חפש מאמרים:
שלום אורח
17.02.2020
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

פרשת ואלה שמות: יחיד ויחידה בסיס לשינוי

מאת: מוטי לקסמןפרשת השבוע05/01/2010624 צפיות שתף בטוויטר |   שתף בפייסבוק

ואלה שמות: יחיד ויחידה בסיס לשינוי / מוטי לקסמן, תש"ע

בתחילת פרשת שמות, הפרשת הראשונה בחומש שמות מופיעה הודעה: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה" [1], האם זו הודעה חדשה?

לא, בסוף חומש בראשית מבוטאת הודעה כזו באותה לשון בדיוק: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה" [2]. בשני המקרים מובן ההודעה הוא מילולי כלומר, בני ישראל, הבנים של ישראל הלא הוא יעקב ובשני המקרים מופיעה רשימת הבנים.

ובכל-זאת, יש הבדל: בחומש שמות זו היא הפעם האחרונה שהביטוי "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" מופיע כמתייחס לבני יעקב, מעתה ואילך משמעות הביטוי "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" אינה הבנים של יעקב אלא העם, כמו שאומר ה"מֶלֶךְ [ה]חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף: [...] "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ" [3].

צאצאי הבנים של יעקב מתפתחים לקהילה גדולה, מתחיל תהליך התגבשות המשפחות לעם.

ואכן, זהו אחד ההבדלים בין חומש בראשית לחומש שמות. בעוד שחומש בראשית עוסק באבות האומה אברהם, יצחק יעקב ובתולדותיהם כיחידים, הרי מחומש שמות הדיון הוא בישות הכוללת, לא בפרטים אלא בעם כולו.

והנה, לאחר שהכתוב עוסק בעם, מופיעים שוב שמות של יחידים, ליתר דיוק של יחידות.

הסיפור מתחיל עם התופעה שבני ישראל התרבו מאוד: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם" [4].

התרבות לא רגילה זו מערערת את בטחונו של מלך מצרים: "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ" [5]. כדי לצמצם את כוחם ואת כושר ההתרבות של בני ישראל פוקד מלך מצרים להעבידם בפרך ולמרר את חייהם  "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ" [6].

ובכן, מציאות קשה ביותר, ובמצב זה מופיעים שוב שמות של יחידים, כאמור שמות של שתי יחידות: הכתוב מספר שפרעה פונה אל שתי מילדות: "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה" [7]. והוא גוזר עליהן: "וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה" [8]. נתונים אלה מעוררים קושי: "כי אין ספק כי יותר מחמש מאות מילדות היו" [9]. ובנוסח אחר: "הרבה מילדות היו במצרים שהרי שתיים אלו לא היו מספקים מזון לס' רבוא" [10]. אכן קושי כמותי, פרשנים מעלים הסברים לציון שמותיהם של שתי מילדות בלבד: "אלו שתיהן שרות היו עליהן לתת מס למלך מהשכר. וככה ראיתי היום במקומות רבות" [11]. הסבר זה מציג את שִׁפְרָה גם את פּוּעָה בעמדה של נציגות או מנהיגות של "ההסתדרות הכללית החדשה של  המיילדות אשר בארץ גושן" [12].

האם זו הפרשנות האפשרית היחידה?

בי, בכל-אופן, עורר הכתוב הזה הסבר כפול שונה:

הראשון:

שופמן כתב פעם: בתוך קהל צפוף, בתיאטרון או באולם זמרה, יש שלאיש (או לאישה) נעשה רע פתאום, והוא נופל מתעלף. רוב האנשים מסביב סוטים מעליו, מתרחקים, משתמטים,

ורק ש נ י י ם נמצאים תמיד,

שחשים לעזרתו, נושאים ומוציאים אותו למרחב, ושם לא ירפו ממנו עד שישיבוהו לאיתנו.

[...]

כי על כן אל נא תירא, בן אדם, בצאתך: באשר תיפול – להקימך יחושו... ה ש נ י י ם! [13].

במלים אחרות, בזמן מצוקה תמיד יימצאו אותם יחידים שיעזרו, שיסייעו שיצילו, כמו שִׁפְרָה וגם פּוּעָה.

וההסבר השני:

"לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך [...] וכל המקיים נפש אחת [...] מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך" [14]. מה אני למד מכך שאדם נברא יחידי? שכל יחיד האחריות מוטלת עליו לפעולותיו, להתנהגותו ולחייו. על אחת כמה וכמה כאשר בני ישראל במצרים. במצרים בני ישראל הם במעמד של עבדים שעובדים מן הבוקר עד הלילה. המון עבדים, ולא רק עבדים גם המון של אנשים רגילים ממשיך לנוע במסלול רגיל. אין זמן לחשוב על משהו אחר. ואז צריך את היחיד שמוכן לקום לקחת אחריות ולנסות להניע שינוי. זאת עשו שִׁפְרָה גם פּוּעָה. הן היו יחידות והם הניעו שינוי, גם יוכבד, מרים ובת פרעה לא הלכו בתלם אלא בחרו לפעול באחריות רבה [15].

כנראה לא נמצא אדם שיתנגד לזכויות האדם, אך האם נמצא גם את האדם שיילחם למענן?

כלומר, כל חברה עם כל הממסדים שלה, עם כל המשאבים וגם עם הסיסמאות שלה צריכה שיהיו בה גם יחידים [16]. אחד או שניים שעוצרים לרגע ואומרים לא לשגרה, לא לעוול לא לרוע ומוכנים לפעול.

בתחום שלך, ניתן ליישם זאת?

קדימה, בהצלחה!

הארות ומראה מקום

[1] שמות א, א.

[2] בראשית מו, ח.

[3] שמות א, ח–ט.

[4] שמות א, ז. פרשנים מציעים הסבר לתהליך ריבוי עצום זה: "פרו - שלא הפילו נשותיהם ולא מתו כשהם קטנים. וישרצו - שהיו יולדות ששה בכרס אחד" (רש"י על אתר); "ובדרך הטבע שהאשה שיולדת תאומים וכל שכן יותר מזה לא יתקיימו, והם רבו, והגם שראוי שיהיו חלושים ורפויי כח, הם עצמו בכח וגבורה במאד מאד עד שצר להם ארץ גשן ותמלא הארץ אותם, ובזה התבטל החשיבות שהיה להם מצד מעוט מציאותם" (מלבי"ם על אתר).

[5] שמות א, י.

[6] שם, יד, וגם בפסוקים יא–יג.

[7] שם, טו.

[8] שם, טז. נראה לי שבפרסום גזירה זו, מרמז המחבר לאירוניה סמויה: מה לך, אם פרעה רצה לצמצם את הילודה הוא היה צריך לגזור להרוג את הבנות הנולדות ולא את הבנים הנולדים. יעקב איש יחיד הוליד מארבע נשים שנים-עשר בנים ובת אחת. אכן, אין תחליף לרחם היוצר של האישה, גם בימינו אלה שופעי המדע והטכנולוגיה.

[9] ראב"ע לשמות א, טו.

[10] חזקוני לשם.

[11] ראב"ע לשם; באופן דומה גם חזקוני: "שתיים אלו היו שרות על כולן".

[12] הסבר זה מביא פרשנים לראות בשמות שִׁפְרָה ופּוּעָה רמז לתפקוד של נשים אחרות: "שפרה - זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד; ד"א: שפרה - שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה - זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה? שהיתה פועה (ומוציאה את הולד); ד"א: פועה - שהיתה פועה ברוח הקודש, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל" (בבלי, סוטה יא, ב).

[13] מתוך גרשון שופמן, השניים.

[14] משנה: סנהדרין, ד .

[15] שלש נשים שהניעו שינוי מול כל הגברים החזקים והחכמים...

אם משה: "וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר" (שמות ב, ב–ג).

אחות משה: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (שמות ב, ד); "וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד" (שם, ז).

גם בת פרעה, בניגוד לגזירת אביה המלך: "וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה" (שם, ה–ו).

[16] ואולי עדיף יחידות, כלומר נשים שיוזמות שינוי?

 



תגיות המאמר: אחריות, פעולה, המון, יחיד


 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:
 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת מוטי לקסמן

מאת: מוטי לקסמןיהדות01/12/13612 צפיות
מאוד נוח הי לנח, איש צדיק תמים

מאת: מוטי לקסמןפרשת השבוע03/10/13825 צפיות
"בְּיָמִים קְדוּמִים קְדוּמִים/ הַכֹּל הָיָה שֶׁמֶשׁ // וְהַכּל הָיָה הָר / וְהַבִּקְעָה בַּחֲלַל הָהָר / וְהַכֹּל הָיָה בִּקְעָה / וְהָהָר בְּחֵיקָהּ. // וְכַאֲשֶׁר אֱלֹהִים גְּדוֹלִים וּרְחוֹקִים / הִזְרִיעוּ תֵּבֵל לָלֶדֶת / רָאוּ כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם רְחוֹקִים / אַגָּדָה אֶל עֶצֶב נוֹלֶדֶת / וְהֶחְשִׁיכוּ פְּנֵיהֶם הָלוֹךְ וְחָשׁוֹךְ / וְעֵינָם הָיְתָה דִמְעָה // וְהַגְּשָׁמִים הֵחֵלּוּ לָרֶדֶת." [א] המבול.

מאת: מוטי לקסמןפרשת השבוע07/02/13714 צפיות
פרשת יִתְרוֹ נסתיימה, ונפתחת פרשת השבוע, "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים". עיקר פרשה זו מפרט את היישומים של עשרת הדברות שביטוין כוללני או מקיף. מסביר רש"י: "וְאֵלֶּה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני. אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם". [ג] במלים אחרות, כללים יישומיים לביצוע. זה נראה, אולי סביר. אבל, נא לשים לב. לאחר שמשה קורא בפני העם את כל המשפטים המפורטים בשלושה פרקים על מאה הפסוקים, הוא עורך טכס ברית בין אלוהים לעם-ישראל, "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית

מאת: מוטי לקסמןפרשת השבוע29/02/12850 צפיות
בני ישראל, היהודים מצווים למלא אחר תרי"ג מצוות [א]. שלוש מהן קובעות לזכור, לא לשכוח ולהכרית את זכר עמלק [ב]. "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" [ג].

מאת: מוטי לקסמןפרשת השבוע04/01/12889 צפיות
"למרות דמותו המושלמת של דוד במסורת ובתרבות, הרי במסופר במקרא וגם בדברי פרשנים, בכל הדורות, יש זיהוי של אלימות בהתנהגויות שונות של דוד המלך" [1]. מה עניין דמותו של דוד המלך לפרשת "וַיְחִי"? שלב, שלב. הדיון יפתח בפרשת השבוע, פרשת "וַיְחִי". זוהי הפרשה החותמת את חומש בראשית גם את סיפור מסכת חייו של יעקב. לקראת פרידתו מן החיים אומר יעקב האב לבניו דברים אחדים.

מאת: מוטי לקסמןחברה ומדינה - כללי19/12/11861 צפיות
חג חנוכה. על החנוכיה מוצבים הנרות, נרות זעירים בגוונים שונים. מברכים: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציונו להדליק נר חנוכה". "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, שעשה נסים לאבותינו, בימים ההם בזמן הזה" [א]. והנרות דולקים, ומאירים בגווני-גוונים. עוד הם מפיצים אור וצבע, ממשיכים לברך ובין השאר נשמע: "וכל שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהן, אלא לראותן בלבד" [ב]. אמירה מיוחדת לאותם נרות חנוכה, שמידתם, בדרך כלל קטנה מנרות רגילים.

מאת: מוטי לקסמןפרשת השבוע01/12/11920 צפיות
הברכה הראשונה בתפילת העמידה נפתחת במלים: "בָ‏רוּ‏ךְ אַ‏תָ‏ה ה', אֱלוֹ‏הֵינוּ‏ וֵאלֹ‏הֵי אֲבוֹ‏תֵינוּ‏, אֱלֹ‏הֱי אַ‏בְרָ‏הָ‏ם, אֱלֹ‏הֵי יִצְחָ‏ק, וְאֱלֹ‏הֵי יַ‏עֲקֹ‏ב". שלושת האבות מוזכרים כאן זה אחר זה לפי סדר הדורות, מהסב המייסד אַ‏בְרָ‏הָ‏ם לנכד יַ‏עֲקֹ‏ב, אבי שנים עשר- השבטים. האם תפקוד הנכד משקף את תכונות הסב? פרשת השבוע מזמנת לנו לבחון את דמות הנכד יַ‏עֲקֹ‏ב מיציאתו מביתו בכנען מפחד עשיו [א] ועד להתנהלותו חזרה לכנען כבעל משפחה ורכוש רב.

מאמרים נוספים בנושא פרשת השבוע

מאת: דוד דרומרפרשת השבוע18/07/18318 צפיות
תחילת הנאום בפרשתנו, פרשת "דברים", והוא פותח בתוכחות משה לעם רק שאלה תוכחות שנאמרות ברמז וכפי שמפרש רש"י במקום, זה מפני כבודם של ישראל,

מאת: דוד דרומרפרשת השבוע06/06/18338 צפיות
בשבת נקרא בפרשת השבוע, פרשת "שלח לך", על אחד החטאים הגדולים שחטאו בני ישראל בזמן הליכתם במדבר.

מאת: דוד דרומרפרשת השבוע31/05/18313 צפיות
פרשת השבוע שלנו, פרשת "בהעלותך", פותחת בנושא הדלקת המנורה במקדש ומתוכה ניתן ללמוד עניין חשוב ומהותי בעולם החינוך.

מאת: דוד דרומרפרשת השבוע24/05/18311 צפיות
השבוע חגגנו וציינו את חג שבועות הוא חג מתן תורה.

מאת: דוד דרומרפרשת השבוע16/05/18327 צפיות
בשעה טובה אנו מתחילים השבת את החומש הרביעי, חומש "במדבר".

מאת: דוד דרומרפרשת השבוע10/05/18337 צפיות
הנה אנו שוב מגיעים לסיומו של חומש "ויקרא". חומש שבחלקו הראשון עסקנו רבות בענייני קדושה כמו קורבנות ועבודת הכוהנים בבית המקדש ובחלקו השני נגעה התורה בפרטי הפרטים של חיי היום יום הלאומיים והחברתיים שלנו כאומה וכבני אנוש.

מאת: דוד דרומרפרשת השבוע25/04/18368 צפיות
רוצים תמיד להגיע לתוצאות. להצלחות. לכבוש יעדים ולהגיע אליהם הכי מהר שאפשר.

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica