חפש מאמרים:
שלום אורח
21.07.2019
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

רועי חסן, הכלבים שנבחו בילדותנו היו חסומי פה. לא ספר טוב

מאת: מוטי ריקליןספרות09/09/20164866 צפיות שתף בטוויטר |   שתף בפייסבוק

רועי חסן משורר חשוב אבל לא טוב. רועי חסן בוודאי משורר חשוב. כוח בולט בקבוצת המשוררים הדומיננטית, ערס פואטיקה. כותב שירים חשובים שמייצגים מקבילות בין חייו האישים, לאג'נדות שונות. בעיקר האג'נדה של בני עדות המזרח, המקופחים. וגם אג'נדה של שמאל פוליטי.

השירים שלו לא אטרקטיבים. הם לא קשים לקריאה, אבל גם לא מעניינים במיוחד. אולי רק למתעניינים באמת, באג'נדות השונות. השירים לא יפים לא מוסיקלים לא נוצצים לא כלום. ולכן סתם קורא, ישתעמם.

רועי כותב דברים חשובים. ולכן התקשורת מתענינת. אבל ציבור הקוראים לא. ישנם עוד כוחות (למשל בעולם השירה) שמתענינים בשירים החשובים שלו, אבל הקוראים לא.

שיר. ב 2015 רועי הוציא את ספר השירים הראשון שלו:  "הכלבים שנבחו בילדותנו היו חסומי פה". ספר לא טוב.

עבד/ רועי חסן

קֹוצֵב הַזְּמַן יַעֲצֹר וְיָרִיץ

אֶת הַשְּׁנִיֹּות לְאָחֹור

כְּמֹו מַכְשִׁיר וִידֵאֹו בֵּיתִי.

אֲסֻפַּת תְּמּונֹות יְרַצְּדּו

עַל מָסַךְ הַטֶּלֶוִיזְיָה,

גַּם אֶת הָרְגָעִים הַשְּׁחֹרִים מִכֻּלָּם

יְלַוֶּה הָאַלְבֹּום הַלָּבָן

בִּסְטֶרֵיאֹו.

בִּסְטֶרֵיאֹו.

חֹפֶׁש יִקְרְאּו

בְּכָל פִּנָּה, בְּכָל רְחֹוב

וְיַחְלִיפּו מֶלֶךְ בְּמֶלֶךְ.

בִּרְצֹונִי לְהַבְהִיר שֶׁהָעֲבֹודָה אֵינָהּ

מְשַׁחְרֶרֶת וְהַתְּמִימּות לֹא פֹּוצַעַת

הִיא הֹורֶגֶת. סִבַּת הַמָּוֶת

אֵינָהּ אֹומֶרֶת שֶׁקֶר אֹו אֱמֶת.

ּומַהּו שֶׁקֶר אִם לֹא אֱמֶת

מְסֻלֶּפֶת, נָכֹון,

יֵׁש לְהָטִיל בְּסָפֵק.

עִדַּן הַמַּחְשֵׁב וְהַשֵּׁן הַחֹורֶקֶת,

גֻּלַּת הַכֹּותֶרֶת -

אַל תִּסְתַּפֵּק.

לַפִּיד אֹומֵר

תָּמִיד אֶפְשָׁר עֹוד, קְצָת

יֹותֵר וְיֹותֵר.

חֹובַת חֵרּותְךָ,

בֶּן בְּרִיתֹו שֶׁל הַחֹפֶׁש

לָצֵאת לַעֲבֹד עֲבּורִי

בְּאֹור בֹּקֶר, לָצֵאת לַעֲבֹד עֲבוִּרי, עֶבֶד

חֹפֶׁש, לָצֵאת לַעֲבֹד

יֹותֵר וְיֹותֵר.

שיר חשוב, ומאוד לא טוב. כי הוא לא אטרקטיבי. הוא די משעממם (תארו לכם לקרוא ספר שלם כזה עם שירים ארוכים). השיר משלב בין האישי, לפובליציסטיקה עיתונאית וזה לא עובד. הרי אין בשיר אמירה מדהימה.

כתיבה פרוזאית בלי שימוש במה שיש לשירה להציע. בואו נסתכל על השיר. בלי מטאפורות, כמעט בלי חריזה (וכיש חרוז הוא דהה ובלתי מורגש). בלי מוסיקה בלי עשרות הדברים שיש לשירה להציע. האמצעים האמנותיים האלה הם לא סתם. כשהם מופעלים בצורה נכונה. השיר עובד חזק על הקורא.

לרועי יש סגנון. כן זה נכון. למשל שורות קצרות מאוד. אמצעי אמנותי זה, יכול לעבוד על הקורא. יש שירים כאלה נדירים טובים ומשובחים. אבל רועי עושה את סתם, בלי לחשוב, והקורא לא חש כלום.

התקשורת ורועי חסן. התקשורת לא מבלפת, כשהיא מפרגנת לרועי חסן. התקשורת מטבעה נותנת עדיפות לשירים עם אג'נדה. שירים שמשלבים בין אג'נדה מסויימת,  לחוויתו האישית של המשורר. בעיני התקשורת, שירים אלה עדיפים על שירים שהם סתם יפים. מה שקורה זה שבלי כוונה רעה. התקשורת טומנת מלכודת דבש מסוכנת לעולם השירה.

מלכודה הדבש לעולם השירה. עולם השירה חוגג. שירים עם אג'נדה, ובעצם שירים כלשהם, מובלטים בתקשורת. משוררים מובלטים. סוף סוף משהו קורה.  זו נפילה למלכודת. כי השירים לא אטרקטיבים. ואז הצופים, שרוצים שירים יפים, מתעצבנים. ומפתחים עוינות עוד יותר גדולה לשירה. וכולנו יודעים שאזרחי ישראל כמעט כולם, עוינים מאוד את השירה של 40 השנה האחרונות. מטרת העל, של עולם השירה, היא להחזיר את אהבת השירה, ולא באזז תקשורתי ארוך ימים.

בואו ונראה שיר אטרקטיבי ויפה. שיר צבעוני גדוש מטאפורית. המשורר רוני סומק בשירו הטוב ביותר.

איך יוזף בויס מסביר תמונה לארנבת מתה/רוני סומק

-----------------------------------------------------

הוא פותח קופסת גפרורים

ושולף פלומת שער שגלחה מצוארה

לשונה המתה מלקקת את הדבש

הנוטף על שפתיו,

ובקברי עיניה נדלקים פנסי הקסם

שעה שהוא לוחש לה שבגלגול הבא

תפאר הפלומה את משלש הערוה של

מריה הבתולה

לא רק שהשיר אטרקטיבי. הוא גם מכיל בהרבה יותר מהשיר של חסן.

רועי חסן והכתיבה הספונטאנית. רועי חסן כותב ספונטאנית. יש שירים כאלה, לא הרבה בשירת העולם וארצנו, שהם טובים. שיטת כתיבה זו התפתחה במשך זמן. הצעד העיקרי היה של וויליאם וורדסוורת'. וורדסוורת' טען ששירה היא  התפרצות ספונטנית של רגשות עזים. אבל בשירים של וורדסוורת', ישנה פואטיקה שלמה ואפקטיבית. למשל רגש מתבטא הרבה פעמים על ידי תמונה בטבע. דבר שבא לוורדסוורת' באופן טבעי במהלך ההתפרצות. כי הוא הכשיר את הנפש שלו לכך שנים רבות. הוא במודע כותב עם מוסיקה המבוססת על חרוז ומשקל. הוא כתב שהוא עושה את זה, כדי להגביר את התענוג של הקורא. כלאמר וורדסוורת' שהיה הראשון לשים את הכותב במרכז, לא שכח את הקורא. גם רועי לא, הוא רק לא השקיע מאמץ עצום במשך שנים, לכוון הקורא.

לסיום בואו ונראה שיר של וורדסוורת, שיחד עם מנזר טינטרן, הם שני השירים שהתחילו את השירה הרומנטית, את האמנות הרומנטית, את המחשבה הרומטית, ואח"כ גם את המודרנית. לא רק התחילו, אלא, עליהם מבוסס הכל.

 

A slumber did my spirit seal/wordsworth

 

 

A slumber did my spirit seal;

I had no human fears:

She seemed a thing that could not feel

The touch of earthly years.

 

No motion has she now, no force;

She neither hears nor sees;

Rolled round in earth's diurnal course,

With rocks, and stones, and trees.

 

 

סיכום. בתורת השירה, מקובל, להסתכל על השיר כמשולש עם הקודקודים: כותב, טקסט, נושא. אבל חכמי השירה שכחו, שבמרכז המשולש, ישן הקורא. התקשורת רשאית בהחלט להעדיף שירים כמו של רועי חסן. שירים גרועים, אבל עם אג'נדה. זה הגיוני. עולם השירה צריך לתדעף, שירים יפים, שירים אטרקטיבים. ואז יחזרו הקוראים, ובגדול.

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:

מוטי ריקלין

 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת מוטי ריקלין

מאת: מוטי ריקליןשירה31/10/171335 צפיות
לא לקנות את הספר. ספר אנמי, לא מעניין, לא מרגש, לא יפה. הספר כן יקלט אצל הקורא, כמתנשא ונפוח. חובבי שירה מובהקים ביותר, אולי ירצו להוסיף את הספר לספריה. לכאורה ספר לכולם, בעצם ספר למביני עניין.

מאת: מוטי ריקליןספרות05/06/174014 צפיות
הספר "חיים אחד" של לאור מתיש. שירים שהיו בזמנם פרובוקטיבים בוטים מושכי עין וחשובים, הפכו לספר משמים שרוב השירים בו מעלים תחושה של אי נעימות אצל הקורא.

מאת: מוטי ריקליןספרות20/01/174364 צפיות
40 שנה עם ישראל מפגין סלידה מהשירה הנכתבת. 40 שנה. רק לועגים, לא קונים את הספרים. כששיר של משורר נחשב מובלט למשל בטלוויזיה, מקשיבים בעיון, ולא אוהבים. שירים של כוכב חדש מפורסמים בדף הראשון של יינט, מליון קוראים, 2 תגובות.

מאת: מוטי ריקליןספרות26/08/164958 צפיות
בימינו. קורא ממוצע של טקסט עברי, כולל שירה, לא חש כמעט את ההטעמה כשהמילה היא מוטעמת מלרע. כשהמילה היא מוטעמת מלעיל, הקורא כן חש את ההטעמה. למשל במילה: "אגם" המוטעמת מלרע, ההטעמה היא בהברה: "גם". אבל הקורא צריך להתאמץ כדי לחוש את זה. לעומת זו במילה: "חושבת", הקורא חש את ההטמה בהברה: "ש

מאת: מוטי ריקליןמחשבים וטכנולגיה - כללי04/06/16980 צפיות
כשמסתכלים על תעשיית הרובוטיקה העולמית בעשרות השנים האחרונות דבר אחד בולט במיוחד; דבר אחד מעכב את התעשייה, וזה שאין רצף. לא ברור איך רובוט לכיסוח דשא יהפוך לרובוט במובן של אסימוב.

מאת: מוטי ריקליןשירה14/05/161320 צפיות
עונש חכם. אלמוג בהר. הוא סופר צעיר יחסית שסיפורו "אנא מן אל-יהוד", זכה להצלחה. הרעיון המרכזי בסיפור, מבריק. אלמוג גם כותב שירה. ונחשב לאחד המשוררים המזרחיים המבטיחים. האמנם? ב 2016 יצא ספר השירים. הספר מכיל בתוכו הרבה דברים טובים. באמת הישג. חוץ מבחינה אחת. לא לקנות. הספר לא דקיק, כבד מאוד, רציני, ולפעמים חמור סבר. נדרש מאמץ גדול של ריכוז כדי לצלוח אותו. ברובו המוחלט הספר משעמם ומתיש. במאמר אפרט ואדגים טענות אלו.

מאת: מוטי ריקליןשירה11/02/162236 צפיות
פואטרי סלאם, זו תחרות שירה בה משוררים מקריאים יצירה בסגנון הנקרא ספוקן וורד. ספוקן וורד. הוא סוג של הקראת שירה המבוצעת בד"כ בדגש על קצב, חריזה, משחקי מילים, וכדומה. אדגים מספר רב של שירים, גם מישראל, וגם מהעולם. אנתח אותם, בצורה שמראה, שפואטרי סלאם באנגלית ( ארה"ב...). שירה אדירה. פואטרי סלאם ישראל, לא שירה.

מאמרים נוספים בנושא ספרות

מאת: tiloniספרות14/07/1946 צפיות
סקירת הספרות היא בעלת חשיבות רבה, כיוון שלא ניתן לערוך מחקר ללא הסתמכות על הספרות. ניתן להבין זאת אם חושבים על כך שבעת יצירת רעיון חדש – בדרך כלל מתבססים על רעיונות קודמים

מאת: מוטי ריקליןספרות05/06/174014 צפיות
הספר "חיים אחד" של לאור מתיש. שירים שהיו בזמנם פרובוקטיבים בוטים מושכי עין וחשובים, הפכו לספר משמים שרוב השירים בו מעלים תחושה של אי נעימות אצל הקורא.

מאת: מוטי ריקליןספרות20/01/174364 צפיות
40 שנה עם ישראל מפגין סלידה מהשירה הנכתבת. 40 שנה. רק לועגים, לא קונים את הספרים. כששיר של משורר נחשב מובלט למשל בטלוויזיה, מקשיבים בעיון, ולא אוהבים. שירים של כוכב חדש מפורסמים בדף הראשון של יינט, מליון קוראים, 2 תגובות.

מאת: מוטי ריקליןספרות26/08/164958 צפיות
בימינו. קורא ממוצע של טקסט עברי, כולל שירה, לא חש כמעט את ההטעמה כשהמילה היא מוטעמת מלרע. כשהמילה היא מוטעמת מלעיל, הקורא כן חש את ההטעמה. למשל במילה: "אגם" המוטעמת מלרע, ההטעמה היא בהברה: "גם". אבל הקורא צריך להתאמץ כדי לחוש את זה. לעומת זו במילה: "חושבת", הקורא חש את ההטמה בהברה: "ש

מאת: מוטי ריקליןספרות21/07/154430 צפיות
המשוררת המצוינת, נעמה גרשי, כתבה ספר ראשון, סביר. ספר לא אטרקטיבי במיוחד, לא מרתק, וגם לא משמים. בספר מסתתרים גם דברים נהדרים, אם כי רק קצת.

מאת: מוטי ריקליןספרות14/06/151869 צפיות
אריה סיון, משה דור, דליה הרץ. רוב הקוראים לא שמעו שמות אלו. אלה שכן, המכירים קצת את השירה העברית לתולדותיה, זוכרים אותם כמעין משוררים בשוליים, נספחים למשוררי הקאנון הגדולים. חלק חושבים שיש לזכור אותם ללמד אתם, לכתוב עליהם, ואפילו שאין הם שוליים בכלל. וחלק חושבים שאין לזכור אותם, ויש ללמד ולזכור רק את הקאנון, רק את השירים המדהימים, רק את השירים הנפלאים, של המשוררים הגדולים. ואז אז יחזור הצבע ללחיי השירה. והציבור הרחב, יחזור לאהוב שירה (אם כי כמובן נדרשים צעדים נוספים)

מאת: מוטי ריקליןספרות07/06/151575 צפיות
יש לעבור לאלקטרוני ומיד. צריך לשבור את השוק. בלי דפוס יותר. יהיו לספרים יותר ויותר קוראים, ונחזור לימים הטובים.

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica