֵלֶךְ הֶעָיֵף

וְרַעַד יַעֲבֹר אֶת בְּשָׂרוֹ

וואי איזה שיר נהדר. ואכן פוגל משורר נהדר, ולכן בקאנון. הוא לא היה משורר שולי בתקופתו, אלא משורר חלופי, בעל דרך אלטרנטיבית. אפילו אולי אופוזיציה. המקרה שלו לא דומה למקרה של סיון, דור, והרץ., השוליים, בכלל.

ג'ון דאן. הוא משורר אנגלי, מייסד השירה המטאפיזית (כינוי לשירה זו, שניתן לאחר סיומה), שפעל בהתחלת המאה 17. לשירה המטאפיזית היתה הצלחה בזמנה, אבל די מהר, היא נעלמה מהשטח, וכמעט נשכחה. המשורר המודרניסט הגדול ט.ס.אליוט, גילה מחדש את דאן, הציב אותו במרכז הקאנון, ושאב ממנו רעיונות ועקרונות שיריים חשובים, עליהם ביסס, את השיר המודרניסטי הגדול מכולם, שיר האהבה של אלפרד. ג'יי. פרופרוק. מעמדו של דאן נשאר גבוה עד ימינו. לפחות באקדמיה. הסיבה לגילויו מחדש של דאן מפתיעה מאוד (ולכן זה לא יקרה לסיון, דור, והרץ). דאן כלל אינו משורר, הוא מדען שירה. שיריו, הם לא שירים, אלא טקסטים, המדגימים עקרונות שיריים חשובים. עקרונות אשר דאן או המציא, או דחף והדגים בצורה משכנעת.

דאן אינו משורר, כי השירים שלו לא אטרקטיבים, ולמעשה רק חוקרי ספרות (באקדמיה) מתמוגגים מהם.

דאן הוא מדען שירה, כי דחף רעיונות כמו הקונסיט (דימוי מפתיע במיוחד על גבול על הלא הגיוני, שמזווג 2 אוביקטים מרוחקים מאוד). דאן גם הדגים יפה את המונח אוביקט קוראלאטיבי. מונח שאליוט הגדיר. אליוט טען שהוא מרכז האמנות. בשירה, המשורר כותב טקסט, שמעלה תחושה עזה אצל הקורא,. למשל תחושה של ניכור מודרניסטי. דאן, וגם אליוט, משמשים בקונסיטים על מנת ליצור אוביקט קוראלאטיבי.

דאן השפיע כאמור על אליוט אבל גם על מארוול בשירו הידוע:, לגבירתו הבישנית, שיר נהדר שלא אביא פה (ממליץ לחפש: טו היז קוי מיסטרסס), ועוד שירים מטאפיזיים נהדרים. למשל, מזבח, של ג'ורג' הרברט.

ולכן הוא מדען שירה.  דרך אגב דאן גם משתמש הרבה במושגים מדעיים, וכמו מדעיים, בשיריו, אבל לא לזה התכוונתי.

נסתכל בהתחלה על קונסיט מפורסם של דאן, בו הוא משווה בפורטרוט זוג נאהבים , לזוג מחוגים של מחוגה:

If they be two, they are two so

As stiff twin compasses are two;

Thy soul, the fixed foot, makes no show

To move, but doth, if the other do.

And though it in the center sit,

Yet when the other far doth roam,

It leans and hearkens after it,

And grows erect, as that comes home.

Such wilt thou be to me, who must,

Like th' other foot, obliquely run;

Thy firmness makes my circle just,

And makes me end where I begun.

הקונסיט כן יוצר תחושה אצל קורא. ואתם, מוזמנים לקרוא שיר אחר של דאן: הזבוב (דה פלי), המדגים בצורה נהדרת, איך קונסיט יוצר תחושה אצל הקורא. אבל אין מה לעשות השיר בכלל לא מקסים, בכלל לא אהוב, וכך גם הקטע על המחוגה, שרק מדגים.

סיכום. יש לעשות הכל כדי להחזיר את הציבור לשירה. אחרת אין שירה. ניתן לעשות זאת בקלות כפי שהדגמתי במאמרים שונים. אם בהימנעות מעשיית טעויות: לימוד משוררים לא אטרקטיבים, בתיכון ובאוניברסיטה. שום פרסום של שיר לא אטרקטיבי, וכו'. גם עשיה חיובית: מעבר לאלקטרני, ועוד.

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:

מוטי ריקלין

 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת מוטי ריקלין

מאת: מוטי ריקליןשירה31/10/171351 צפיות
לא לקנות את הספר. ספר אנמי, לא מעניין, לא מרגש, לא יפה. הספר כן יקלט אצל הקורא, כמתנשא ונפוח. חובבי שירה מובהקים ביותר, אולי ירצו להוסיף את הספר לספריה. לכאורה ספר לכולם, בעצם ספר למביני עניין.

מאת: מוטי ריקליןספרות05/06/174144 צפיות
הספר "חיים אחד" של לאור מתיש. שירים שהיו בזמנם פרובוקטיבים בוטים מושכי עין וחשובים, הפכו לספר משמים שרוב השירים בו מעלים תחושה של אי נעימות אצל הקורא.

מאת: מוטי ריקליןספרות20/01/174492 צפיות
40 שנה עם ישראל מפגין סלידה מהשירה הנכתבת. 40 שנה. רק לועגים, לא קונים את הספרים. כששיר של משורר נחשב מובלט למשל בטלוויזיה, מקשיבים בעיון, ולא אוהבים. שירים של כוכב חדש מפורסמים בדף הראשון של יינט, מליון קוראים, 2 תגובות.

מאת: מוטי ריקליןספרות09/09/164994 צפיות
רועי חסן משורר חשוב אבל לא טוב. רועי חסן בוודאי משורר חשוב. כוח בולט בקבוצת המשוררים הדומיננטית, ערס פואטיקה. כותב שירים חשובים שמייצגים מקבילות בין חייו האישים, לאג'נדות שונות. בעיקר האג'נדה של בני עדות המזרח, המקופחים. וגם אג'נדה של שמאל פוליטי. השירים שלו לא אטרקטיבים. הם לא קשים לקריאה, אבל גם לא מעניינים במיוחד. אולי רק למתעניינים באמת, באג'נדות השונות. השירים לא יפים לא מוסיקלים לא נוצצים לא כלום. ולכן סתם קורא, ישתעמם.

מאת: מוטי ריקליןספרות26/08/165082 צפיות
בימינו. קורא ממוצע של טקסט עברי, כולל שירה, לא חש כמעט את ההטעמה כשהמילה היא מוטעמת מלרע. כשהמילה היא מוטעמת מלעיל, הקורא כן חש את ההטעמה. למשל במילה: "אגם" המוטעמת מלרע, ההטעמה היא בהברה: "גם". אבל הקורא צריך להתאמץ כדי לחוש את זה. לעומת זו במילה: "חושבת", הקורא חש את ההטמה בהברה: "ש

מאת: מוטי ריקליןמחשבים וטכנולגיה - כללי04/06/16992 צפיות
כשמסתכלים על תעשיית הרובוטיקה העולמית בעשרות השנים האחרונות דבר אחד בולט במיוחד; דבר אחד מעכב את התעשייה, וזה שאין רצף. לא ברור איך רובוט לכיסוח דשא יהפוך לרובוט במובן של אסימוב.

מאת: מוטי ריקליןשירה14/05/161333 צפיות
עונש חכם. אלמוג בהר. הוא סופר צעיר יחסית שסיפורו "אנא מן אל-יהוד", זכה להצלחה. הרעיון המרכזי בסיפור, מבריק. אלמוג גם כותב שירה. ונחשב לאחד המשוררים המזרחיים המבטיחים. האמנם? ב 2016 יצא ספר השירים. הספר מכיל בתוכו הרבה דברים טובים. באמת הישג. חוץ מבחינה אחת. לא לקנות. הספר לא דקיק, כבד מאוד, רציני, ולפעמים חמור סבר. נדרש מאמץ גדול של ריכוז כדי לצלוח אותו. ברובו המוחלט הספר משעמם ומתיש. במאמר אפרט ואדגים טענות אלו.

מאמרים נוספים בנושא ספרות

מאת: tiloniספרות14/07/19188 צפיות
סקירת הספרות היא בעלת חשיבות רבה, כיוון שלא ניתן לערוך מחקר ללא הסתמכות על הספרות. ניתן להבין זאת אם חושבים על כך שבעת יצירת רעיון חדש – בדרך כלל מתבססים על רעיונות קודמים

מאת: מוטי ריקליןספרות05/06/174144 צפיות
הספר "חיים אחד" של לאור מתיש. שירים שהיו בזמנם פרובוקטיבים בוטים מושכי עין וחשובים, הפכו לספר משמים שרוב השירים בו מעלים תחושה של אי נעימות אצל הקורא.

מאת: מוטי ריקליןספרות20/01/174492 צפיות
40 שנה עם ישראל מפגין סלידה מהשירה הנכתבת. 40 שנה. רק לועגים, לא קונים את הספרים. כששיר של משורר נחשב מובלט למשל בטלוויזיה, מקשיבים בעיון, ולא אוהבים. שירים של כוכב חדש מפורסמים בדף הראשון של יינט, מליון קוראים, 2 תגובות.

מאת: מוטי ריקליןספרות09/09/164994 צפיות
רועי חסן משורר חשוב אבל לא טוב. רועי חסן בוודאי משורר חשוב. כוח בולט בקבוצת המשוררים הדומיננטית, ערס פואטיקה. כותב שירים חשובים שמייצגים מקבילות בין חייו האישים, לאג'נדות שונות. בעיקר האג'נדה של בני עדות המזרח, המקופחים. וגם אג'נדה של שמאל פוליטי. השירים שלו לא אטרקטיבים. הם לא קשים לקריאה, אבל גם לא מעניינים במיוחד. אולי רק למתעניינים באמת, באג'נדות השונות. השירים לא יפים לא מוסיקלים לא נוצצים לא כלום. ולכן סתם קורא, ישתעמם.

מאת: מוטי ריקליןספרות26/08/165082 צפיות
בימינו. קורא ממוצע של טקסט עברי, כולל שירה, לא חש כמעט את ההטעמה כשהמילה היא מוטעמת מלרע. כשהמילה היא מוטעמת מלעיל, הקורא כן חש את ההטעמה. למשל במילה: "אגם" המוטעמת מלרע, ההטעמה היא בהברה: "גם". אבל הקורא צריך להתאמץ כדי לחוש את זה. לעומת זו במילה: "חושבת", הקורא חש את ההטמה בהברה: "ש

מאת: מוטי ריקליןספרות21/07/154440 צפיות
המשוררת המצוינת, נעמה גרשי, כתבה ספר ראשון, סביר. ספר לא אטרקטיבי במיוחד, לא מרתק, וגם לא משמים. בספר מסתתרים גם דברים נהדרים, אם כי רק קצת.

מאת: מוטי ריקליןספרות07/06/151585 צפיות
יש לעבור לאלקטרוני ומיד. צריך לשבור את השוק. בלי דפוס יותר. יהיו לספרים יותר ויותר קוראים, ונחזור לימים הטובים.

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica