דיני משפחה

חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) מדבר עלמזונות של זוגות מעורבים או שאינם יהודים והוא מטיל על ההורים חבות שווה לזון את ילדיהם יחסית להכנסותיהם. לעומת זאת במקרה של זוגות יהודים חל הדין האישי - דין תורה. על פי הדין האישי יש הבדל מהותי בחובת תשלום המזונות לילדים בין הגבר לאשה.

1. חיוב האב במזונות ילדיו:
אב מחוייב לפרנס את ילדיו לפני שהוא מפרנס את עצמו, גם אם מדובר באב חסר אמצעים או המתקיים מקצבה כלשהי, מחויב האב בפרנסת ילדיו. הפסיקה מבחינה בין צרכים חיוניים כגון: אוכל, הלבשה והנעלה, מדור, חינוך ורפואה לבין צרכים עודפים שהנם מדין צדקה שניתן לחייב את האב לספקם רק אם הוא מסוגל לכך כלכלית כגון: חוגים, שיעורים פרטיים, בילויים, מתנות, נסיעות בארץ ובחו"ל וכיוב'.
האב מחויב גם לשלם דמי טיפול בילדים הזקוקים לסיועה ולטיפולה של האם, בין שהיא מטפלת בהם בעצמה ובין שמישהו אחר מטפל בהם. דמי הטיפול מהווים חלק מהמסגרת הכוללת של המזונות שאותם חייב האב לילדיו הקטינים.

עפ"י הדין אב חייב לזון את ילדיו עד גיל 18, כאשר קיימת הבחנה בין שלוש קבוצות גילים, על פי הפירוט הבא:
ילדים עד גיל 6: החיוב הנו מדין תורה וזהו חיוב אבסולוטי.
ילדים מגיל 6 ועד גיל 15: החיוב הנו מכוח תקנות חכמים ותקנות הרבנות הראשית לארץ ישראל וזהו מעין חיוב אבסולוטי. חייב האב לממן את כל צורכיהם של ילדיו.
ילדים מגיל 15  ועד גיל 18: החיוב הנו מכוח דין צדקה. האב מחויב לממן את צורכיו של הילד לרבות מימון לימודי התיכון.
הפסיקה מחייבת את האב לזון את ילדיו בתקופת השירות הצבאי בסך השווה לשליש הסכום ששולם עד אז.

2. חיוב האם במזונות ילדיה:
האם חייבת במזונות הילדים רק מדין צדקה ורק במקרה והיא מסוגלת להשתתף בצורכיהם, וזאת  לאחר שסיפקה קודם לכן את צורכיה. על פי דין צדקה משתווה החובה של האם לחובתו של האב לזון את ילדיהם. החובה מדין צדקה מתממשת ויכולה להתממש, רק אם מוכח שהאם היא אשה אמידה, שיכולה לפרנס את ילדיה.