חפש מאמרים:
שלום אורח
01.04.2020
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

כך עושה העיתונאי הישראלי חשבון נפש (מאת ד"ר אורית גלילי צוקר)

בדיוק בזמן הזה, לפני שנה, הורכבה ממשלת נתניהו. ציפי לבני סירבה להיכנס אליה, אבל מה שהיה אז, לא בהכרח יהיה נכון בקרוב כי השינויים הקואליציוניים של 2010 בפתח.


ד"ר אורית גלילי צוקר

במסגרת עיסוקי כיועצת אסטרטגית לקמפיין של אחת המפלגות בבחירות האחרונות, ישבתי באחד הימים מול פוליטיקאי מוכר, שקיבל שיחה ממו"ל ומבעלים של אחד מארגוני התקשורת הגדולים והחזקים במדינה. תוכן השיחה לא נעטף במסווה: הוא נועד להשפיע על מערך הכוחות הפוליטי המקומי. השיחה שיקפה את אותו ציר אנכי שנועד לתאר בדמוקרטיות ליברליות את היחסים הלא שיוויוניים שבין השלטון לבין הציבור, או בין אליטות בעלות השפעה לבין המסה. המינוח המקצועי המתאר זאת היטב הוא הכיוון של מלמעלה למטה (up-down). תוכן השיחה האדנותי שיקף את האינטרסים האישיים של המו"ל ואת הפגנת יכולתו לשלוט בפוליטיקאים.

מהפכת ה"מטא-סיקור"

אינני חדשה בתחום הזה של הסימביוזה שבין זירות התקשורת והפוליטיקה. כיום אני חוקרת אותו, כותבת עליו ומלמדת אותו במסגרות אקדמיות. שבוע אחרי שבוע בשנים האחרונות, למול קהל של סטודנטים אני מופתעת  לגלות מחדש עד כמה מתקשים, אפילו אלה שיש יותר כלים בידם, לפענח את תמונת העולם הנשלטת לחלוטין בידי אג'נדות שנקבעות בעיתונות, בעיקר המסחרית והרייטינגית.

מתברר שגם הם חסרי כלים הנחוצים כדי לפרק את המוצר התקשורתי המוגש במגוון אמצעי התקשורת ולהבינו על מגוון המרכיבים שבו. האם יש דרך להנגיש ולהנהיר את המוצר התקשורתי?

בשנים האחרונות עובר תחום סיקור התקשורת הפוליטית מהפכה שכותרתה היא "מטא-סיקור" metacoverage)). במסגרת מהפכה זו מתקלפת העיתונות שמסקרת את הפוליטיקה מיותר ויותר מנגנוני הגנה והסתרה ומשתפת את הציבור בפרקטיקות מקצועיות ובשיקולים נסתרים מהעין בנוגע לסיקור זירת התקשורת הפוליטית. במסגרת "סיקור העל" הופכים ארגוני התקשורת באמצעות שלוחיהם העיתונאים ליותר שקופים ונתונים לביקורת למול ציבור צרכני התקשורת.

דן ראת'ר, מגיש העוגן האגדתי של סי-בי- אס במשך כמה עשורים התנצל בפני צופיו על דחיקת המקצועיות העיתונאית לטובת אג'נדה פטריוטית לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר 2001. הניו יורק טיימס נקט בצעד דומה בכותרת מפתיעה שלושה שבועות לאחר הפיגועים.


ידועניזציה במקום השבחת המוצר התקשורתי


בישראל התהליך הזה לובש אופי שונה. הוא לא מתנהל בזירת התקשורת עצמה. במקומו ישנה למשל תופעה של עיתונאים ה"מתפכחים" לאחר שנות עבודה רבות, שבהן לקחו חלק ביצירת תרבות תקשורתית המאופיינת בשיתוף פעולה בין הממסדים, במקום לנהל אתם יחסי עימות. עמוס רגב, עורך ישראל היום, ובעבר עיתונאי בכיר במשך שנים רבות בידיעות אחרונות ובמעריב, נזכר באחרונה, בשל התלהטות המלחמה שבין עיתונו לבין ידיעות אחרונות והעלאת הצעת החוק שנועדה לחסום משקיעים זרים כבעלי עיתונים בישראל, לחשוף לפתע את האמת בפני קוראיו ולעשות אאוטינג למו"לים של ארגוני התקשורת המתחרים.

רגב מעולם לא חשף קודם לכן את הדברים: "הם לא רק משוטטים במסדרונות השלטון", הוא כתב, "אלא מנסים לקבוע מי יאייש את משרות השלטון, ראש ממשלה, שרים, מנכ"לים". רגב מודה בפטרונות המאפיינת את עיתונות הזרם המרכזי, שאליה היה שייך ברוב שנות עבודתו כעיתונאי, כי "הקוראים אינם מודעים ברוב המקרים ל'אלכסונים' הנמתחים הרחק מעיניהם: לקשר האפל שסופו מיתרגם לכוח, עוד כוח".

עיתונאים אחרים בוחרים חלופה אחרת: לאחר שטוו כבר את הקשרים מבפנים הם פשוט פונים לפוליטיקה או להסתעפויותיה המגוונות. ראו בלוג קודם מתאריך 2.4.10. גם טכנולוגיית האינטרנט שנועדה ל"שבור" את הכיוון השרירותי של "מלמעלה למטה", מנוצלת בידי חלק מהעיתונאים בישראל, שלא כמו בעולם המערבי, לתהליך של האדרה אישית וסלבריטיזציה במקום להשבחת המוצר התקשורתי והפיכתו לדמוקרטי ולשקוף יותר, תוך דיון אמיתי בעבודתם הם.

המאמר התפרסם לראשונה באתר של ד"ר אורית גלילי צוקר

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:

ד"ר אורית גלילי - צוקר, ממארס 2011 משמשת כראש הצוות לתקשורת פוליטית של יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו. עיתונאית "הארץ" לשעבר, בעלת תואר שלישי בתקשורת פוליטית ומחברת של שני ספרים בתחום מחקר זה. מלמדת את הקורסים מנהיגות פוליטית בעידן המדיה החדשה וסוגיות במיתוג ושיווק פוליטי באוניברסיטאות בר אילן ותל אביב.

 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת ד"ר אורית גלילי - צוקר

מאת: ד"ר אורית גלילי - צוקראקטואליה18/08/14585 צפיות
לפני 24 שנים הייתי עיתונאית ב"הארץ", ופעם כתבתי משהו שלא נשא חן בעיני אהוד אולמרט. הוא שיגר מכתב לעורך, שלא ראיתיו, כיוון שהוגדר בעיתון כ"נבזי ומלוכלך במיוחד". אלה היו השנים העליזות של אולמרט. הוא חגג את השררה עד הסוף, ביהירות, גאוותנות וזחיחות אין קץ. עיתונאיות כמוני וכמו עמיתתי חנה קים, שעסקה בפרשת החשבוניות הפיקטיביות של הליכוד בבחירות 88', הוא לא ראה ממטר, ומנהלת הלשכה שולה זקן מעולם לא חשבה שעליה לחזור אלי במסגרת תפקידי... המשך במאמר

מאת: ד"ר אורית גלילי - צוקראקטואליה19/01/111060 צפיות
הכרעת הדין במשפט נשיא המדינה לשעבר משה קצב זכתה להערכה מקיר לקיר. אך דווקא הפרק שכולל התקפה משונה של הרכב השופטים על אמצעי התקשורת מותירה תחושה לא נוחה שיכולה להקרין גם על מסקנותיהם הגורפות לגבי אשמתו של קצב.

מאת: ד"ר אורית גלילי - צוקרדמוקרטיה ושלטון23/12/10943 צפיות
כניסת נשים למקצוע העיתונות, או בז'רגון, הפמיניזציה של אמצעי התקשורת, היא אחד הגורמים המרכזיים אשר באמצעותם הוסברה בעשורים האחרונים מהפכת הסיקור האמריקאית כלפי מעשי ניאוף של פוליטיקאים גברים. אל ישראל זה הגיע באיחור – אבל הגיע. מהפכה ברוכה זו יכולה להסביר את ההבדלים בסיקור המשוחרר והראוי של אמצעי התקשורת בפרשת מינוי מפכ"ל המשטרה, לעומת הסיקור בפרשת מינוי הרמטכ"ל.

מאת: ד"ר אורית גלילי - צוקראקטואליה11/12/10849 צפיות
ג'ו מור היתה בשנת 2001 יועצת מיוחדת לשר התחבורה סטפן באיירס בממשלת הלייבור השנייה של טוני בלייר. לרוע מזלה היא שיגרה ב-11 בספטמבר 2001 – יום הפיגוע במגדלי התאומים – מייל בו נכתב: "זהו יום טוב כדי לקבור חדשות רעות".

מאת: ד"ר אורית גלילי - צוקראקטואליה09/12/10808 צפיות
בתחילת השבוע, בהרצאה שקיימתי בראשון לציון, נשאלתי על ידי מישהו בקהל מדוע אינני מעריכה את ציפי לבני, מנהיגת קדימה. שאלתו השנייה היתה: מדוע הסתפקתי בכך ואינני מרבה עוד יותר למתוח עליה ביקורת. השאלה שלו באה בעקבות ראיון שנתתי כמה ימים קודם לכן לאילה חסון בתוכנית "הכל דיבורים".

מאת: ד"ר אורית גלילי - צוקראקטואליה19/11/10932 צפיות
כמרצה לתקשורת אני שומעת לא מעט תלונות על כך שהמדיה מכתיבה את דעתה – ממש בכפייה ובעריצות – על קהל צרכניה. הקובלנה החוזרת ונשנית, בקרב סטודנטים ובעיקר בציבור הרחב, נשמעת בנוסח די אחיד: “מדוע שלא נקבל את העובדות והנתונים מהתקשורת ואז נחליט לבד? איננו רוצים את תכתיבי הפרשנות של העיתונאים”.

מאת: ד"ר אורית גלילי - צוקראקטואליה22/08/101236 צפיות
מסקנות לגבי תפקיד ותיפקוד התקשורת כעולה מהתפתחות פרשת מסמך גלנט תוך השוואה לפרשת ווטרגייט - מתוך בלוג תקשורת של ד"ר אורית גלילי, העוסק בנושאי פוליטיקה ותקשורת.

מאמרים נוספים בנושא פוליטיקה

מאת: אדיר בנימיניפוליטיקה 18/01/19521 צפיות
הרפורמה בדמות הגבלת כהונת ראש הממשלה היא עוד אחת מיני רבות שהמחוקקים שלנו מנסים לייבא מארה"ב, מבלי להבין את שיעור הנזק שנגרם מערבוב של מין שאינו עם מינו. דוגמאות בולטות מן העבר: "שיטת הפריימריס" ו"החוק לבחירה ישירה של ראש ממשלה". אם הייתה כאן דאגה אמיתית לאיכות השלטון בישראל היו המציעים מתמקדים בקידום הצעת חוק להגבלת קדנציות לראשי ערים. ברשויות המקומיות זה הרי ממש מתבקש. שם הבעיה הרבה יותר חמורה.

מאת: אדיר בנימיניפוליטיקה 18/08/18510 צפיות
העיסוק המדיני-פוליטי, על פי גישתו של אריסטו היא "האומנות השלטת" על כל האומניות האחרות; ברגע שמקבלים את ההנחה כי העיסוק הפוליטי הוא בגדר מעשה אומנות, הרי שמתוקף כך גם מתחייבת המסקנה שהכישרון לעסוק בתחום, אינו נרכש, אלא בהכרח מולד.

מאת: חגי הופרפוליטיקה 10/01/161799 צפיות
הימין מחזיק באידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה שהובטחה לאבות, והשמאל מחזיק באידיאולוגיה של הישמעות לחוק הבינלאומי המורה להשיב שטחים כבושים ולחובה המוסרית שלכל אדם יהיו זכויות בסיסיות, שכוללות גם זכות בחירה וייצוג, אבל אלה ואלה מכופפים את האידיאלים הנעלים שלהם בפני המציאות והריהם ריאליסטים-פרגמטיסטים.

מאת: חגי הופרפוליטיקה 05/07/151842 צפיות
ראשית אומר כי איני חושב שבדברים הבאים אחדש הרבה, שהרי הסכסוך הישראלי-פלסטינאי כה ממשוך שהכול כבר נאמר עליו ותמונת המצב ידועה. ובכל זאת.

מאת: seoeyeפוליטיקה 12/09/141803 צפיות
סיקור פעילותה של רבקה פאלוך בשנים שהיתה יועצת ראש הממשלה שרון לענייני דת .

מאת: אברהם פכטרפוליטיקה 12/12/137221 צפיות
בכנס, במכללה האקדמית נתניה, שעסקה בנושא של החלטת בג"צ, להדיח ראשי עיר מכהנים, עקב חשדות למעשי עבירה שנעברו לכאורה בתפקידם, השתתפו פרופ' פרידמן, שר המשפטים לשעבר, והשופט העליון אליהו מצא לשעבר. שניהם היו בדעה כי בג"צ הלך רחוק מדי, מעבר לסמכויותיו וגילה אקטיביזם שיפוטי מנוגד לחוק הכנסת. לדעתי – כשנוצר וואקום או לאקונה בחוק או איחור וגמגום מצד הכנסת, יכול בג"צ למלא את החור השחור בהתנהלות הציבורית ובמלחמה בשחיתות בפסיקה אקטיביסטית עד לחקיקה בכנסת.

מאת: אברהם פכטרפוליטיקה 16/05/131100 צפיות
שלטון חזק, שלטון בעל יכולת פעולה רחבה ללא סחיטה ואיומים מצד רסיסי מפלגות, הוא לטובת העם עם ארגז כלים דמוקרטי לשלטון יציב. אחוז חסימה של 4% - אינה המצאה רגעית וכבר דנים בסוגיה זו, מזה שני עשורים. חסימה של מפלגות קטנות – אינה פגיעה במיעוט ולא פגיעה בחופש ההתארגנות או הבעת דעה ועמדה. כדי להתמודד ולהשפיע, אפשר להתאחד, אפשר להתאגד ואפשר גם להצטרף כסיעה למפלגות קיימות. משילות טובה ונמרצת – היא גם צורך וגם הכרח.

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica