במדינת ישראל חלק לא מבוטל מהאנשים אם לא רובם נמצאים במינוס. מינוס זה אומר שמרוויחים פחות ממה שמוציאים, וזה רק הולך וגדל. בסופו של דבר זה מגיע למצב בו צריך לקחת הלוואה כלשהיא, הלוואה שתכסה את המינוס, ואז צריך לשלם על ההלוואה הזו כל חוש מה שמגדיל את ההוצאה החודשית והמינוס שוב גדל וגדל... בסופו של דבר מגיעים למצב בו צריך לקחת עוד הלוואה ושוב, היא מגדילה את ההחזר החודשי וחוזר חלילה. זה מעגל בלתי נגמר שיש לו פתרון אחד – להתאמץ ולהפוך אותו. מה שאומר להרוויח יותר ממה שמוציאים ולדאוג תמיד שתהיה תוכנית חיסכון בבנק, פיקדון מובנה כלשהוא שיילקח בחשבון כחלק מן ההוצאות החודשיות.
להיות מאוזנים בכל חודש עם הפיקדון.
אז איך זה עובד בעצם? זה מצריך כמובן מאמץ לא מבוטל של להוציא פחות כסף ולהכניס יותר כסף ולהפוך את המשוואה. איך לעשות את זה? כל אחד יצטרך לחשוב איפה הוא יכול לעשות קיצוצים שלעיתים אלו קיצוצים כואבים. בסופו של דבר עושים חישובים של הוצאות והכנסות וכשמסתכלים על החלק של ההוצאות צריך להיות שם פיקדון של הבנק. זה אומר שיש לכם תוכנית חיסכון שהיא חלק מהחישוב הכללי החודשי שלכם, וזה אומר שהיא בעצם פיקדון מובנה שבכל חודש יורד אליו כסף, כך הפיקדון רק גדל וגדל והריבית גדלה עימו לאורך הזמן.
למה צריך אותו?
אז למה בכלל צריך פיקדון? בגלל שאנחנו אף פעם לא יודעים מה יילד יום. אנחנו יכולים לתכנן את ההוצאות וההכנסות שלנו אבל פתאום הרכב ידרוש מאתנו טיפול יקר שלא התכוננו אליו, אנחנו יכולים פתאום להצטרך טיפול רפואי כמו טיפול שיניים שלא היה בתכנון, אנחנו יכולים להצטרך פתאום לסייע לחבר או בן משפחה באופן דחוף, ומכל סיבה אחרת. תוכנית חיסכון מאפשרת לנו לשלוף את הכסף הזה ללא בעיה ובלי שהוא ירד מהתקציב החודשי, והכסף הזה יכול לסייע לנו או למי שקרוב אלינו מאוד, והוא לא יכביד עלינו.
להיות מוכן לכל מצב
פיקדון מובנה שהוא חלק מתוכנית של חיסכון הוא להיות מוכן לכל מצב. לדעת שבכל חודש יש סכום מסוים שיורד לטובת המטרה הזו, רק בשביל "יום סגריר" ותמיד יהיה מה לעשות עם הכסף הזה. זו התנהלות כלכלית חכמה והיא בעיקר ההיפך מלהיכנס לחובות עוד ועוד, וחשוב שכל אחד יידע את זה ויתנהל בהתאם.