פשיטת רגל היא מונח שמרבים להשתמש בו במגוון תחומים בחיים המודרניים. החל ממשמעותו האמיתית: ירד מנכסיו, ועד לביקורת: "מפלגה פושטת רגל", "פשיטת רגל מוסרית" וכן הלאה. ההקשר של הביטוי פשיטת רגל היא תמיד שלילית, ולמעשה גם מבחינה משפטית.
השימוש התכוף בעת המודרנית בביטוי גורם לנו להיות בטוחים כי מדובר ב"המצאה" של העת החדשה, כשלמעשה, לתהליך פשיטת הרגל יש היסטוריה ארוכה ששורשיה בתקופה התנ"כית.
במקרא יש עדויות לתהליך הקרוי "שמיטת כספים" ומשמעותו היא מחיקת חובות, ולא רק את החובות של אלו שלא יכלו לעמוד בהם. מחיקה זו התבצעה אחת לשבע שנים.
אם כך מהי שמיטת כספים? וכיצד היא מתחברת לפשיטת רגל?
שמיטת כספים בתקופת המקרא בוצעה רק על חובות שבעל החוב לא הצליח לגבות או פשוט לא גבה. נראה כי שיטה זו היא נדיבה בהרבה מהליך פשיטת הרגל הקיים כיום, אולם למעשה מטרת שמיטת הכספים היא למנוע היטפלות בלתי נגמרת של האדם החייב ובקשה ממנו לשלם חוב שאינו יכול לשלם.
שיטת שמיטת כספים הקלה במידה מסוימת את חיי החייבים, אך לא את חייהם של בעלי ההון. על כן, נוצר מצב בו בעלי הממון לא מיהרו לתת הלוואות.
בתקופת בית שני, בזכות תיקון חוק שביצע הלל הזקן התאפשרה עקיפת שמיטת החובות.
הגישה המקראית לפשיטת הרגל התייחסה במידה רבה של סלחנות לאנשים החייבים מתוך מחשבה שחוסר יכולתם להחזיר את החוב מקורה בקושי אמיתי ולא בניסיון להערים על האדם שממנו לוו את הכסף.
הגישה המאוחרת יותר למצבי פשיטת רגל היא הגישה האירופאית. גישה זו שונה בתכלית מהגישה המקראית לפשיטת רגל, כיוון שהיא ראתה באדם פושט הרגל סוג של עבריין. המחשבה שבבסיסה של השיטה היא שמי שמגיע למצב בו הוא מחליט ללוות כסף מאדם אחר צריך לדעת שהוא גם יוכל להחזיר את סכום הכסף. אחרת- מוטב כי לא ילווה סכום כסף.
במאה השש עשרה באנגליה נחקק חוק ראשון המטיל סנקציות על החייבים. העונשים היו ייחודיים לנושא של פשיטת רגל. כך למשל הוקם בית כלא מיוחד לאנשים החייבים כספים לאנשים אחרים. במקרים קיצוניים אף הוטל עונש מוות על החייבים. בבסיסם של כל העונשים הללו נמצאת התפיסה כי החייב הוא עבריין לכל דבר, אדם שלא עמד בדברתו ועליו להיענש על כך.
במהלך השנים התקיים תהליך הפוך, התומך בגישה סלחנית יותר כלפי החייבים. החוקים הסלחניים גם הגנו על החייבים. ישנן עדויות כי בעיקר בארצות הברית של המאה התשע עשרה חוקקו חוקים כאלה. הסיבה לכך הן צמיחתן של תפיסות עולם ליברליות יותר וגישה מתקדמת יותר הראתה בחייב אדם שנקלע לקושי ועל המדינה לסייע לו.