חפש מאמרים:
שלום אורח
05.12.2024
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

עו"ד נועם קוריס: על לשון הרע, הילירית והוצאות משפט

עו"ד נועם קוריס: על לשון הרע, הילירית והוצאות משפט

45 אלף ₪ הוצאות משפט נותרו בעינן כאשר בית המשפט העליון דחה תביעת לשון הרע בגין התיישנות לכאורה ותוך קביעה שמכתב תלונה למפכ"ל המשטרה יכול להיחשב כפניה לרשות מוסמכת, למרות אי הבהירות בנושא.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – דברים שנראים לגוגל אותו דבר

מה ההשקעה הכי טובה לכסף שלי ?

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

העניין עסק בבסכסוך שכנים רב שנים שהתדפק על דלתות בתי משפט שונים במספר הליכים. גלגולו הנוכחי של הסכסוך עוסק בתביעה שהוגשה על-ידי התובעת ביום 20.3.2012,  מפסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת א' שניידר) עולה כי התובעת טענה שביום 21.3.2005, בסביבות השעה 00:30, היא ואדם בשם בן עמרם ביצעו מעקב סמוי אחר המשיבים, כאשר הבחינו כי המשיב 3 משליך זבל בחצרו, במטרה "להפליל" את המבקשת במעשה, כטענתה. נטען כי המשיבות 1 ו-2 צעקו שהמבקשת היא שזורקת זבל בחצר, כי היא "מפגרת" אשר יש לאשפזה וכי הן התקשרו למשטרה וסיפרו שהמבקשת היא חולת נפש ומסוכנת (להלן: האירוע הראשון). בהמשך, שלחו המשיבים מכתב שמוען למפכ"ל המשטרה, לתחנת המשטרה ולתחנה לבריאות הנפש בנוגע למבקשת, אליו צורף מכתב ישן יותר שנשלח על-ידי המשיבות 1 ו-2 בעניינה של המבקשת לפסיכיאטר המחוזי (להלן: האירוע השני). בשל אירועים אלה תבעה המבקשת מהמשיבים פיצוי בסך 300,000 ₪ לפי סעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן:חוק איסור לשון הרע), ועתרה לחייב את המשיבים למסור לידיה מכתב לפיו הם חוזרים בהם מכל הפרסומים.

בית משפט השלום דחה את התביעה בגין האירוע הראשון מחמת התיישנות. ביום הגשת התביעה הושלמו 7 שנים מתאריך 20.3.2005, והמבקשת טענה כאמור כי ההתרחשויות אירעו חצי שעה לאחר חצות יום 21.3.2005. לפיכך, הייתה חשיבות מכרעת למועד המדויק בו התרחש האירוע הראשון. ראיות המבקשת בעניין התבססו בעיקר על עדותה ועל עדותו של בן עמרם. בית המשפט לא מצא בעדותו של האחרון כדי לחזק את גרסת המבקשת, ונמצאו קשיים אף בעדות המבקשת. בין היתר, משום שאישרה כי תצהירה אשר נקב בשעה 00:30 מבוסס על תצהיר שהגיש בן עמרם במסגרת אחרת; משום שהמבקשת לא זכרה כל פרט מיום האירוע מלבד השעה המדויקת בו התרחש; נוכח התרשמותו של בית המשפט כי היא אישה "לא שגרתית", אשר אמנם מדברת בהיגיון ובאופן קוהרנטי כאשר הדבר "משרת את מטרותיה, ומאידך מעידה על עצמה כי היא 'מדיום הילרית [...] ובאמת זה אדם שמתעסק עם מסרים עם תשובות שמגיעים מתוך עצמו'". נוכח כל אלה נקבע כי אין לייחס מהימנות למבקשת באשר לשעת האירועים, ומכאן שדין התביעה לגבי האירוע הראשון להידחות מחמת התיישנות.

לגבי האירוע השני, נקבע כי אין לראות בשליחת המכתב למשטרה ולתחנה לבריאות הנפש פרסום לשון הרע, שכן המכתב נשלח בתום לב אל הרשות המוסמכת לקבל תלונות בעניין זה, בהתאם להגנה המנויה בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע.

בית המשפט הטיל על המבקשת הוצאות בגובה של 45,000 ₪ (15,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים), וזאת לפנים משורת הדין, שכן אופן התנהלותה של המבקשת בעת ההליכים ובחירתה להגיש תביעה בגין עילה שהתיישנה, בנוסף לסיבות אחרות, הצדיקו לדידו הטלת הוצאות גבוהות בהרבה.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור שהוגש, ומצא לאמץ את פסק דינו של בית משפט השלום על יסוד תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט ציין כי קביעותיו של בית משפט השלום מבוססות על ממצאי עובדה ומהימנות, בהם אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב. כן צויין כי השתהותה של המבקשת בהגשת התביעה בגין לשון הרע עד כדי התיישנותה של עילה אחת וכמעט-התיישנותה של אחרת, מלמדת כי המבקשת עצמה רואה את נזקיה הנטענים כעניין של מה בכך, ואף לפיכך אין מקום להתערב בפסק הדין. המבקשת חוייבה לשאת בהוצאות של 10,000 ₪ ביחס לכל אחד מהמשיבים.

בפני בית המשפט העליון, המבקשת טענה כי שגה בית משפט השלום כאשר החליט שלא לתת בה אמון בכל הנוגע לשעת התרחשות האירוע הראשון בשל היותה מדיום הילרית ובשל אמונותיה, וזאת חרף הקביעה כי היא מדברת בהיגיון. לטענתה, עיסוקו או אמונתו של אדם אינם יכולים להוות בסיס לפסילת עדותו, שכן הדבר פוגע בחופש העיסוק ובחופש הדת והאמונה. כן נטען כי בית משפט קמא שגה בקביעתו כי המבקשת פסולה לעדות, ופגע בכך בזכות הגישה שלה לערכאות. המבקשת טענה כי בית המשפט המחוזי קבע למעשה כי לא ניתן להגיש תביעה בגין לשון הרע בסמוך לתום תקופת ההתיישנות, באופן הסותר את חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. לגבי האירוע השני, נטען כי מפכ"ל המשטרה, אליו בין היתר נשלח המכתב, אינו מהווה "רשות מוסמכת" לפי סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, וכי בית משפט השלום כלל לא קבע כי הפרסום נעשה "בתום לב", תנאי נדרש להתגבשות ההגנה.

בית המשפט העליון קבע, כי אין בבקשה דבר וחצי דבר המצדיק כי בית משפט זה יידרש לה. המבקשת לא העלתה טענה החורגת מעניינה הקונקרטי (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, לו(3) 123 (1982)), על אף ניסיונותיה להציג כך את הדברים. מעבר לכך, המבקשת מייחסת לבתי המשפט השלום והמחוזי דברים ונימוקים שלא נכתבו בפסקי הדין. לדוגמה, הטענה כאילו בתי המשפט דלמטה סברו שאין למצוא אותה  מהימנה אך בשל היותה הילרית, או כביכול פסלו אותה לעדות.

אשר על כן, דחה בית המשפט העליון את ערעורה השני של התובעת וחייב אותה בשלושת אלפים ₪ נוספים של הוצאות משפט.

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004.

 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת נועם קוריס משרד עורכי דין

מאת: נועם קוריס משרד עורכי דיןפסקי דין15/11/201523 צפיות
בג"צ דחה העתירה נגד מאחז עיבל בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ דחה בימים אלו עתירה נגד פינוי מאחז עיבל ועוד כמה מאמרים שכתבתי: עו"ד נועם קוריס – כותב ב THEMARKER עו"ד נועם קוריס - כותב על תביעות ייצוגיות - כותב באתר המאמרים המשפטיים נועם קוריס עו"ד העתירה הופנתה כלפי צעדים שנקטו המשיבים לפינוי העותר ממאחז שהוקם ללא היתר באזור הר

מאת: נועם קוריס משרד עורכי דיןדיני משפחה26/01/201801 צפיות
בית המשפט העליון בפסק דינו של כבוד השופט מ' מזוז, הכריע בימים אלו בעתירה המכוונת נגד החלטות של המשיבים 2-1, בית הדין הרבני הגדול בירושלים ובית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו (להלן: בית הדין האזורי), מיום 14.2.2019 ומיום 12.11.2018 בהתאמה, בהן נקבע כי העותר חייב בגט לאשתו.

בית המשפט העליון מחק בימים אלו עתירה שהגיש ח"כ אביגדור ליברמן נגד הרבנות הראשית

מאת: נועם קוריס משרד עורכי דיןמוסדות שלטון17/01/182903 צפיות
חקירה או מעצר מתוקשרים, הם בדיוק כשמם- מתוקשרים. בשיטת המשפט הישראלית, קיומה של חקירה אינה מהווה עונש, כמו גם שמעצר במסגרת חקירה או מעצר בית כלל אינם מהווים עונש, לבתי המשפט גם אין סמכות להטיל מעצר בית כעונש

בית המשפט העליון דן לאחרונה ודחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, כב' השופטת מ' סוקולוב מיום 18.10.2017. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן (כב' השופט העמית מ' בן-חיים), בע"א 39527-06-17, מיום 10.07.2017, שם נדחתה בקשתו של העותר להאריך את המועד להישפט על הודעת תשלום קנס, מיום 10.05.1998.

בשיטת המשפט הישראלית, קיומה של חקירה אינה מהווה עונש, כמו גם שמעצר במסגרת חקירה או מעצר בית כלל אינם מהווים עונש, לבתי המשפט גם אין סמכות להטיל מעצר בית כעונש, אלא שמעצר בית הנו כלי חקירתי, אשר באמצעותו מחייבים חשוד שעדיין נמצא תחת חזקת חף מפשע בהגבלות של אי יציאה מהבית למשל, ללא אישור של החוקרים במשטרה, לפרק זמן מוגבל- ובדרך כלל לצורך ביצוע חקירה מוגדרת מראש על ידי המשטרה, אשר יציאתו של אותו אדם מביתו- עלולה אולי לסכן.

מאת: נועם קוריס משרד עורכי דיןעסקים - כללי16/12/171347 צפיות
קצת הפתיע אותי לקרוא בעיתון דה מרקר (themarker) בכתבה של כתב שוק ההון ערן אזרן אודות פנייה שפניתי למספר בנקים, אודות לקוח שלי שרצה לגייס 300,000 מיליון ₪ בשוק ההון בשביל להשקיע בפיתוח נוסף של המתחמים ובכדי לפתור בעיה משפטית שהייתה לו עם שני בתי מלון ולשם כך נעזר בשירותי.

מאמרים נוספים בנושא פסקי דין

מאת: בנימין קלינגרפסקי דין24/08/222639 צפיות
צו הריסה שלא בוצע – מה זה בדיוק אומר? ובכן, ממש כפי שזה נשמע, צו הריסה שלא בוצע הוא צו הריסה שניתן על פי דין, אך מסיבות כלשהן לא הגיע לכדי ביצוע ולכן המבנה שעבורו הוצא הצו עדיין עומד על תילו וטרם נהרס. במרבית המקרים, הגדרה זו מתייחסת למצב בו בעל המבנה שנגדו הוצא הצו קיבל הוראה במסגרת הצו, לבצע את הריסת המבנה בעצמו, אך נמנע מכך. במילים הכי פשוטות, אדם בנה מרפסת שלא כדין ובעקבות זאת, הוציאה הרשות המקומית צו הריסה להריסת המרפסת והגישה אותו לאותו אדם בכדי לחייב אותו להרוס את המרפסת. הצו מורה במפורש על הריסת המרפסת ואף מגדיר מסגרת זמנים לביצוע ההריסה, אך מהסיבות שלו בחר אותו אדם שלא לבצע את הצו.

מאת: בנימין קלינגרפסקי דין19/08/211864 צפיות
מפרטים אחידים ותיקון 34 לחוק רישוי עסקים אז ככה,לאורך שנים רבות לא הייתה אחידות בדרישות גורמי רישוי מעסקים שונים הטעונים רישוי על פי אותו פריט רישוי. על מנת למנוע שונות ורגולציה עודפת ובעקבות המלצות “ועדת הבר” משנת 2006, הוחלט כי רשויות הרישוי ונותני האישור ינסחו “מפרטים אחידים” לסוגי העסקים. כך, בעל עסק מראש יוכל לדעת מראש מה יידרש ממנו על מנת לקבל רישיון עסק.

מאת: נועם קוריס משרד עורכי דיןפסקי דין15/11/201523 צפיות
בג"צ דחה העתירה נגד מאחז עיבל בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ דחה בימים אלו עתירה נגד פינוי מאחז עיבל ועוד כמה מאמרים שכתבתי: עו"ד נועם קוריס – כותב ב THEMARKER עו"ד נועם קוריס - כותב על תביעות ייצוגיות - כותב באתר המאמרים המשפטיים נועם קוריס עו"ד העתירה הופנתה כלפי צעדים שנקטו המשיבים לפינוי העותר ממאחז שהוקם ללא היתר באזור הר

מאת: רונית אלפסיפסקי דין20/11/191567 צפיות
סווגה של פעולה, או של עסקה נקבע על פי סממנים חיצוניים ועל פי מבחנים שונים, אשר על פיהם יש וניתן לסווג את אופיה של אותה פעולה וסווגה של אותה עסקה. ברם בדרך כלל המבחנים אינם חד - חד ערכיים ויש מקרים בהם המבחנים בגין אותה פעולה מצביעים על סווג כפול. כך למשל בסווג פעולה למישור ההוני או למישור העסקי, למישור הפרטי או עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי ועוד. בעיתות כאלה מופעל מבחן על – מבחן גג והוא "מבחן הכוונה".

מאת: בנימין קלינגרפסקי דין05/09/191373 צפיות
ההתיישנות גברה על השימוש בהעדרו של היתר אין שימוש שלא הותר על-פי ההיתר, קרי - אין שימוש חורג, ומשכך לא מתקיימת עבירת השימוש על-פי סעיף 204 לחוק. האם כאשר לא ניתן להרשיע אדם בביצוע עבודות בנייה ללא היתר בשל התיישנות, ניתן להרשיעו בעבירה נמשכת של שימוש בנכס שנבנה ללא היתר? ביהמ"ש לעניינים מקומיים משיב על כך בשלילה.

מאת: רוי ורלפסקי דין25/01/191376 צפיות
אתה צריך לקחת את המקרה פגיעה אישית קל. לא משנה איך המקרה שלך הולך, לקחת מישהו למשימה על רשלנות שלהם הוא יותר מוצדק. מאמר זה נותן לך כיצד להתקרב מקרה פגיעה אישית.

מאת: רוי ורלפסקי דין17/01/191395 צפיות
האם אתה חושב על לשים את הכסף שלך לתוך השקעות נדל"ן? ראית את החברים שלך עשה רווח עם זה. אתה יכול לעשות טוב אם שמעתם על. זה רק לוקח קצת ידע. השתמש בעצות אלה כדי לקבל התחלה מוצלחת על ההשקעה.

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica